בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע בשבוע שעבר את ד"ר אליאס חורי, גינקולוג בכיר בן 63 ועם ותק של 25 שנה, בעל שם ושיעור קומה, בשני מקרי אונס של מטופלות צעירות בשנות העשרים לחייהן שלא הכירו זו את זו, וכן בביצוע מעשים מגונים והטרדה מינית באחת מהן. ד"ר חורי, לשעבר סגן מנהל מחלקת נשים ויולדות בבית החולים המשפחה הקדושה בנצרת, ביצע את עיקר המקרים במרפאתו הפרטית בכניסה לכפר יפיע, שם הוא טיפל בין השאר בחברות קופת החולים כללית. גזר הדין יינתן לאחר שיישמעו הטיעונים לעונש.
חוקרי המשטרה, שנחשפו לתלונתה של הנפגעת הראשונה, לא מיהרו - וחורי המשיך לעבוד. אולם, משנצטרפה תלונה נוספת, מגובה בהקלטה, צברה החקירה תאוצה. כך, ציינו השופטים אבי לוי, ערן קוטון ואיל באומגרט בהכרעת הדין, ולפיהם היו תקלות נוספות. "לא התעלמנו כלל ועיקר מהמחדל החמור שנפל בעבודת גורמי החקירה והתביעה עת לא הוברר כלל ועיקר אם אמרות המתלוננות והנאשם צולמו והוקלטו, ומה עלה בגורל חלק הארי של הקלטות ככל שכך אכן היה", מתחו השופטים ביקורת על עבודת המשטרה והפרקליטות.
אולם, התשתית העובדתית שהונחה בפני השופטים שכנעה אותם "מעל ומעבר לכל ספק סביר" כדי להרשיע את הרופא, ובשורה התחתונה הם פסקו כי הם מצאו עצמם "נאלצים לקבוע קביעות קשות ביחס להתנהלותו של הנאשם ולהכריע באורח ברור וחד משמעי שהוא ניצל את ההזדמנויות שנקרו בדרכו על מנת לעשות את המעשים החמורים שאותם עשה".
אל תפספס
לאחלאם (שם בדוי), שהייתה בת 26, נקבע תור במרפאתו של ד"ר אליאס חורי באוגוסט 2015, כשסבלה מכאבים בבטן התחתונה ורופאת הנשים הקבועה שלה לא הייתה זמינה. היא נסעה אליו מלווה בבעלה שהמתין לה ברכבם עם שני ילדיהם. היא עלתה למרפאה, שם ד"ר חורי הנחה אותה לעלות למיטה לאחר שתוריד את בגדיה מהחלק התחתון של הגוף. הוא בדק אותה במכשיר האולטרה סאונד הפנימי, מבלי שכיסה את גופה, ותוך ששאל אותה שאלות אינטימיות שאינן קשורות לטיפול.
אחר כך "בדק" אותה באמצעות באופן שאינו הולם הליך גינקולוגי שבמהלכו אמר לה "את יפה", ושאל שאלות אינטימיות שאינן קשורות לטיפול. כשהחלה לבכות החזיק הרופא בידה וניסה להרגיעה באומרו - "זאת בדיקה רגילה, לא לפחד". בהמשך, הוא אמר לה לסובב אליו את גבה, וכשהיא בהלם, לא מבינה מה קרה ומנסה להסתובב בחזרה, הוא המשיך לבצע בה מעשים שאינם הולמים הליך גינקולוגי.
כשיצאה אחלאם מהקליניקה היא גזרה כרטיס ביקור שנתן לה וירדה לרכב כשהיא בוכה. לבעלה ענתה כי זאת בשל כאביה. "ההרגשה הייתה קשה, לא ידעתי מה בדיוק עבר עלי, הייתי בהלם, מבולבלת ונסערת", סיפרה לוואלה!. "לקח לי אולי שבועיים לעכל מה שקרה שם ועד שהבנתי בכלל. החלטתי שאני רוצה לדבר, שהאשמה לא בי, ושאגיד הכול לבעלי". לדבריה, בעלה ההמום התנגד לכך שהיא רצתה להתלונן במשטרה. "הוא אמר לי: 'לא, תזכרי שאנחנו במגזר הערבי'". היא הלכה למשטרה בכל זאת, מסרה עדות - ולא שמעה מהמשטרה עד לשנה אחר כך. "חשבתי כבר שלא מאמינים לי ואז קראו לי שוב, ונודע לי שיש עוד אישה שהתלוננה עליו".
