"ביבי אמר לי, 'בגללך הפסדתי בבחירות'" | היועמ"ש לשעבר וינשטיין מדבר

בשש שנות כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה, אחד התפקידים העוצמתיים והמורכבים ביותר במדינת ישראל, קיבל עו"ד יהודה וינשטיין שורה של החלטות דרמטיות. אחת מהן הייתה בפרשת יואב גלנט. חוות הדעת שהגיש לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו ולשר הביטחון דאז אהוד ברק חיזקה את המלצת מבקר המדינה שלא למנות את גלנט לרמטכ"ל.

וינשטיין, משפטן זהיר ומחושב, לא אמר זאת בפירוש, אף לא הודיע שיסרב להגן על המינוי אם תוגש עתירה נגדו, ועדיין מצא את עצמו במלכוד: מצד אחד הבין שמינוי גלנט יעורר קשיים משפטיים וספק אם יהיה ראוי מבחינה ערכית, ומצד שני, עמדתו עוררה תרעומת קשה אצל ראש הממשלה ושר הביטחון, שהתעקשו על המועמד. "ביבי וברק עשו מאמצים גדולים להסיר את רוע הגזירה", נזכר וינשטיין היום. "בפגישה איתם בחצר מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור, ברק אמר לי: 'החברים העיתונאים שלך משפיעים עליך. הם אלה שעומדים מאחורי ההחלטה שלך'".

ומה ענית לו?
"אמרתי לברק, 'זו הפעם השנייה שאני שומע ממך את הדברים האלה. בפעם הראשונה החרשתי, פעם שלישית לא תהיה'".

ונתניהו?
"ביבי שאל, 'תרצו ללכת מכות על הדשא?', ואז הוא פנה לברק ואמר לו, 'אבל אני ממש לא מציע לך לנסות את זה'".

לא לחינם הזהיר ראש הממשלה את שר הביטחון. וינשטיין הוא מתאגרף מקצועי, בעבר אלוף ישראל לנוער באגרוף, שהביא אל זירת היועץ המשפטי לממשלה את היכולת לחטוף ולהחטיף מכות, גם אם באופן מטאפורי. ועדיין, אף שגם היום הוא מפעיל את הכפפה מול אלוף אוקראינה ואירופה באגרוף לשעבר, אין בו געגוע לקרבות שנאלץ לנהל בעבר במשרד המשפטים.

גם הפרקטיקה הפרטית כבר לא מושכת אותו. זוהרה עומעם. הלהט שבו ניהל כל תיק ודיון, ההכנות הקדחתניות, החקירה והבדיקה העצמית המייסרת, כל אלו איבדו אצלו הרבה מטעמם. "לפני שבוע הגעתי לפגישה עם היועצת המשפטית החדשה גלי בהרב מיארה", הוא מחייך. "אנשי הלשכה מאוד שמחו לקראתי. מנהלת הלשכה הוותיקה שאלה אותי אם אני מתגעגע אליהם. אמרתי לה, לאנשים אני מתגעגע, לתפקיד הרבה פחות".

למה?
"כי מלכתחילה עשיתי את התפקיד מסיבות פרקטיות. משרת היועץ המשפטי לממשלה היא הצעה שאי אפשר לסרב לה, ואני גם חשבתי שהתפקיד יהיה מרתק, שאיהנה בו ואפילו, עד כמה שזה נשמע משונה, אוכל לתרום בו. הסיבות הללו לא נעלמו היום לחלוטין אבל הן כבר לא קיימות באותה עוצמה. כבשתי כבר את הפסגה הזו, ולחזור על הדברים מחדש זה הרבה פחות מעניין.

"אם כי תמיד יש את התחושה שאם אשוב בשנית לתפקיד אוכל לבצע אותו אפילו טוב יותר. רק לאנשים אני מתגעגע, כי היו לי עוזרים כל כך נהדרים. אני לא רוצה לפגוע ברמת המשנים ליועץ המשפטי היום, אבל אצלי המשנים היו ברמה גבוהה מאוד. הם היו יכולים להתברג בצמרת המשרדים הפרטיים הגדולים והטובים בישראל, ובכל זאת בחרו לעבוד עם היועץ המשפטי לממשלה. הייתה לי קולקציה נבחרת, יוצאת מן הכלל. הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי אמר לי פעם, אתה טוב בדיוק כפי שהעוזרים שלך טובים. זו אמירה נכונה".

גם אביחי מנדלבליט השכיל להקיף עצמו בעוזרים טובים? מה דעתך על תפקודו כיועץ המשפטי לממשלה?
"אני מעמיד יועץ משפטי לממשלה בחזקתו שעשה עבודתו נאמנה, ביושר ובהגינות. שופט העליון לשעבר מישאל חשין כתב באחד מפסקי הדין שלו שהיועץ המשפטי לממשלה הוא 'איש טוב'. אני מאמין שאיש טוב עושה טוב. יכול להיות שיתעורר ויכוח אם הגשת כתב האישום נגד נתניהו הייתה מוצדקת ויכול גם להתעורר ויכוח אם יתקיים במקרה הזה סיכוי סביר להרשעה. אבל לא יכול שיתעורר ויכוח על עצם התפקוד של היועץ, כי בשעה שהורה היועץ המשפטי על הגשת כתב האישום הוא פעל ביושר ובהגינות".

