אחת האפיזודות שהתרחשה לפני כמה שבועות באולם בו מתנהל המשפט החוזר של רומן זדורוב, בבית המשפט המחוזי בנצרת, ממחישה קושי מרכזי בפניו עומדים במשפט החוזר העדים, התביעה, ההגנה והשופטים. עד כמה ניתן להסתמך על זיכרונם של העדים?
"זה לא רלוונטי להראות לי את התמונות. את העדויות נתתי כשעוד זכרתי את הדברים, היום לא זוכר כלום", ניסה להסביר העד ויקטור קולסניקוב לעורך הדין ירום הלוי, סניגורו של רומן זדורוב הנאשם ברצח תאיר ראדה, במשפט המתנהל בימים אלו.
"אני מפסיק את החקירה הנגדית כי העד לא זוכר שום דבר", הודיע הלוי לבית המשפט אחרי עוד כמה ניסיונות סרק לחלץ משהו מזיכרונו של העד שעבד כמנקה בבית ספר נופי גולן בקצרין שבו אירע הרצח. מדובר בעד שאחרי הרצח העיד במשטרה כי ניקה דם בשירותי הבנים, פרט שהצטלב עם עדות הנאשם כי ניקה באותם שירותים את להב הסכין שלו.
עוד בוואלה!
הכרעת הדין תקבע על פי כמה מרכיבים - ולצד ראיות, ממצאים, התוודויות ושיחזור, גם לעדויות הרבות שנשמעות באולם יש חשיבות. באמצעות חיבור של כל אותם מרכיבים אמורים השופטים לקבוע מה היה בזירת הרצח ובעקבות כך להכריע.
אבל במלאכת שיחזור הסיפור המוטלת על כתפי השופטים, עד כמה ניתן להסתמך על זיכרונם של העדים? "אף אחד לא הבטיח להגנה, לתביעה או לשופטים גן של ורדים. מה לעשות? זו אכן עבודה קשה", אמר משה גלעד, עורך דין שעוסק בפלילים ושופט בית המשפט המחוזי בחיפה בדימוס.
ואכן הגן המשפטי שבו מתהלכים השופטים, קוצני וסבוך ולטבעו של הזיכרון האנושי חלק מרכזי בכך; לדברי אלי זומר, פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת חיפה, מומחה לפסיכולוגיה קלינית, "זיכרון הוא דבר אלסטי שנבנה ומשתנה עם הזמן, לפעמים אנשים שונים זוכרים אחרת דברים גם מאירועים שעברו לא לפני הרבה זמן. אנחנו מבנים את הזיכרון ומוסיפים לו דברים שקשורים לעולמנו, לאישיותנו ולצרכים שלנו. זיכרון הוא לא באמת צילום וידאו שנשמר ורק צריך לעשות לו PLAY".
לדברי גלעד "בסופו של דבר השאלה הזאת הזו מגיעה ל"קומון סנס" של השופט וליכולתו לקבוע מהימנות. למשל: כשנשאלת השאלה - האם להאמין לפלוני? אז בודקים למשל - האם היום, בגלל שהעד 'התאהב' בזדורוב, הוא משקר או שיכולים לקבל את הטענה שהוא לא זוכר או שהוא טועה בשל חלוף הזמן".
זומר מסביר כי "במשפט כזה יכולות להיות יכול להיות עירוב של עדויות, עדויות של אנשים שלא זוכרים או שהזיכרונות של העדים עברו קונפבלוציה (תסמין אופייני בהפרעות זיכרון שונות, בהן פרטים וסיפורים מומצאים כאמצעי פיצוי שנועד למלא את החוסר בזיכרון, א.א.), כלומר - התווספו לזיכרון הבניות במשך השנים, הזיכרונות 'הזדהמו' מסיפורים או מחשיפה למידע אחר ואנשים לא יודעים אז לזהות את מקור המידע - האם הוא חוויה שלי או משהו ששמעתי ודמיינתי אחרי ששמעתי אותו".