"כל מה שחשבתי זה איך אני יוצאת משם"
בושרא (שם בדוי), שהייתה בת 25, הגיעה למרפאה באפריל 2016 לצורך בדיקת צוואר הרחם ולייעוץ בעניין ניתוח. לפי כתב האישום בו הורשע אליאס חורי, הוא ביצע בה מעשים פליליים תוך שהיא אמרה לו שאינה מרגישה בנוח וכי כואב לה. בתגובה אמר לה כי אולי היא צריכה ללכת לשירותים וליטף אותה באזור הבטן עד שהגיע עם ידו מתחת לחזה. היא נבהלה, התעקשה שהיא צריכה ללכת לשירותים, אבל קודם לכן הוא ביצע בה בדיקת אולטרסאונד והעיר לה הערות מגונות. כשחזרה לחדר הטיפולים מהשירותים הוא אמר לה שיבצע את הניתוח המבוקש תמורת 2,000 שקל במקום 4,000 שקל, משום שהיא "מיוחדת".
"הבנתי כבר מהדקה הראשונה מה קורה שם אבל הייתי כמו משותקת", סיפרה בושרא לוואלה!. "זו לא פעם ראשונה שאני אצל רופא נשים. המרפאה הייתה ריקה, איש לא היה בקומה וכשהוא נעל את הדלת התחלתי להרגיש לא בנוח. אחר כך כבר התחלתי להרגיש ממש פחד. הוא הורה לי להוריד מכנסיים בלי שסגר וילון, ככה עמד והסתכל עליי. חיכיתי שיסתובב או משהו. ואז אמר 'נו?'. חשבתי אולי בגלל שהוא ותיק הוא רוצה לעשות את זה מהר בלי כל השלבים. אבל כשהסתכל והעיר הערות על איבר המין כבר הבנתי שמשהו לא טוב עומד לקרות. קפאתי. כל מה שחשבתי זה איך אני יוצאת משם בבטחה. אין לי טלפון ביד. אני מתוחה. אני לא יכולה לחשוב ואני מנסה לחשוב למה אני לא יכולה לחשוב. מנסה למצוא פתרון ואין. 35 דקות לקח הסיוט הזה, הוא עושה את המעשים ואני נכנסתי לפאניקה".
גם אחרי התלונה השנייה, לקח עוד זמן רב עד שהחשדות השתכללו לכתב אישום שהוגש רק באוגוסט 2018, שלוש שנים אחרי שהוגשה תלונתה של אחלאם ולמעלה משנתיים אחרי התלונה של בושרא. המשפט מתנהל מאז. "הקשבנו לדבריו מהלך מספר ישיבות בקשב רב, בלב פתוח ובנפש חפצה", סיכמו השופטים, "אכן, כל בר דעת יבקש בסתר ליבו להאמין כי הדברים לא היו מעולם וכי ההאשמות בטעות יסודן. קיווינו לשמוע מד"ר חורי עדות ישרה וישירה, אמינה ואמיתית; סדורה והגיונית; כזו אשר תצליח לבקוע בקיעים בעננת ההאשמות הקשות, אשר הושמעו נגדו".
אבל, הם נאלצו להוסיף, "לצערנו הרב, תקוותנו זו נכזבה ובסופו של יום, היה בעדותו כדי לחזק את עוצמת הראיות נגדו ולא להחלישן. למרבה הצער, התרשמותנו הבלתי אמצעית מעדותו של הנאשם הייתה שלילית מאוד; הדברים אמורים הן לגבי אורח מסירת הדברים; הן ביחס להגיונם הפנימי; הן ביחס לסבירותם; בוודאי נכונים הם בכל הנוגע להשתלבותם במארג הראייתי אשר הונח לפנינו. בדברי עדותו לפנינו נתגלעו בקיעים וסתירות; הוא התקשה מאד להסביר חלק מאמירותיו במהלך החקירה; הוא טען טענות אבסורדיות, אשר אינן יכולות להתקבל על הדעת ביחס לפרשנות דברים שאמר במהלך החקירה".