מנדלבליט סבל מהתקפות פרועות נגדו הן מצד אנשי שמאל שחשדו שהוא מיטיב עם נתניהו והן מצד אנשי נתניהו שחשדו שהוא פוגע בראש הממשלה לשעבר בהחלטותיו. "ההתקפות האלה נפסדות בין אם הן באות מצד אנשי נתניהו ובין אם הן באות מצד שונאיו, ומסתבר שיש רבים משני הצדדים. אני חושב שדווקא העובדה שהיועץ מותקף משני צדי המתרס הפוליטי מעידה שהוא עשה את עבודתו נאמנה".

איזו עצה אתה יכול לתת מניסיונך ליועצת המשפטית החדשה?
"נדמה לי שקצת מגזימים בערכו של הניסיון. אחד הגנרלים הוותיקים של נפוליאון אמר לו פעם, 'שמע לי, ניסיוני רב משלך'. השיב לו נפוליאון, 'אם הניסיון היה קובע, הסוס שלי היה המרשל של צרפת'. פגשתי את היועצת החדשה והתרשמתי שהיא לא צריכה עצות".

שש שנים אחרי שסיים את עבודתו במשרד המשפטים, חוזר וינשטיין אל השיח הציבורי בשל ספר חדש שכתב. "היועץ", בהוצאת ידיעות ספרים, קיבל לאחרונה את אישור ועדת השרים לפרסומים כנדרש מעובד ציבור שמבקש לכלול ידיעות שהגיעו אליו מתוקף תפקידו ובתנאי שעברו חמש שנים מיום כהונתו. ככל הנראה התעכבה הוועדה בבדיקתה בשל מועד פרישתו של מנדלבליט, בניסיון לעכב את הדפסת הספר עד לעזיבתו את התפקיד.

אבל מנדלבליט הוא רק דמות אחת מבין שלל דמויות מפתח שכיכבו בתקופתו הסוערת ורבת התהפוכות של וינשטיין כיועץ המשפטי לממשלה. הספר מספק הצצה נדירה אל לשכת היועץ וחושף את אחורי הקלעים של כמה מהפרשות שטלטלו את המדינה בעשור האחרון, ובתוכן תיקי ליברמן ודרעי, חקירת רעיית ראש הממשלה לשעבר שרה נתניהו, מסמך הרפז ויחסיו האישיים והמקצועיים של היועץ עם נתניהו, שידעו עליות ומורדות. זהו ספרו הראשון של וינשטיין, ושלא כמצופה, המחבר מסרב להתרגש. "התרגשתי הרבה יותר כשהתמניתי לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כשזכיתי באליפות ישראל באגרוף וכשנולדו הילדים והנכדים", הוא אומר בשלווה.

מטבע הדברים, נתניהו הוא הדמות המרכזית בספרו של וינשטיין. לא רק משום שהיה האחראי למינויו למשרת היועץ, אלא גם משום שלפני כן ייצג וינשטיין את נתניהו כסנגור פרטי. ההיכרות המוקדמת בין השניים השפיעה לטוב ולמוטב על מערכת היחסים ביניהם במהלך התפקיד הציבורי וספגה ביקורת רבה. וינשטיין עצמו טוען שדווקא ההיכרות המוקדמת סייעה לו לבלום חקיקות אנטי דמוקרטיות.

"ראש הממשלה התייחס אליי בכבוד ושקל בכובד ראש כל בקשה והצעה שהגשתי לו", אומר וינשטיין. "ויכול להיות שראש הממשלה טיפח את ידידותנו ונענה כמעט לכל תביעה שהנחתי בפניו בגלל שהוא לא תמים. הוא ראה את ראש הממשלה אהוד אולמרט מתפטר ומואשם בפלילים, וידע שגם אריאל שרון ואהוד ברק הסתבכו בחשדות לפלילים. לכן אני משער שהוא חשב שאם נתקרב האחד לשני, אז אם גם הוא יידרש לחקירה פלילית, יהיה לי קשה יותר לפעול בצורה שתזיק לו. זו לא מחשבה מופרכת. קשה יותר לקבל החלטות נגד אדם קרוב מאשר רחוק. זו חולשת אנוש כמעט אוניברסלית. אבל אני לא רואה בזה בעיה, כי בפועל, ייתכן שבזכות הקרבה לראש הממשלה הצלחתי למנוע חקיקה מסוכנת ומזיקה".

ההיכרות של וינשטיין עם נתניהו החלה ב־1999, בעקבות פרשת קבלן ההובלות אבנר עמדי ובעקבותיה גם פרשת המתנות שניתנו לראש הממשלה ורעייתו. עמדי, כך נטען, ביצע עבור משפחת נתניהו עבודות פרטיות שהחשבון בגינן הוגש למשרד ראש הממשלה רק לאחר שנתניהו נבחר לעמוד בראשו. לחשד לניסיון להשית על הקופה הציבורית הוצאות פרטיות הצטרף מאוחר יותר גם החשד כי שרה נתניהו ניסתה להעלים מתנות שהיו רכוש המדינה ולהפוך אותן לרכושה הפרטי.

