ביידן חשף את התסריט מראש, אבל פוטין ממשיך בהצגה

להפקה שביימו רוסיה והמורדים במזרח אוקראינה מגיע לזכות בפרס פטל הזהב. התסריט נחשף על ידי ארצות הברית בשבועות האחרונים והיה ידוע מראש (הסלמה מדומה שתצדיק את התערבותה של מוסקבה), המשחק חובבני ולא אמין (הצהרות דרמטיות על פינוי תושבים הוקלטו עוד לפני חידוש הלחימה) והאפקטים זולים במיוחד ("נסיגת" כוחות מהגבול ו"פיצוצים אדירים" במזרח אוקראינה שמותירים מעט מאוד נזק).

הפאניקה שמנסה רוסיה לעורר התקבלה די באדישות בקרב תושבי המחוזות הבדלניים, ואוקראינה נוהגת באיפוק מקסימלי כדי שלא ליפול כל המלכודות שטומנים לה הבדלנים. למרות הכול, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מתקדם לשלב הבא בהצגה, שנועדה בעיקר לקהל מבית ולפתאים במערב. רוסיה, צפוי להכריז פוטין בימים הקרובים, חייבת "להגן" על בני עמה בכל מקום ולמנוע את "רצח העם" המתרחש נגד דוברי הרוסית במזרח אוקראינה, ייתכן שבאמצעות סיפוח המחוזות דונייצק ולוגנסק. ציניות במיטבה - מי שמאמלל את תושבי החבל הוא הקרמלין, שכופה עליהם להפוך לפליטים ומטלטל את חייהם פעם נוספת.

נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן קיווה לשלול מפוטין את אלמנט ההפתעה בחשיפת מידע מודיעיני מדויק השכם וערב, ולשכנע את נשיא רוסיה לנהל משא ומתן רציני. אך מוסקבה הוכיחה כי היא בעיקר מרחה את הזמן ויצרה מצג שווא שלפיו היא נכונה לדיונים ביטחוניים הגיוניים, כשהציבה למערב שורת דרישות בלתי הגיוניות. רוסיה דורשת פחות או יותר הסכמה מרצון של חברות נאט"ו לשוב לחלוקת מרחבי ההשפעה של המלחמה הקרה, כשמדינות מזרח אירופה היו כפופות לה. מאחר שקבלת התנאים הללו כמוה כיריה בראש, אין בסיס למשא ומתן כן ומשמעותי.

פוטין כבר רשם כמה הישגים מבלי שחייל רוסי אחד חצה את הגבול אל אוקראינה, לפחות לא אל השטח שהוא לא סיפח ממנה. המשקיעים נוטשים את קייב, שגרירויות נסגרות ומתפנות לעיר לבוב שבגבול עם פולין ומעמדו של הנשיא וולודימיר זלנסקי מתערער בכל יום.

תוצר הלוואי מאיומיה של רוסיה הוא רענון השורות של נאט"ו, שסבלה מ"מוות מוחי" לפי נשיא צרפת עמנואל מקרון, בשנים האחרונות וביתר שאת לאורך כהונתו של דונלד טראמפ. ביידן הצהיר מיומו הראשון בתפקיד על מחויבתו האיתנה לברית המערבית שניצחה את המלחמה הקרה לפני שהפכה למלחמת עולם שלישית חמה, ושלח כמה אלפי חיילים למדינות מזרח אירופה כמסר הרתעתי לפוטין.

ואולם, כאן טמונה נקודת החולשה באסטרטגיה המערבית הנוכחית בהובלת ארצות הברית. נאט"ו הבהירה כי לא תסייע ישירות לאוקראינה במקרה של פלישה של רוסיה, וחלק מחברותיה - בראשן גרמניה - מסתייגות מאספקת נשק הגנתי לקייב. למעשה, פוטין קיבל את מה שרצה מלכתחילה - מניעת הצטרפותה של אוקראינה לנאט"ו. אף שבאופן רשמי הדלת נשארה פתוחה עבורה, אין לכך סיכוי ממשי בעתיד הנראה לעין. לא רק מבחינת אוקראינה, אלא גם מבחינת מדינות אחרות שהיו בעבר חלק מברית המועצות וניסו להישאר ניטרליות ב-30 השנים האחרונות כמו גיאורגיה, מולדובה ועד לאחרונה גם בלארוס.