"הוא אף טען טענות, אשר מידת האבסורד שבהן זעקה לשמיים והעמידו את גרסתו תחת עננה כבדה של חוסר מהימנות ואת עדותו בכללה תחת מעטה כהה של חוסר אמינות. ההתרשמות, לאחר שמיעת עדותו ובחינתה אל מול גרסותיו הקודמות כמו גם אל מול המארג הראייתי בתיק הייתה כי מוכן היה לטעון כל טענה על מנת לנסות להרחיק מעליו את ההאשמות שהופנו נגדו, אבסורדית ובלתי הגיונית ככל שתהא".
"הוא עשה לי נזק נפשי שאני עדיין סובלת ממנו. אני עדיין מתביישת מבעלי לפעמים", אמרה אחלאם לוואלה! לאחר הכרעת הדין אליה לא הגיעה בגלל הקושי לראות שוב את מי שפגע בה. "לדיונים לא יכולתי יותר לבוא. קשה לראות אותו כי אני זוכרת הכול. אפילו כשאני שומעת על זה בחדשות זה קשה לי. את האמת גם הביא את בעלי ואותי אל סף גירושין. הייתה תקופה ארוכה שכל הזמן היו בעיות וצעקות. הייתי שנה אצל ההורים. אני גם לא מאמינה יותר לאף רופא. בהתחלה גם מרופא עיניים התחלתי לפחד. לקח לי זמן רב עד שיצאתי מזה. גם כשהלכתי לרופאת נשים פחדתי. זה עברי לי רק אחרי שנים כשנכנסתי להריון שלישי וחזרתי לרופאה". היא מסכמת, "אני עכשיו מבסוטית. בסוף הצלחנו ואני מקווה שהוא יקבל מה שמגיע לו. שיקבל הוא את הכאבים שאני קיבלתי מהמקרה הזה. אני אישה דתיה. אבל זה לא קשור בדת. זה הכבוד של האישה ושל המשפחה. אפשר להגיד שזה אפילו סיכן את החיים שלי".
"מגיע לו הכי רע שיש"
בושרא, שאף היא לא הגיעה להכרעת הדין, סיפרה כי היא העדיפה לא להיות שם, "כי לא ידעתי מה תהיה התגובה שלי באם יזוכה. לפני כמה שבועו לבת שלי היה 40.1 חום בשל זיהום בשתן, לקחתי אותה לרופא ילדים שלה אבל לא יכולתי להסכים שתוריד מכנסיים. לקחתי אותה לרופאת הנשים שלי, שאמרה לי מה את מביאה ילדה בת 4. אמרתי זו החלטה שלי. כעסתי על עצמי. מילא שאני כבר לא מאמינה ברופאים אבל אני לא רוצה לגרום לילדה שלי טראומה".
היא הוסיפה ושיתפה כי "אחרי ההחלטה אחותי אמרה לי 'את צריכה להרגיש שמחה'. אבל אני מרגישה כפול כאב, כפול כעס וכפול פחד. זה עשה לי לא טוב לחשוב על זה. לפעמים זה היה עושה לי פיזית שעולה לי חום. החלטתי לא לחשוב על זה. עכשיו הכול שוב עולה וצף. מאז המקרים אני אולי לא רציתי לטפל בעצמי כי חיכיתי להרשעה שלו. עכשיו כנראה הגיע הזמן לטפל בעצמי וברגשות האלה. אני צריכה טיפול נפשי. אני לא בנאדם רע. לא יכולה לחשוב באקסטרים על גורל של בנאדם. אבל מגיע לו הכי רע שיש. הוא לקח ממני את הבטחון, את השמחה, את איך אני מסתכלת על עצמי בתור בנאדם. הייתי בנאדם חזק. מאז מה שעשה לי כאילו לקח לי את הכוחות. אני מקווה שהם יתחילו לחזור".