חקירת שתי הפרשות השתרעה על פני שמונה חודשים, שבמהלכם ייצג וינשטיין את בני הזוג יחד עם עו"ד יעקוב וינרוט. "ביבי ושרה היו מאוד טעונים וכעוסים", נזכר וינשטיין. "הם היו משוכנעים שנגרם להם עוול וחשדו שהחקירה נגדם נובעת ממניעים פוליטיים. שרה הייתה חדה וממוקדת לכל אורך החקירה. חרף שיגיונותיה בענייני ניקיון וחיסכון היא אישה מאוד אינטליגנטית. תמיד חיבבתי אותה".

ואיך התרשמת מביבי?
"יש לו כישרון נדיר לאסוף סביבו אנשים שלא תמיד הם הטובים ביותר. וינרוט נהג לומר שגם אם היו מבקשים מביבי להביא שחקן חיזוק למכבי תל אביב הוא היה מביא שחקן שחור אבל נמוך. הוא היה מנהל ישיבות בכישרון, קשוב מאוד, מרוכז מאוד, בעל חוש הומור שמקבל את ההחלטות הטובות ביותר בנסיבות כל עניין.

"קיימנו פגישות עבודה קבועות מדי שבוע, שהיו אמורות להימשך כשעה אבל כמעט תמיד התארכו לשעה וחצי או שעתיים. הייתי סופג נזיפות בלתי פוסקות ממנהלת הלשכה שלי על שאיני עומד בלוח הזמנים. נתניהו ואני ישבנו ליד שולחן קטן בפינת הלשכה עם האספרסו הארוך שהגישו לנו. מנהל הלשכה היה מציב על השולחן את נס היועץ המשפטי לממשלה, סוג של דגלון קטן ויפה ששמור אצלי עד היום. היו מניחים אותו כשהגעתי ומסלקים אותו בסיום הפגישה. נתניהו השתדל מאוד לקיים את הפגישות במועדן וברוב המכריע של הדיונים מספיק היה שאגיד לו, 'זה לא ראוי, לא על הדרך הזאת תהיה תפארתך', או 'בשום אופן לא אסכים לדבר הזה', כדי שיקבל את דעתי. גם אם התעוררו מדי פעם ויכוחים, תמיד שרר בינינו כבוד הדדי".

ההחלטה על פתיחת החקירה נגד רעיית ראש הממשלה בפרשת המעונות השפיעה על מערכת היחסים?
"מיד אחרי שהוריתי על פתיחת החקירה בפרשת המעונות, יחסיי הטובים עם ראש הממשלה לשעבר השתנו לרעה. ההחלטה שלי מאוד הכעיסה את נתניהו. הוא טען שמדובר בעניינים של מה בכך, כינה אותם 'מי אפסיים' וטען באוזניי ששרה אישה נהדרת ושרודפים אותה ללא הצדקה. הסברתי לו שהחשדות נגדה חייבים להיחקר ובזאת הסתיימה השיחה. מאז, עדיין המשכנו להיפגש מדי שבוע. דגלון היועץ המשפטי הונח כרגיל על השולחן הפינתי, אבל היחסים ביני לבין נתניהו הפכו לקורקטיים".

אף על פי שהחלטת לדחות את החקירה עד לאחר הבחירות.
"באחת הישיבות שאלתי את ראש אגף החקירות והמודיעין, ניצב מני יצחקי, אם הוא יצליח לסיים את החקירה לפני הבחירות. יצחקי ענה שאין סיכוי. שאלתי אותו אם לא יספיקו לסיים את החקירה לפני הבחירות גם אם ישקיעו בתיק הזה את מרב המאמצים, ויצחקי אמר שלא, גם אם כל משטרת ישראל תטפל רק בתיק של שרה נתניהו. הוספתי ושאלתי אם חקירת רעיית ראש הממשלה תגלה לציבור דברים שהוא לא יודע, ויצחקי השיב בשלילה. לכן החלטתי לדחות את החקירה עד לאחר הבחירות. לא הייה שום סיבה שמערכת הבחירות תתמקד בחקירת אשת ראש הממשלה".

נתניהו נחקרה מיד לאחר הבחירות, הוגש נגדה כתב אישום בעניין אחר, שבמסגרתו הודתה בהסדר טיעון והורשעה. מאוחר יותר בעלה נחקר בתיקים אחרים והוגש נגדו כתב אישום. אף שהוא מכיר בזכותו של ראש ממשלה לכהן חרף כתבי אישום שהוגשו נגדו אפילו עד מתן פסק דין סופי בעניינו, וינשטיין מתקשה לראות מצב שבו ראש הממשלה חובש את ספסל הנאשמים בשעות היום ובה בעת מטפל במקביל בענייני המדינה. "ענייני המדינה מצדיקים תשומת לב מלאה", הוא אומר.

