הבחירות לראשות הסוכנות שוב מגיעות לנקודת הכרעה. או שלא

חלפו שבעה חודשים מאז שיו"ר הסוכנות היהודית הנבחר האחרון, יצחק הרצוג, עזב את בניין המוסדות הלאומיים ועבר למשכנו החדש בבית הנשיא, ומאז - נמשך החיפוש אחר האדם שייכנס לנעליו. בסוכנות התרגלו בשנים האחרונות לאבק כוכבים - הרצוג טיפס לנשיאות, וקודמו בתפקיד, נתן שרנסקי, היה אסיר ציון ואחד היהודים המפורסמים בעולם. בכירי הארגון חלמו למצוא אישיות מוכרת ובת סמכא שתמשיך את "רוח בוז'י", שתזכה לכבוד חוצה יבשות וקהילות, ותוכל לקדם ולייצג בצורה המיטבית את האינטרסים של יהדות התפוצות, וגם - לגייס מהם כסף.

רק שבמקום אבק כוכבים, המרוץ לראשות הסוכנות התכסה בעננה פוליטית כבדה שתחתיה הוא נגרר ומתארך כבר למעלה מחצי שנה. הוא החל ברוחות סקנדל, עם סערת המגרסה של השר אלעזר שטרן, ומאז נקלע למערבולת של פוליטיקות תוצרת הארץ והעולם. כמעט כל מחלוקת ישראלית או יהודית שאפשר להעלות על הדעת מעורבת באירוע ברמה זו או אחרת: ימין ושמאל, בין קואליציה ואופוזיציה ובתוך הקואליציה המסוכסכת עם עצמה, רפורמים ואורתודוקסים, שמרנים ופרוגרסיביים; כדי שייבחר יו"ר לסוכנות - כל אלה נדרשים לגבש הסכמה מקיר לקיר. בימים הקרובים ועדת הבחירה תתכנס, שוב, בניסיון להגיע להכרעה לפני כינוס חבר הנאמנים של הסוכנות בסוף החודש, אבל בכלל לא בטוח שמשיחת הזום הטרנסאטלנטית תצא הכרזה על מנצח.

וזה לא שחסרים מתנדבים. יו"ר הסוכנות הוא תפקיד בכיר ונחשק, שחולש על ארגון עם למעלה מאלף עובדים ותקציב של מאות מיליונים, ותואר שפותח דלתות בכל משרד ממשלתי ובכל קהילה יהודית בעולם. בהתאם - בורסת המתמודדים הייתה רבה ומגוונת, ובסך הכל - יותר מעשרה אישים הגישו מועמדות לתפקיד. חלק פרשו במרוצת הדרך; כמו שטרן, שהיה המומלץ המועדף על ראש הממשלה עד שכשל בפיו, או אירנה נבזלין, יו"ר בית התפוצות ("אנו") ורעייתו של ח"כ יולי אדלשטיין, שלא חיכתה לסוף הבחירות המדשדשות והסירה את מועמדותה. לקו הסיום הגיעו שבעה, בהם חמישה ח"כים לשעבר - רות קלדרון (יש עתיד), עומר ינקלביץ' ומיכל וונש קוטלר (כחול לבן), ודני דנון (ליכוד) ומייקל אורן (כולנו), שמחזיקים בעוד תואר "לשעבר" משותף - שגרירים לשעבר בתקופת נתניהו, באו"ם ובארצות הברית בהתאמה. בנוסף, חברת מועצת העיר ירושלים פלר חסן נחום ואיש העסקים היהודי-בלגי רובי שפיגל עומדים גם הם לבחירת הוועדה.

כוורת המועמדים הזו צריכה לעבור משוכה כמעט בלתי אפשרית כדי להיבחר לתפקיד היו"ר: קונצנזוס כמעט גורף של הגוף הבוחר - ועדה שמורכבת מעשרה נציגים של ההסתדרות הציונית ונציגי יהדות התפוצות. בראש הוועדה עומד יו"ר ההסתדרות הציונית, יעקב חגואל, איש הליכוד (תזכרו את השם, כי עוד נחזור אליו בהמשך), ובנוסף אליו - עוד תשעה בכירים שמייצגים שלל מפלגות, זרמים וארגונים עם אינטרסים פוליטיים ואידיאולוגיים שונים ואף מנוגדים. תקנון הסוכנות מחייב שהיו"ר יוסכם על ידי רוב של לפחות תשעה מבין חברי הוועדה - וכרגע, לפי ההערכות המקדמיות, אף אחד מהכוורת המשובעת הנוכחית לא מתקרב לשם. שני המועמדים שנחשבים להכי קרובים למטרה הם דנון וקלדרון, שבשיחות לא רשמיות קיבלו את מירב התמיכה ביחס לאחרים. אבל שניהם מאוד מזוהים: דנון אמנם לא זכה לתמיכה של נתניהו אבל הוא נחשב לימני ממנו בתוך הליכוד וקלדרון היא המומלצת של יו"ר יש עתיד יאיר לפיד. לכן, הם גם מעוררים התנגדות נחרצת אצל חלק מהחברים, ומספיקים שניים כדי לחסום את המועמדות שלהם בבלוק. מאחורי הקלעים, המועמדים האחרים ממשיכים לעבוד קשה בתקווה לצמוח ברגע האחרון כמועמד מוסכם של פשרה, אבל גורמים המעורים בשיחות ובהתדיינויות מעריכים שהסיכויים נמוכים ומגדירים את המצב כ"קיפאון מוחלט".