"מבחינת המתלוננות יש אנחת רווחה שנעשה צדק, ומי שפגע בהן יבוא על עונשו ולא יוכל לפגוע בנשים נוספות", אמרה עו"ד רלי גוטמן, המלווה את השתיים מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, "מבחינת החברה, כשגינקולוג בשיעור קומתו של הנאשם מורשע בביצוע עבירות מין במטופלותיו, וכשבאותו רגע נתון יש גינקולוגים נוספים שחשודים בביצוע עבירות מין בנשים שבהם טיפלו, אנו עדים לנגע מוסרי ואתי שפשה בממדים מדאיגים בקרב מי שאמון לטפל בנו בסיטואציות הכי אינטימיות שלנו וזה כמובן משמיט את האמון הבסיסי שבין המטפל למטופל".
"הוא מזמן לא עובד אצלנו. כששמעתי שהוגש כתב אישום הפסקתי את עבודתו", מסר לוואלה! ד"ר אברהים חרבג'י, מנהל בית החולים המשפחה הקדושה בנצרת, "הוא גרם נזק לעצמו ולמטופלות שאת הכאב שלהן אני מרגיש. העבודה שלנו עבודת קודש. החולה נותן את כולו בידיים שלנו וחייבים לכבד את החולה, ואני ממליץ לכל רופא שיבדוק עם אחות או קרוב משפחה".
הפרקליטות, אותה במשפט מייצגת התובעת עו"ד ענת שטיינשינד, מסרה כי "בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת פרקליטות מחוז חיפה וקבע כי לא נותר ספק ביחס לאמיתות התלונות וביחס לאשם הרב הטמון במעשיו של הנאשם. השופטים קבעו קביעות קשות ביחס להתנהלותו של הנאשם והכריעו באופן ברור וחד משמעי שהוא ניצל את ההזדמנויות שנקרו בדרכו על מנת לעשות את המעשים החמורים שעשה. הפרקליטות מבקשת לחזק את ידי הנפגעות, אשר העידו באומץ נגד הרופא שפגע בהן. וכפי שנכתב בהכרעת הדין: 'כעת, משהוכרע הדין, ידעו המתלוננות אשר השמיעו תלונתן לפנינו כי דבריהן נשמעו, נשקלו וזכו לאמוננו המלא'".
עו"ד אביגדור פלדמן שייצג את ד"ר אליאס חורי יחד עם עו"ד יפעה בקר מסר כי "בית המשפט בחר להאמין למתלוננות ולא להאמין לנאשם למרות שלהבנתי עדויותיהן עוררו בעיות קשות של אמינות. כמו כן התברר במהלך המשפט כי קלטות רבות שתיעדו את החקירות הן של הנאשם והן של המתלוננות נעלמו ועל אף שהשוטר שהקליט את החקירות, אמר באופן חד משמעי כי הקליט את החקירות שנעלמו, בית המשפט קבע כי לא ניתן לברר האם אכן הוקלטו החקירות. בית המשפט בחר לסיים את פסק דינו בפנייה אל המתלוננות, 'ידעו המתלוננות אשר השמיעו תלונתן לפנינו כי דבריהן נשמעו, נשקלו וזכו לאמוננו המלא', ובית המשפט בחר לחלק לעיתונות תקציר מגמתי וחד צדדי מהכרעת הדין. מנקרת השאלה האם חשש בית המשפט לזכות את הנאשם, פן ייכתב בכותרות העיתונים כי בית המשפט בחר לא להאמין למתלוננות? המסקנה היא כי בעידן ה- Me Too, אין סיכוי לנאשם שבית המשפט יאמין לו ויקבע כי מתלוננת שיקרה. כלשלעצמי אני מאמין לנאשם ולא למתלוננת, שהודתה במהלך עדותה כי שיקרה מספר פעמים לכמה גורמים".
טרם התקבלה תגובת משטרת ישראל.