"ויש חשש שראש הממשלה יכלכל את מעשיו בהקשר למשפטו. גם הנושא התדמיתי לא פשוט. ראש ממשלה שפוקד את בית המשפט כאחד הנאשמים הוא מראה קשה לעיכול. אני זוכר שייצגתי את שר הדתות אהרון אבוחצירא בבית המשפט המחוזי בירושלים, ולכל אורך הדיונים אני וחבריי הסנגורים הקפדנו לכנות את הנאשם 'כבוד השר'. זה לא היה מחזה משובב נפש".

בשנים האחרונות הואשמו בני הזוג נתניהו בנהנתנות. אתה עצמך נתקלת בסימנים שמעידים על כך?
"באחת הפגישות ראש הממשלה החמיא לי על העניבה שלי. אמרתי תודה, אבל נתניהו הוסיף שכאשר מחמיאים על עניבה, נהוג שמקבל המחמאה מעניק במתנה את העניבה למי שהחמיא לו. אמרתי, 'לא אשבור נוהג יפה כזה', ועמדתי להסיר את העניבה ולמסור אותה לנתניהו. אבל ראש הממשלה סירב. הוא אמר לי, 'רק דיברתי בשבחו של הנוהג הזה, לא ביקשתי מעבר לכך'".

כשווינשטיין הופיע לראשונה בפני הוועדה הציבורית לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, הוא נשאל מדוע ולמה הוא מבקש לכהן במשרה הרמה. וינשטיין השיב בבדיחות שאין לו תשובה טובה לשאלה. אבל האמת הפשוטה היא שנדירים המשפטנים שיסרבו לתפקיד הזה. "יועץ משפטי לממשלה הוא משרה כפוית טובה", מאבחן וינשטיין. "אתה מקבל החלטות בנושאים שנויים במחלוקת ציבורית, חלקם עומדים בלבו של ויכוח יצרי וסוער ולעולם אינך יכול להשביע את רצון כולם. במקרה הטוב מחצית מהציבור תכעס עליך ותבקר אותך, ובמקרה הרע זו תהיה תגובת הרוב. מהר מאוד גיליתי שהמשימה כבדה מכדי שאנסה לפייס את הציבור. אז השקעתי את האנרגיות שלי בלפייס את עצמי".

אכן, וינשטיין נזקק לכל האנרגיות שהיה מסוגל לגייס כדי להתמודד עם הפרשיות שניצבו לפתחו, כשניטל עליו לנווט בין הכוחות הסוערים ברגישות אך גם בנחישות. כך כאמור נהג בפרשת גלנט. תחילה היה נדמה שהדברים מסתדרים. המשטרה דיווחה לווינשטיין שאין קשר בין מסמך גלנט לבין המתמודדים על תפקיד הרמטכ"ל. וינשטיין מיהר לעדכן את ראש הממשלה ושר הביטחון ומיד לאחר מכן הודיע ברק על מינויו של גלנט לרמטכ"ל.

אלא שזמן קצר לאחר מכן הגיעו למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס תלונות על בנייה בלתי חוקית לכאורה שביצע גלנט בביתו שבמושב עמיקם, בעקבות תחקיר של קלמן ליבסקינד במעריב. "ביום שישי בערב קיבלתי טלפון מפתיע מגלנט", נזכר וינשטיין. "הוא ביקש לדבר איתי ולהשמיע את עמדתו ואני הסכמתי. בתחילת השבוע הוא הגיע ללשכה שלי עם עורך דין ושניהם הציגו בפניי טיעונים שלא שכנעו אותי. סמכתי על ממצאי מבקר המדינה והגשתי חוות דעת לממשלה שקבעה שההחלטה למנות את גלנט לרמטכ"ל מעוררת קשיים משפטיים משמעותיים וספק אם היא ראויה מבחינה ערכית".

איך גלנט הגיב?
"אחרי שהממשלה ביטלה את המינוי שלו, גלנט התראיין בכל ערוצי הטלוויזיה והודיע שהוא יהיה הרמטכ"ל הבא של צה"ל. אני זוכר שראש הממשלה נתניהו התקשר אליי ואמר לי, 'ראית את גלנט בתקשורת? ניצלנו בנס'".

דרמה נוספת שהתגלגלה לפתחו של היועץ וינשטיין הייתה פרשת הרפז, בשיאה נחשדו הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי ועוזרו ארז וינר במעורבות בזיוף מסמך. מאוחר יותר חשדה המשטרה שמנדלבליט, שכיהן באותה תקופה כפרקליט הצבאי הראשי, ידע שמשרד המשפטים מחפש את המסמך, ולמרות זאת, על פי החשד, הסתיר מהמשנה של היועץ וינשטיין את העובדה שהוא יודע שהמסמך המזויף נמצא בידי הרמטכ"ל.