עם זאת, זומר מבהיר כי "יכולים להיות גם אנשים שהזיכרון הוטבע וקודד במוח שלהם בצורה כזאת שהופעלו גם מנגנונים מוחיים אחרים, בעקבות חוויית חירום או חוויית חרדה. ברור שעדות שעוסקת באיזה גרם מדרגות מישהו ירד לפני 15 שנה הוא זיכרון שונה מזיכרון של מי שפתח דלת שירותים שמוצפים בדם".
כמעט כל העדים מבקשים מבית המשפט לזכור את השנים הרבות שחלפו, נוכח הניסיונות לחלץ מהם עדות אותנטית. כך למשל פנה הלוי לעד התביעה גל אבוטבול שהיה תלמיד בבית הספר בעת הרצח, בנוגע לעדותו במשטרה כי ראה את זדורוב נכנס למבנה בית הספר כמה דקות לפני תאיר, כשהוא נושא משא על ידיו.
הלוי: "בוא ננתח את זה: יש אפשרות שבכלל לא אמרת את זה".
אבוטבול: "האפשרות קיימת".
הלוי: "יכול להיות שהתבלבלת לגבי היום שראית אותו".
אבוטבול: "אתה מדבר איתי על דברים מלפני 15 שנה, ויורד לפרטים הכי קטנים".
השופט קולה: "יכול להיות שמה שאתה מתאר לא היה באותו יום?".
אבוטבול: "כשנתתי את העדות ידעתי שזה היה ביום הרצח. זה בדיוק מה שאני זוכר".
לדברי גלעד "אם חלוף הזמן גורם חוסר בראיות שיכולות היו לשפוך אור ולתת הגנה לנאשם והיום בשל חלוף הזמן זה לא ניתן, ברור לדעתי שהטענה הזו צריכה לרבוץ לפתחה של המדינה, כי המדינה מבקשת הרשעת אדם ונטילת חירותו. המדינה הייתה צריכה להוכיח, אם היא לא הוכיחה ובית המשפט העליון החליט על משפט חוזר, אני לא אתן למדינה הנחה כי חלף זמן ויש בעיה עם העדים. אם יש ספק - אין ספק. חוסרים בנקודות מהותיות, כמו שכחה בשל חלוף הזמן - לא יכולים לסייע למדינה", הבהיר. והוא שב ומזכיר כי אם מגיעים למבוי סתום, יש כללים שהמשפט והחוק קבעו, כמו נושא הספק. כלל הספק הוא היסוד של המשפט הפלילי".
גלעד הדגים זאת באמצעות דוגמא קיצונית: "גם אם נגיד שהחוסר נובע אצל פלוני לא מחוסר זיכרון, אלא שהיום הוא מפחד מזדורוב, זה מה שיש. מה יעשה השופט? המדינה חייבת להוכיח את כל האלמנטים של העבירה". הוא הזכיר מקרה שבו המשטרה לא חקרה עד לצורך טענת אליבי של נאשם ברצח. במהלך המשפט העד לא היה בארץ ולא הצליחו לאתר אותו והנאשם זוכה. "בית המשפט העליון אמר שתפקיד המשטרה הוא לעשות כל שביכולתה להביא לגילוי האמת. אם זה לא נעשה בזמן אמת, זו בעיה של המשטרה והתביעה", הדגיש גלעד.
עם זאת הוא מציין כי כמובן שיש לבדוק "מה חשיבותה של כל עובדה או ראיה שהשופט צריך לקבוע את דעתו בנוגע אליה. לדוגמא - שואלים את המומחה לכתמי דם: 'האם בעדותך אמרת שפגשת את איש זק"א ומה היה שמו?' הוא אומר - 'אני לא זוכר, אבל זה כתוב בעדותי במשטרה'. שואל השופט - כמה זה משמעותי שהוא לא זכר ומה זה נותן לי לשאלה שבה אני צריך להכריע".
גם זומר מבקש לתת את המשקל הראוי לעדויות שנסמכות על זיכרון העדים. "אני לא חושב שזכרונות צריכים להיות הראיה העיקרית, צריכות להיות הרבה ראיות אחרות. אני מניח שהשופטים נותנים לעדויות אלו משקל מסויג".