בסוכנות ובמוסדות הלאומיים בכלל מתנהל יקום פוליטי עם כללים משל עצמו, אבל בהשאלה או בהשראה מהפוליטיקה הארצית, גם הם נקלעו לפלונטר משתק, ומחפשים דרך לשבור את הקרח. בעבר, היה נהוג שראש הממשלה מריץ מועמד מטעמו, והוועדה באופן מסורתי נטתה להתיישר עמו או עם מפלגתו (חוץ מהמקרה החריג של הרצוג שגבר ב-2018 על יובל שטייניץ שהיה מועמדו של בנימין נתניהו לתפקיד). הפעם, הממשלה התפזרה סביב שלושה מועמדים שונים: אלעזר שטרן היה אמור להיות המועמד המומלץ של ראש הממשלה בנט והחליפי לפיד, שסיכמו על המינוי עוד בימי המו"מ הקואליציוני, אבל שר הביטחון בני גנץ לא ראה עצמו מחויב להסכמות ופעל נמרצות עבור מקורבתו, השרה לשעבר ינקלביץ'. ואחרי שהמועמדות של שטרן הוסרה, לפיד ובנט לא הצליחו להגיע להסכמות, ויו"ר יש עתיד הריץ במקומה את קלדרון חברת מפלגתו - ללא תמיכת בנט. ובסוף, בישורת האחרונה, גם שר האוצר אביגדור ליברמן בישורת האחרונה העביר המלצה עצמאית משל עצמו - למקורבו הבלגי שפיגל.

אם לא יתגבש בימים הקרובים קונצנזוס מובהק וברור סביב אחד המועמדים, לא מן הנמנע שהוועדה תדחה, שוב, את ההצבעה לפחות בשבועיים, עד לכינוס חבר הנאמנים בסוף החודש, בתקווה שהזמן יעשה את שלו ויוביל לתהליך של התכנסות. בסוכנות גם לא פוסלים את האפשרות שללא הסכמות, הוועדה תנסה, שוב, לפנות מועמד מוסכם מחוץ לכוורת השמות הנוכחית. בהקשר הזה צריך לציין את תרחיש נחמן שי, שר התפוצות, שכבר התמודד בעבר על התפקיד ונחשב למי שמקובל ואהוד במיוחד על ראשי הסוכנות האמריקאיים ונציגי הפדרציות בארצות הברית. גם בלשכת ראש הממשלה ישמחו לתת לשי את ברכת הדרך לתפקיד, ולפתור על הדרך את בעיית אלי אבידר במינוי למשרד התפוצות. אבידר, שמכהן כבר יותר מחצי שנה כשר בלי תיק, היה אמור להתמנות לשר המודיעין במקומו של שטרן, ומאז שהמועמדות נפלה והעסקה איתו קרסה, אינו מסתיר את מחאתו וביקורתו על הממשלה, תוך איום בהתפטרות וחזרה לכנסת. אצל בנט בחנו ושקלו היטב את המהלך, אבל יו"ר מפלגת העבודה, מרב מיכאלי, סירבה לוותר על התיק הנוסף למפלגתה והמועמדות של שי נבלמה.

בינתיים, כל עוד נמשך החיפוש אחר הבוז'י הבא, חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית הליכודניק, מכהן גם כיו"ר הסוכנות הזמני בפועל. מנכ"לית הסוכנות, אמירה אהרונוביץ, מנהלת לצדו את הארגון על שלל פעילויותיו השוטפות בקליטת עליה, טיפול בניצולי שואה, וחיזוק הקשרים עם הקהילות היהודיות בתפוצות. חגואל, שגדל וצמח יחד עם דנון בליכוד העולמי ובמוסדות הלאומיים, הפך בשנים האחרונות לאיש החזק ביותר במערכת גדולה וענפה של תקציבים ושל ג'ובים, למורת רוחו של נתניהו, אגב. היום, הוא נושא בכפל התפקידים, בהסתדרות הציונית ובסוכנות, וגם עומד בראש ועדת הבחירה. וככל שיימשך הקיפאון, הוא ימשיך לכהן כיו"ר הסוכנות, והזמני פשוט יהפוך לקבוע.