מנדלבליט נחשד בנוסף שהדליף לרמטכ"ל ולעוזרו פרטים מהחקירה. "הרמטכ"ל אשכנזי הודיע למנדלבליט שמסמך גלנט הגיע אליו וביקש את חוות דעתו מה לעשות עם תפוח האדמה הלוהט הזה", משחזר וינשטיין. "בשעות הצהריים מנדלבליט התקשר לעוזרי הבכיר רז נזרי ועודד אותו לנסות להשיג את המסמך מערוץ 2 שחשף את הפרשה, בלי שהזכיר לנזרי שהמסמך כבר נמצא בידי הרמטכ"ל. על פי הראיות שהובאו בפניי, עוד לפני השיחה הזו מנדלבליט נפגש עם הרמטכ"ל ושמע על המסמך שנמצא בידו. כשהובאו הפרטים לפניי, הכחיש מנדלבליט בתוקף שידע בעת שיחתו עם נזרי שהמסמך מצוי בידי הרמטכ"ל.

"לגרסתו, הדברים נודעו לו רק בשעות הערב המאוחרות. אבל אני סברתי שגם אם הגרסה של מנדלבליט היא הנכונה ובשעה שדיבר עם רז לא ידע שהמסמך מצוי אצל הרמטכ"ל, עדיין כשהרמטכ"ל מגלה לו שהמסמך נמצא בידיו, היה מוטל עליו כפרקליט הממונה על שלטון החוק בצבא להורות לרמטכ"ל למסור את המסמך מיד וללא דיחוי למשטרה. במקום זה, מנדלבליט ביקש 'לישון על זה לילה'.

"לשם מה? הרי אין פה שום מקום לשיקול דעת חוץ מחובתו המקצועית הפשוטה להורות על העברה דחופה של המסמך למשטרה ולעדכן אותי על המסמך באופן אישי. ההשתהות הזו של מנדלבליט הייתה אחת הסיבות שבגללן המשטרה המליצה להעמיד אותו לדין יחד עם העובדה שמנדלבליט נטל חלק בדיונים שהתקיימו בלשכתי על תיק הרפז ודיווח עליהם לרמטכ"ל".

אם כך, למה המלצת לגנוז את תיק החקירה? הלא גם המשטרה סברה שמעשיו של מנדלבליט נגועים בהפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט.
"כי חומר החקירה נבדק על ידי הפרקליטות, ופרקליט המדינה הניח בפניי המלצה שלמרות הכל, יש לגנוז את תיק החקירה. ההמלצה הזו אומצה על ידי מכיוון שבסופו של דבר לא נגרם נזק לחקירה בפרשת הרפז וגם כי למחרת בבוקר מנדלבליט התעשת ועשה את מה שראוי היה שייעשה ועדכן אותנו.

"לא ראיתי פגם כל כך משמעותי בהתנהלותו עד כדי הגשת כתב אישום, וגם הבאתי בחשבון שלא היה מדובר במניע פלילי אלא בחולשת אנוש, כי למנדלבליט לא היה שום אינטרס אישי בפרשה. מה שהניע אותו היה רק חובת הנאמנות לסייע לרמטכ"ל שנקלע למצוקה".

החלטה נוספת בעלת משקל שעוררה דיון ציבורי משמעותי הייתה סגירת תיק החקירה נגד אביגדור ליברמן. תומכי ליברמן טענו שההחלטה נגררה לאורך פרק זמן בלתי סביר והתקבלה מאוחר מדי לאחר שגרמה עוול לליברמן. ואילו מתנגדי וינשטיין רמזו שלליברמן הייתה יד במינויו לתפקיד היועץ ולפיכך החלטתו לסגור את התיק הייתה נגועה בניגוד עניינים.

חרף הזמן שחלף, וינשטיין מתקשה לסלוח על הרמיזות הללו. "לליברמן לא הייתה שום נגיעה לחברי הוועדה לבחירת היועץ", הוא אומר. "ובכל מקרה לא הייתה לו שום סיבה לדבר בשבחי, כי הוא בכלל לא הכיר אותי. היו שניסו לטעון שסגרתי את התיק כי ביקשתי לרצות את ראש הממשלה, אבל גם זה היה נימוק מופרך, כי אני מכיר את היחסים בין נתניהו לליברמן ולא בטוח שהעובדה שסגרתי את התיק שימחה את תושבי בלפור. אני חושש שהם הגיבו בדיוק ההפך מזה. הדבר היחיד שהנחה אותי היה הראיות שהונחו בפניי. רוב מוחלט של הצוות שהיה אמור להוביל את התיק נגד ליברמן היה בדעה חד משמעית שאין מקום להגיש כתב אישום. המעטים שחשבו אחרת היו מהוססים ומגומגמים".

חלק ניכר מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא לאשר מינוי בכירים בשירות הציבורי. גם במישור הזה נאלץ וינשטיין להתמודד עם פרשיות מתוקשרות. אחת מהן הייתה הניסיון למנות את יעקב פרנקל לנגיד בנק ישראל. "נתניהו הציע אותו לתפקיד", מספר וינשטיין, "הוא העריך אותו מאוד גם ככלכלן וגם כבן אדם. התחלנו לבדוק אותו, ואז הגיע מוועדת טירקל סיפור מוזר שנשמע לא הגיוני ולפיו פרנקל לקח באחת מחנויות הדיוטי פרי בהונג קונג תיק לנשיאת חליפה בלי ששילם עליו. פרנקל טען שהוא מיהר לטיסה ולכן ביקש מידידה שלו לשלם במקומו, והידידה שכחה לעשות זאת. אבל כשהתחלנו לבדוק את הסיפור משהו היה נראה לי לא תקין".

