כחצי שנה לאחר שנפל: חוק האזרחות אושר בוועדת שרים, אך אין לו רוב בכנסת

חוק האזרחות שאוסר על איחוד משפחות פלסטיניות אושר היום (ראשון) בוועדת שרים לחקיקה, כחצי שנה לאחר שנפל במליאת הכנסת. אולם למרות שהצעת החוק אושרה בוועדה, בכנסת אין לה רוב. השרה תמר זנדברג ממרצ התנגדה, השר נחמן שי מהעבודה נמנע בהצבעה, ושאר השרים תמכו.

זנדברג האשימה את יוזמת החוק שרת הפנים איילת שקד ואמרה כי: "סיכמנו שגם אם החוק לא עובר בכנסת, צריך לעמוד בסיכומים. היא לא עמדה בהם. מרצ תצביע נגד". יו"ר הוועדה שר המשפטים גדעון סער, אמר בתגובה: "יש פה ניסיון של מיעוט בממשלה להטיל וטו. ניסיון לא מקובל", ולמרות ההתנגדות של מרצ, ההצבעה התקיימה כמתוכנן, והחוק אושר בוועדה.

בהמשך, הוא צפוי להגיע להצבעה במליאת הכנסת, בכפוף להסכמות בקואליציה. מעבר למרצ, גם רע"ם מתנגדת לחוק אך עמדתה לא באה לידי ביטוי בוועדה לאור העובדה כי אין למפלגה נציג בה.

מדובר בהוראת שעה המוארכת מדי שנה מאז שנת 2003, עת נחקקה ברקע האינתיפאדה השנייה. מטרתה להטיל מגבלות על מתן אזרחות או היתרי שהייה בישראל לפלסטינים שנישאו לישראלים, כמו גם לאזרחי איראן, לבנון, סוריה ועיראק המבקשים לקבל מעמד על רקע איחוד משפחות. הוראת השעה נולדה בהנחיה של שר הפנים דאז, אלי ישי, בסוף מארס 2002.

היה זה אחד החודשים הקשים ביותר באינתיפאדה השנייה, ימים ספורים אחרי הפיגוע במלון פארק בנתניה ועם תחילת מבצע "חומת מגן". למחרת הפיגוע במסעדת מצה בחיפה, בו נהרגו 16 אזרחים, הורה ישי לכל מנהלי לשכות האוכלוסין בארץ להפסיק את הליכי "איחוד המשפחות". הליכים אלה אפשרו לתושבי השטחים שהם בני זוגם של אזרחים ותושבים ישראלים לקבל מעמד חוקי בישראל.

העילה לחקיקתו הייתה ביטחונית: המחבל שביצע את הפיגוע בחיפה, שאדי טובאסי, התגורר בג'נין, אך החזיק בתעודת זהות ישראלית, מאחר שאמו הייתה אזרחית ישראלית. החוק חל על בני זוג ועל ילדים מעל גיל 14 שנולדו לזוג מעורב.

במהלך השנים הוגשו נגד החוק עתירות לבית המשפט העליון. בשנת 2012 הסתיים דיון בהרכב מורחב של שופטי בג"ץ שדנו בכמה עתירות נגד החוק. העתירות נדחו על חודו של קול: חמישה שופטי העליון קבעו כי יש לבטל את החוק, בעוד שישה קבעו שיש להותיר אותו על כנו. השופטים הדגישו את היותו של החוק "הוראת שעה" זמנית שדורשת אישור שנתי של הכנסת, אך ניסיון העבר מלמד כי רוב כנסות ישראל אישרו את החוק באופן כמעט אוטומטי, מבלי לקיים דיון או לבחון את הנתונים.