תו נכה הפך לאביזר נחשק, והנכים משלמים את המחיר

בשנים האחרונות הופך תו הנכה לרכב לאחד מסמלי הסטטוס הנחשקים ביותר בישראל. שורת ההקלות למחזיקי התו, בעיקר בכל הקשור לסידורי חניה, הופכים אותו לכזה שמי שמצליח "לסדר" אחד לעצמו - נהנה לא רק מהאפשרות לחנות ללא תשלום בכחול לבן, אלא גם במקומות בהם החניה אסורה כמו מדרכות ובסמוך למעברי חציה. כמובן שאין הדברים אמורים בכל הקשור לאלו הנושאים בתו בשל מוגבלות גופנית או בעיות נגישות וזקוקים לו על מנת לקיים שגרת חיים סדירה, אלא שגם אלו נפגעים מהאינפלציה המוזרה במספר תווי הנכה המונפקים בישראל בשנים האחרונות.

"זה מורגש מאוד בשנים האחרונות", אומרת לוואלה! מיכל שחר, גננת מרעננה שנעזרת בקביים על מנת להתנייד ."יש מקומות חניה לנכים בעיר וגם במרכזי קניות אחרים, המספר שלהן לא השתנה כבר שנים, אבל ה"קליינטים" שלהן התרבו. אני היום פשוט לא מצליחה למצוא חניה במהלך היום, וכשאני מוצאת אחת הרבה פעמים אני רואה שהאנשים שחונים בה הם בעלי תו נכה, אבל לא כאלו עם מגבלת הליכה, לפחות לא כזו שמצריכה מהם לחנות שם".

הגופים המוסמכים לקבוע זכאות לתו נכה הם משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי. על סמך קביעת הנכות של אחד מגופים אלו - מנפיק על פי שיקולו משרד התחבורה את תו הנכה. ככלל, תווי הנכים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות - תו נכה "רגיל" המסומן במשולש ירוק ותו נכה לבעלי מוגבלויות בגפיים התחתונות או הנעזרים בכיסא גלגלים. תו זה מסומן במלבן כחול. תגי נכה המונפקים על ידי משרד הביטחון נבדלים מאלו הרגילים בסימון כלנית על גבי המשולש או המלבן.

עד שנת 2011, היו חניות הנכים המסומנות במקומות חניה ציבוריים מיועדות אך ורק לנכים הנושאים את התו הכחול, כלומר, בעלי צורך בכיסאות גלגלים או כאלו בעלי מוגבלויות בגפיים התחתונות. אולם מצב זה השתנה לאחר עתירה שהגישה עמותת "נגישות ישראל" שדרשה להשית שוויון בין בעלי התווים בנוגע לשימוש בחניות, העתירה שהתקבלה על ידי בגץ, הביאה לכך שכיום בפועל רשאים כל בעלי תו נכה להחנות בחניה הייעודית לנכים - זו שבמקור מיועדת לאלו הזקוקים לקרבתה למתקני הנגשה, כניסות, הזקוקים למרווח בצדדיה על מנת לפרוס את המעלון לכיסא הגלגלים ועוד.

מזמין הדוח, ח"כ משה אבוטבול מש"ס אמר כי "פניות רבות שקיבלתי מנכי גפיים העלו בפניי מצב עגום בו נכים בכיסא גלגלים נאלצים לפעמים לחנות רחוק כשהם רואים שהחניה נתפסה על ידי נכים רגילים".

ואכן, מהממצאים בדוח המפורט שנכתב על ידי אסנת אלגום מזרחי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, עולה כי בשנים האחרונות נרשמת עלייה משמעותית בכמות תווי החניה המונפקים במדינת ישראל. עלייה שיכולה להיות מוסברת על ידי שלוש סיבות מרכזיות - הראשונה היא גדילה משמעותית באוכלוסיית המדינה ויחד איתה בכמות היחסית של נכים בה, סיבה אחרת יכולה להיות גל תחלואה מסתורי הגורם ליותר ויותר אנשים להזדקק לתו זה, והסיבה השלישית: אצבע קלה על אישורי התווים לצד התפתחות "תעשייה" המפרנסת עורכי דין, פונקציונרים ועסקנים שאומנותם היא הנפקת התו הנכסף תמורת תשורה נאה.

נכון לינואר 2022, מספר בעלי תג הנכה עומד על 268,014 אנשים בישראל. על פי נתוני משרד התחבורה, רשומים ברשות הרישוי 405,722 כלי רכב בעלי תג נכה, מתוכם 378,431 בעלי "תו ירוק" ו-27,291 בעלי "תו כחול" המיועד לכאלו בעלי מוגבלויות בגפיים התחתונות או המתניידים בכיסאות גלגלים - כלומר - רק 6.7% מכלל בעלי תג הנכה. המספר הגבוה של כלי הרכב הרשומים נובע מכך שלפי התקנות ניתן לרשום ולשייך שני כלי רכב תחת אותו תג נכה.

סקירה היסטורית של כמות בעלי תג הנכה מעלה נתון מעניין מאוד. נכון ליולי 2006 עמד מספר בעלי תג הנכה על 74 אלף. בפברואר 2012 מזנק מספרם לכמעט כפליים - 120,782 (קשר לעתירה שמתירה לכל בעלי התווים לחנות בכל החניות? בהחלט מסקנה מתבקשת). נחשול הנכים ממשיך ומטפס כפי שניתן לראות בגרף המצורף ומגיע כאמור ל-268,014 בראשית 2022.