"הגרסה הייתה מפורטת מדי, פרנקל והידידה הגישו תצהירים במשרד עורך דין, כל זה עורר אצלי תמיהה גדולה. החלטתי לבדוק אם הרשויות בהונג קונג סגרו את התיק ובמקביל זימנתי את פרנקל לפגישה בלשכתי. אבל עוד לפני שהבדיקה הושלמה פרנקל הודיע לי שהוא מוותר על התפקיד".

גם מינוי פרקליט המדינה היה כרוך בלחצים מבית ומחוץ. "שי ניצן מעולם לא הסתיר את שאיפתו להתמנות לתפקיד", כתב וינשטיין בספרו. "הוא היה הראשון להגיש את מועמדותו ובהתכנסות הוועדה לבחירת פרקליט המדינה הוא נבחר ברוב קולות. ערב מינויו לתפקיד מצאתי את עצמי עונה לשיחות רבות של שרים שבישרו לי כי רבים בממשלה מבקשים לסכל את המינוי. אך אל דאגה, הוסיפו, הם עצמם יעמדו לימיני כחומה בצורה. הודיתי לפונים אך התפלאתי: אם כולם יעמדו לימיני כחומה בצורה, מיהם בדיוק אלה המבקשים לסכל את המינוי?".

וינשטיין בספרו מתאר לא רק דמויות ומינויים, אלא גם מהלכים שבהם היה מעורב, ובתוכם הניסיונות לסגור את ערוץ 10. "נתניהו היה נחוש בדעתו לסגור את הערוץ", הוא מספר. "אני, לעומתו, סברתי שסגירת ערוץ תקשורת לא מתאימה לדמוקרטיה ולחופש עיתונות, בטח כאשר מדובר בתקופת בחירות. סמוך לבחירות 2013, ולאחר שנטען שהערוץ לא הצליח לעמוד בהתחייבויותיו, נקבעה פגישה בעניינו בלשכת ראש הממשלה.

"הוזמנו גם אוה מדז'יבוז', יו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, המשנה ליועץ המשפטי ואני. אוה ניסתה לשכנע את ראש הממשלה שלא לסגור את הערוץ, אבל נתניהו לא היה מוכן לשמוע. הוא כעס וצעק ודפק על השולחן וכשהוא יצא מהחדר לכמה דקות, אוה פרצה בבכי ואמרה לי, תדבר איתו, כי אתה היחיד שיכול להשפיע עליו. רק לך הוא מקשיב. כשנתניהו חזר לחדר אמרתי לו שלא אתן את ידי לסגירת הערוץ. נתניהו ביקש לדבר איתי בארבע עיניים. כשנותרנו לבד בחדר הוא אמר לי 'בגללך הפסדתי היום בבחירות'. אמרתי לו, 'עם כל הכבוד, תחפש סיבה אחרת להאשים אותה בהפסד שלך בבחירות'".

היה אירוע שהשפיע עליך במיוחד בתפקיד?
"פרשת רונאל פישר ופרקליטת המחוז לשעבר רות דוד. אחרי שנחשפה התנהלותו של פישר, עלו חשדות לביצוע עבירות שוחד גם על ידי רות דוד. חשבתי שראיתי מספיק מכדי שאפשר יהיה לזעזע אותי, אבל חשדות לקבלת שוחד על ידי פרקליטת מחוז הם דבר שבחלומות הקודרים ביותר לא יכולתי לתאר".

דווקא פרשה חמורה זו לא הבשילה לכדי ענישה הולמת.
"היו חשדות רבים, אבל לא נמצאו ראיות. אנשים אוהבים לנופף בפרשה הזו כהוכחה לשחיתות בפרקליטות שכאילו היא חוטאת ביחס מועדף לרות דוד בשל היותה בשר מבשרה. זו שטות מוחלטת. השקענו מאמץ רב בפרשה כדי לבסס חשדות ולצערי לא הצלחנו בכך".

ומה הפליא אותך במיוחד בתפקיד?
"שהייתי קטן, לימדו אותי שאנשים שיש להם חמאה על הראש לא יוצאים לשמש. כשגדלתי והפכתי ליועץ המשפטי לממשלה התברר לי לתדהמתי שבציבוריות הישראלית מתקיים מצב הפוך: דווקא אלה שיש להם חמאה על הראש יוצאים לשמש ודווקא אלה שנדרשים לחקירה ומסולקים בבושת פנים ממקום עבודתם חוזרים להטיף לאחרים כאילו לא אירע דבר. חלק מהם גם הופכים למבערי שחיתות מטעם עצמם. זה אחד הדברים המשונים שלמדתי בשש השנים שבהן כיהנתי כיועץ המשפטי לממשלה".

