לוחמת זכויות הנשים שלא נתנה לנכות לעצור אותה משליחות ציבורית

לפני שבוע וחצי הלכה שרה גובס לעולמה. בחדרה, העיר בה נולדה והיתה לאשת ציבור, נודעה גובס כלוחמת למען זכויות נשים. "הקדישה את מרבית זמנה להעצמת נשים", כתבה עיריית חדרה בהודעת האבל שהוציאה.

בין מאות המנחמים שהגיעו במהלך השבעה לבית משפחת גובס בחדרה, היתה גם אשה מבוגרת. "בזכות אמא שלכם יצאתי לראשונה לטיול", סיפרה למשפחה. לדברי אותה אשה במשך שנים בן הזוג שלה מנע ממנה לצאת לטיולים וכשנודע הדבר לשרה גובס, היא הגיעה לביתם של בני הזוג ואחרי שיחה איתם, שינתה את גישתו של הגבר.

שרה גובס נולדה בחדרה ב-1948 לפנינה ומשה טייטלבוים. בני הזוג טייטלבוים עלו לארץ ישראל מפולין לפני מלחמת העולם השניה. כל משפחתה של פנינה נרצחה בשואה וגם מרבית בני משפחתו של משה. משה עצמו התגייס במהלך המלחמה לבריגדה היהודית בצבא הבריטי.

עם הגיע מועד גיוסה לצה"ל, התנדבה שרה להיות מורה-חיילת ובתפקיד זה נשלחה למושב עולים בגבול הצפון. באחד הימים, כשעבדה במטעי המושב, נפגע בהפגזה טרקטור שלידו עמדה. היא נמחצה תחת הטרקטור, אחת מרגליה התרסקה ומצבה הוגדר קשה. "שרה ואני אהבנו לרקוד. הרופאים שטיפלו בה אמרו לה שלא תוכל לרקוד יותר ושהם רק מקווים שהיא תוכל לפחות לשוב לדרוך על הרגל הפגועה", סיפר בעלה, יורם גובס.

שרה ויורם, בני אותו מחזור בחדרה, היו לזוג בגיל 15 ומאז לא נפרדו. יורם גדל בשכונת נחליאל שרוב תושביה היו יוצאי תימן. משפחתה של שרה גרה בשכונה סמוכה. מועדון הריקודים בשכונת נחליאל היה המקום ששניהם אהבו לבלות בו ושם הציעה שרה לראשונה ליורם לרקוד ביחד סמבה. "זה היה צעד אמיץ מצידה, בנות לא היו פונות לבנים", הוא נזכר.

אחרי פציעתה הוא סעד אותה וליווה אותה בתהליך השיקום הממושך. ב-1971, אחרי שהחלימה ועמדה שוב על רגליה השניים נישאו. "בניגוד לתחזיות הרופאים היא גם חזרה לרקוד ושבנו לרקוד כמו בימים שלפני הפציעה", סיפר יורם. בשבתות היתה מלווה שרה את יורם למשחקי הכדורגל של הפועל חדרה שהוא נמנה אז על הרכבה.

לבני הזוג נולדו במהלך השנים שלושה ילדים - לירון, מורן ושניר. "הנכות מעולם לא הגבילה את אמא ולא הורגשה", אמרה בתה, מורן. " העובדה שהייתה נכת צה"ל מעולם לא הורגשה בבית וגם לא בעשייה היום יומית ותמיד המשפחה עמדה בראש סדרי העדיפויות שלה. היא לא התלוננה והיתה אמא ורעיה שמקרינה חום ואהבה", הוסיפה הבת.

שרה למדה חינוך ובמשך שנים ארוכות היתה גננת בגן ילדים בשכונת יד שמואל בחדרה. היא עבדה כגננת במשך 25 שנים וילדים רבים שבגרו שמרו איתה על קשר לאורך השנים. בין הילדות שלמדו בגן שלה היתה גם הזמרת שרית חדד.

במהלך השנים החלה לפעול למען זכויות הגננות ונבחרה לייצג בנעמ"ת את הגננות בעיר והיתה בהנהלת ארגון המורים. בהמשך נבחרה לתפקיד יושבת ראש נעמ"ת במרחב שומרון, תפקיד אותו מילאה במשך 27 שנים. במקביל נבחרה כחברת מועצת העיר חדרה ובמשך ארבע קדנציות היתה בתפקיד סגנית ראש העיר (בתואר, ללא שכר).

בתפקידיה הציבוריים קידמה שני נושאים עיקריים - העצמת נשים ודאגה לזכויות נכים. היא פעלה למען הנגשת מבנים ומוסדות ברחבי העיר ועל פעילתה זו נבחרה לאשת מופת של ארגון נכי צה"ל במחוז חיפה והצפון. במקביל הקימה את מועצת הנשים בחדרה ופעלה למען חיזוק מעמד הנשים. בנוסף הקדישה זמן רב לסיוע למשפחות במצוקה.

על תרומתה לחברה, לקידום זכויות נשים ודאגה לנכים קיבלה את אות יקיר העיר חדרה. "השותפות הקרובה, החברות והאהבה היו הכח המניע שסחף נשים רבות לעשייה בקהילה, לצמיחה אישית ולעשייה פורצת דרך", אמרה חברתה הטובה רויטל פוקס, מנהלת המחלקה לאזרחים ותיקים בעירית חדרה ויועצת ראש העיר לקידום מעמד האישה.

"שרה היתה כולה לב ונתינה, דלתה היתה פתוחה לכל אחת ואחד. היא נתנה לכולנו להרגיש בבית בנעמ"ת, מקום בו ראתה את ביתה השני. בילינו שעות וימים יחד. שרה ראתה את הטוב בכל אחד והייתה בה מידה רבה של חמלה. תמיד היה לה סיפור מצחיק או בדיחה טובה מתובלת ביידיש עסיסית. כמה אהבתי להיות לצידה ולהינות מאישיותה הכובשת", אמרה פוקס.