לארצות הברית ולמערב היו לכל הפחות 14 שנים להרתיע את רוסיה - מאז המלחמה הקצרה שניהלה בגיאורגיה בשלהי כהונתו של ג'ורג' וו. בוש - ולכן מהלכיה האחרונים של הברית הם לכל היותר מאמץ לסגור פערים במהירות.

בזמן שפוטין השליט מחדש את סמכותה של רוסיה על מרכז אסיה והקווקז, המערב סבל מפילוגים אידיאולוגיים, מהיחלשות הדמוקרטיה במזרח אירופה ומעליית טראמפ. ללא תמיכת ארצות הברית, נאט"ו לא תוכל לשרוד וחולשותיה של הדמוקרטיה האמריקנית רחוקות מלהירפא. אלו צפות מחדש לקראת בחירות אמצע הכהונה בנובמבר, שאחריהן ביידן עשוי למצוא את עצמו כבול עוד יותר על ידי הרפובליקנים.

מעטים מאוד בציבור האמריקני, שחלקו ניזון מתעמולה פרו-רוסית (בימין דרך מגישים כמו טאקר קרלסון, בשמאל דרך המדליף אדוארד סנודן הנהנה ממקלט ברוסיה) היו מוכנים לראות חיילים אמריקנים מוצבים באוקראינה, בין היתר לאור כשלי המלחמות בעיראק ובאפגניסטן. עם זאת, השאלה המהותית יותר, שאותה מבין פוטין היטב, היא אם הם היו מוכנים להגן על המדינות הבלטיות או על פולין, החברות בנאט"ו.

ביידן אמנם אמר כי הוא משוכנע שפוטין כבר קיבל את ההחלטה לפלוש לאוקראינה, אך לפלישה פנים רבות. כל עוד היא תסווה בפעולות מעורפלות במזרח אוקראינה, רוסיה עשויה להימנע מהסנקציות הכלכליות החריפות ביותר לאור החשש ביבשת מפני משבר אנרגיה חמור. ארצות הברית ומדינות אירופה טרם הפנימו שהסדר העולמי שנקבע עם תום המלחמה הקרה התערער לפני שנים רבות, והן מאמינות בתמימות שדיונים במועצת הביטחון של האו"ם והצהרות גינוי יטילו מורא על רוסיה וסין, הלוטשת עיניים לטייוואן בזמן שהעולם עסוק באוקראינה.

בימים קריטיים אלו, האויב הגדול ביותר של פוטין הוא עצמו. הנוסטלגיה ותחושת ההשפלה ההיסטורית עיצבו את מדיניותו לאורך רוב תקופת שלטונו בן 22 השנים, והוא הצליח לרומם מחדש את מעמדה של רוסיה שלאחר התפרקות הגוש הסובייטי.

ואולם, מומחים מסוימים סבורים שייתכן שהשנתיים האחרונות, שבהן היה מבודד רוב הזמן בשל הקורונה, השפיעו על שיקול הדעת שלו והפכו אותו לפרנואיד הממעט להיפגש פיזית עם אנשים. הניזון על עצותיה של קבוצה קטנה של אומרי הן. טעות אחת בחישוב, הערכת חסר של תגובה אוקראינית במקרה של פלישה או של חוזקת כלכלתו עלולות לשנות את כל התמונה. למערב לא נותר הרבה לעשות ביחס לאוקראינה חוץ מרעשי רקע, ולהיות ערוך טוב יותר למשבר הגדול הבא.