וינשטיין פגש את הציבוריות הישראלית בשעותיה הקשות הרבה לפני שהתמנה ליועץ המשפטי לממשלה. כסנגור צמרת הגן לא רק על נתניהו אלא גם על אריה דרעי, שאותו ייצג בפרשת בר און-חברון, ועל אולמרט בעת שנאלץ להתפטר מראשות הממשלה בשל החקירה שהתנהלה בעניינו.

"אהוד ברק שאל אותי פעם אם אני יודע מה ההבדל בין הר לבין פוליטיקאי", מחייך וינשטיין. "הר, ככל שאתה מתקרב אליו, הוא הולך וגדל, פוליטיקאי ככל שאתה מתקרב אליו הוא הולך ומתגמד. דרעי ממש לא מתאים להגדרה הזו. הוא אחד האנשים המאוזנים והנבונים בפוליטיקה הישראלית".

איך ההתרשמות הזו מתיישבת עם העובדה שדרעי הסתבך בפלילים פעם נוספת?
"מאוד הופתעתי לשמוע על הפרשה הנוספת. קיוויתי שהחקירה תוכיח שהוא חף מפשע, אבל דרעי הודה בבית המשפט בעבירות מס שיוחסו לו בכתב האישום. גם בפרשת הרב הראשי יונה מצגר עלו בי תחושות קשות. עוד לפני שהפכתי ליועץ המשפטי עלתה שאלה אם הוא ראוי בכלל לכהן כרב ראשי. כשהתמניתי ליועץ, נודע לי שהוא חשוד בפרשיית שוחד נוספת. בתחילה לא האמנתי למשמע אוזניי".

הרי מצגר בקושי הצליח להיחלץ מההסתבכות הראשונה וכבר הוא שב ומסתבך? אבל אז השמיעו לי הקלטה שבה הוא מדבר עם העוזר שלו על ענייני שוחד באופן שלא מותיר מקום לספק. מיד פתחנו בחקירה, הוגש כתב אישום נגד מצגר, הוא הודה בעבירות של קבלת שוחד בסך 5 מיליון שקלים ונשלח לשלוש וחצי שנות מאסר".

בין נתניהו לדרעי היה לווינשטיין עוד לקוח בכיר - ראש הממשלה לשעבר אולמרט. "רוב הנאשמים שזכיתי להכיר, ביניהם שרים ונגידים, מאבדים את שיקול הדעת שעה שהם מוצאים את עצמם חשודים או נאשמים", כתב עליו. "לאדם אין אלא את שמו הטוב, ולפתע מציבים סימני שאלה גדולים על האינטגריטי, היושר וההגינות שלו, ולא זו בלבד אלא שחירותו מאוימת. קשה לאדם במצב כזה לארגן קוהרנטית את חשיבתו. יש נאשמים שתבונתם נעלמת ואחרים מאבדים את קור רוחם. אולמרט נמנה עם המיעוט שנותר חד ובהיר גם במהלך החקירות. על החלטתו להתפטר בשל החקירה שנפתחה נגדו שמעתי ברדיו. התקשרתי אליו ואמרתי לו שהוא עשה שגיאה חמורה.

"'אם היה מחסום בינך לבין הגשת כתב אישום', אמרתי לו, 'עכשיו עזרת בהסרתו'. אולמרט אמר שבנוסף להיותו אדם פרטי וחשוד, הוא גם ראש ממשלה שחייב לשקול שיקולים ציבוריים, וענייני המדינה קודמים לענייניו האישיים. 'לא מתקבל על הדעת שכל פעולה שאעשה תיבחן באספקלריה של חשוד ונאשם ויעלה החשש שאני פועל בענייני המדינה בחסות ענייני המשפטיים'. חשבתי בליבי שאולי גם העובדה שאהוד ברק דרש בתקיפות את התפטרותו של אולמרט עמדה מאחורי הדברים הנחרצים הללו. אמרתי לו, אני רואה אותך כחשוד ולא כראש ממשלה, השיקולים האחרים לא מעניינים אותי וההתפטרות שלך היא טעות. עד היום בכל פעם שאולמרט מדבר על ההחלטה שלו להתפטר, הוא מוסיף 'למגינת ליבו של עו"ד וינשטיין, שמאוד כעס עליי'".

לאולמרט בטן מלאה על הפרקליטות, לטענתו ההחלטות שקיבלה היו נגועות בשיקולים פוליטיים.
"זה לא נכון. אני עצמי מעולם לא ידעתי מה הדעות הפוליטיות של העוזרים שלי ושל המשנים ליועץ המשפטי. זה לא היה רלוונטי. הפרקליטות לא חסינה משגיאות. יש לה עומס תיקים גדול, כוח אדם קטן, ולפעמים גם טעויות בשיקול דעת. אבל שום דבר שם לא נעשה בזדון".