על פי נתונים אלו, שיעור השינוי ביחס ל-2006 עומד על 262%. נתון העומד ללא כל הלימה לשיעורי הגידול באוכלוסייה בין 2006 ל-2020 שעומד על 30.6%, ממספר מקבלי גמלאות הנכות של הביטוח הלאומי - 51.1% או הזכאים לגמלת ניידות מהביטוח הלאומי - 77%. אז משלוש הסיבות שנמנו לגדילה המהירה והמשמעותית במספר הנכים, אפשר בהחלט לפסול את השתיים הראשונות.

הדוח מצביע גם על ההשלכה הבעייתית ביותר של האינפלציה בתווי הנכה - השילוב שלהם עם האפשרות לחנות בחניות הנכים ללא הבדל בסיווג התו, מביא למצוקת חניה קריטית דווקא לבעלי המוגבלויות הזקוקים להן יותר מכל - אלו העושים שימוש בכיסאות גלגלים או מוגבלים בשימוש בגפיים התחתונות.

והנפגעים המרכזיים מהתופעה הם הנכים עצמם. "מאז שפתחו את הפתח לתת תגי חניה גם לאנשים שאינם מוגבלים מוטורית ברגליים, נוצר מצב שברשויות יש כאוס מאוד חזק", אמר דורון יהודה, יו"ר ארגון נכי הפוליו ויו"ר ארגון היל"ה בדיון בנושא שנערך בוועדת הכלכלה בדצמבר 2020. "יש הצפה של תמרורים לאנשים. במשפחה יכול להיות ארבעה תגי חניה - אם זה אבא זקן וקצת מוגבל, ושניים לבנים האלה, ולאמא שניים מפה, זאת אומרת, בבית אחד, יכול להיות ארבעה תגי חנייה, ואני אומר בוודאות. ואז, מה נוצר? שהנכה, עם הבעיות המוטוריות בא להחנות בחניה, מוצא את עצמו שאין לו חניה. גם אם יש לו מעלון, אז גם חונים שם, וגם אין שום תמרור שאומר שאסור להחנות בחניה הזאת, אלא רק לנכה שיש לו תו חנייה עם מעלון, שיש לו מעלית באוטו". באותו הדיון עלה גם יובל וגנר יו"ר עמותת נגישות ישראל ואמר כי "הגידול בכמות מבקשי תווי חניה, והגידול בכמות תווי החניה שמאושרים, על כמות לא משתנה של חניות בפועל שמסומנות, אומר דבר פשוט: אלה שבאמת צריכים חניות, מה שנקרא אנשים עם מוגבלות קשה ומשמעותית, כבר אין חניות".

למרבה האבסורד, אותה עמותה היא זו שהביאה ב-2011 לפסיקה המתירה לכל בעלי התווים לחנות בכל החניות ולמצב הגאות ההיסטרית בביקוש לתווים. בהמשך הוא גם מתאר את התעשייה שקמה סביב קומבינת התווים וה"מעאכרים" בתחום: "לא סתם עורכי דין עלו על הפטנט. תיכנסו לאינטרנט - כל אחד פה מהוועדה, גם אם הוא בן אדם בריא לחלוטין, הוא יכול להוציא תו חניה בעזרת עורכי דין. 5,000 שקלים, וסגרתם עניין, כי העורך דין אומר לך מה להגיד לרופא, מה לכתוב, איך להגיש, ואם הוא מגיש ומקבל או שלא מקבל, הוא מערער. משרד התחבורה, אין לו את הכוח עבודה ואת היכולות להתמודד עם זה".

ולכאורה, אם הסוסים של ריבוי ההיתרים כבר ברחו מהאורווה, ומה שנראה כמו החלוקה הסיטונאית של תווי הנכים הוא תהליך שכבר אי אפשר לעצור - אולי הפתרון הוא להוסיף מקומות חניה לנכים? זו גם המסקנה העולה מהדוח שחובר ואלה גם רוח הדברים של ח"כ אבוטבול. "כמובן שאיני בא להחליט מה חמור יותר", אמר, "אלא שעיקר הרציונל של המחוקק להקדיש חניות נכים היה עבור נכים המתקשים להתנייד, כדי שיוכלו לחנות בקרבה למקום חפצם ומחובתנו לעסוק בנושא לטובתם אני תקווה שיימצא פתרון למענם אולי להקדיש חניות נוספות ייחודיות עבורם וכדומה".

במילים אחרות, זה תרשים הזרימה: האצבע הקלה על אישורי הבקשות לתווי הנכים (מהן מוגשות נכון ל-2020 כ-330 אלף בשנה), מזינה את מפעל הקומבינות של אישור תמורת תשלום שאפילו אם רק עשירית מהן מוגשות על ידי אותם משרדי עורכי דין, מגלגל עשרות מיליוני שקלים בשנה ופוגע קודם כל בנכים. התיקון של זה באמצעות הקצאת מקומות חניה נוספים יפגע בשאר הציבור. חלם זה כאן.

אורן הלמן, ממיזם סיכוי שווה לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה ואבא לילדה עם צרכים מיוחדים אמר כי "חנייה שמורה לאנשים עם מוגבלות חייבת לשרת רק אותם, מי שמנסה להשתמש בחנייה שמורה כזו בלי שהוא חייב אותה - פוגע בציבור עצום ברמה המוסרית-ציבורית ומעבר לזה גם ברמה החוקית".

יובל ווגנר מייסד ויור עמותת נגישות ציין כי "חניות נכים זמינות הם סופר קריטיות לאנשים עם מוגבלות ובעיקר לאלה שיש להם מוגבלות בניידות. לצערנו הרב ניתן לראות בדוח של מחלקת המחקר של הכנסת גידול מטורף של מקבלי תו נכה. מעניין לראות את הפער העצום בין הנכים הקשים אלה שמקבלים תו נכה כחול - 17,874 מול 250,140 - 7 אחוז בלבד".