ובבתי המשפט? רבים תקפו את מערכת המשפט בטענה שהשופטים יושבים במגדל שן ולא תמיד מצליחים להגיע לחקר האמת.
"משפט זה לא מדע מדויק. הוא לא מתמטיקה ולפעמים התובע או הסנגור שוגים. גם השופט עלול לטעות. המשפט הוא כמו החיים עצמם, לא תמיד אפשר לדעת מה היו העובדות. לפעמים אפשר רק לשער אותן. לבית המשפט יש כלים מסוימים והוא גם עושה שימוש בניסיון ומיומנות, ועדיין לא תמיד הוא מצליח להגיע לחקר האמת. גם במערכת המשפט יש טעויות. אין לי ספק שחפים מפשע יושבים בכלא. אני לא אוהב את המצב הזה. מבחינתי, עדיף עשרה פושעים שיסתובבו חופשי מאדם אחד חף מפשע שנמק בכלא על לא עוול בכפו".

בשנים האחרונות מתנהלת מתקפה חריפה על מערכת המשפט. רק לאחרונה התבטא ח"כ דוד אמסלם בבוטות חריגה נגד נשיאת העליון אסתר חיות.
"אמסלם השמיע דברי הבל. לו אני חיות, לא הייתי טורח להגיב עליהם".

ופרשת אתי כרייף? ככה ממנים שופטים?
"אין לי טענות לכרייף. זו גברת ששמה לה למטרה להיות שופטת בישראל והיא חתרה ללא לאות להגשמת המטרה הזאת כשהיא איננה בוחלת באמצעים בדרך להגשמתה. זה בסדר מבחינתי. הטענה שלי היא אך ורק לוועדה למינוי שופטים. מעולם לא חשדתי שהחורים במסננת לסינון שופטים קטנים מדי. הם גדולים דיים כדי שיעברו דרכם שופטים משופטים שונים. במקרה של כרייף הבנתי שיש פעמים שהמסננת פשוט לא קיימת".

בשש השנים שחלפו מאז עזב את משרד המשפטים, עסק וינשטיין בפרקטיקה פרטית. עד לא מכבר העניק שירותי ייעוץ למדינות עולם שלישי כרואנדה וקזחסטן. הקורונה שיבשה את פעילותו הבינלאומית ועד שהדברים ישובו לתקנם הוא יועץ במשרד עורכי הדין דרור־מנצ'ל־וינשטיין, שעיסוקו ליטיגציה מסחרית, עבירות צווארון לבן ומשפט ציבורי, שבו שותפה גם בתו קארין.

"היא השותפה, היא החכמה ואני מסתובב סביבה", הוא מעיד על עצמו. בין לבין הוא כותב בעצלתיים ספר מקצועי על המשפט הפלילי, מהות, סדר דין וראיות, ומפליא את מכותיו באלוף האוקראיני במסגרת אימונים שבועית. הוא לא מתבונן לאחור, לא חי את העבר ומקפיד שלא להתערב בעבודתם של אלו שהחליפו אותו בתפקיד.

לפני כחמש שנים ארגן מנדלבליט כנס יועצים משפטיים ופרקליטי המדינה לדורותיהם. המנחה, המשנה ליועץ המשפטי דאז אבי ליכט, הציג למשתתפים שתי שאלות זהות: הראשונה, כצופה מהצד מה היית משנה היום בהתנהלותו של היועץ המשפטי, והשנייה, במבט לאחור, על מה אתה מתחרט ומה היית עושה אחרת.

"בשאלה השנייה השבתי שאני מכה על חטא בתיק ליברמן", אומר וינשטיין בגילוי לב. "לא בנושא המהותי, שבו הייתי חוזר ומקבל את אותה ההחלטה גם עכשיו, אלא על משך הזמן שנדרש לי כדי להגיע אליה, שגרמה לליברמן עינוי דין שלא לצורך. התמשכות הזמן הייתה תקלה לא פשוטה מצדי. אומנם היו לי נסיבות מקילות, אבל עצם העובדה שאני נדרש להן היא ההוכחה ששגיתי. לא לחצתי על הדוושה מספיק חזק. לפחות למדתי את הלקח בפרשות הבאות כמו ישראל ביתנו ותיק פואד. שם העמדתי את כולם בסד זמנים צפוף".

ומה השבת על השאלה הראשונה? איזו עצה היית נותן ליועץ המשפטי דאז מנדלבליט?
"אני שחקן שחמט בינוני, ובשעתו הייתי משחק עם רב־אומן שלימד שחמט את הבת שלי ותלה בה תקוות גדולות. מדי פעם גם אני השתתפתי במשחק, אבל כשישבתי מול רב־האומן הזה הבנתי שאין לי שום יכולת להתמודד נגדו. פערי הרמה היו פשוט גדולים מדי. ודווקא כשישבתי כצופה מהצד והוא שיחק עם בתי, הפכתי מיד לרב־אומן בעיני עצמי ומיד ידעתי איפה הוא שוגה, לאן עליו להזיז את המלכה ומדוע הפרש לא צריך לעמוד במקום כזה או אחר. קל לתת עצות כשאתה יושב ביציע. אני לא מצדד בזה. בדרך כלל עצות כאלה טוב שלא יינתנו מאשר יינתנו".