בשבת של אמצע חודש ינואר 2016, יצא עדר צבאים לרעות על שדה חיטה שהחל להוריק אחרי הגשמים שהרוו אותו, סמוך לנחל בזק שבצפון בקעת הירדן, למרגלות הגלבוע.
את השקט הפר בפתאומיות רעש מנועי ארבעה טרקטורונים רכובים בידי נהגיהם. עדר הצבאים נפוץ לכל עבר. מדובר בחיה שהמהירות והזריזות שלה הפכו לאורך הדורות לסמל, אלא שהטרקטורון גובר על קלות רגליו של הצבי; מדובר בכלי ממונע ומהיר, בעל כושר עבירות גבוה. ארבעת נהגי הטרקטורונים שעטו לעבר הצבאים והצליחו לצמצם את המרחק אליהם, בסופו של דבר אזלו כוחותיה של אחת הצביות ונהג של אחד הטרקטורונים פגע בה ודרס אותה למוות.
הנהג והנוסע שאיתו הסתובבו ושבו לנקודת הפגיעה. השניים ירדו מהטרקטורון והטמינו שק שחור בין השיחים, עליו הניחו עשבים ושברי ענפים. פקחי רשות הטבע והגנים שהגיעו למקום איתרו את השק המוסווה ובתוכו ראו גופת צבייה ארץ ישראלית. "רגלה האחורית של הצבייה נמצאה שבורה וצווארה שוסף. גופת הצבייה הייתה עודנה חמה. כאשר דם ניגר ממנה, במועד איתורה, הצבייה הייתה מצויה בשלבי היריון מתקדמים", נכתב בכתב האישום שהוגש נגד הציידים לבית משפט השלום בטבריה.
עוד בוואלה!
לפני שבעה חודשים הורשעו הנאשמים בעבירת ציד ובנוסף קבע בית המשפט שעבירת הציד בנסיבות בה בוצעה עלתה כדי עבירת התעללות והתאכזרות לבעל חיים.
שופט בית משפט השלום בטבריה, ניר מישורי לב-טוב, גזר השבוע עונשי מאסר כבדים על שניים מהנאשמים, תושבי העיר טייבה; על חאלד עזאם הטיל 20 חודשי מאסר וקנס בסך של 10,000 שקל. מתברר כי עברו של הנאשם בתחום הצייד הוא עבר מכביד ביותר - שנה לפני כן כבר נתפס אחרי שצד צבי ארץ-ישראלי, אחרי שרדף אחריו עם "רייזר" וירה בו למוות. בעוד מתנהל נגדו הליך פלילי נתפס כשבידו סכין מגואלת בדם דרבן.
על חברו, סאהיר מצארוה, הטיל השופט מישורי לב-טוב חצי שנת מאסר בפועל וקנס בסך של 15,000 שקל.
באותו יום הגיע לפתח אולם הדיונים של השופט מישורי לב-טוב תיק נוסף של נאשם בציד צבי. העונש שהטיל על הנאשם - שמונה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות. בעבר הסתפקו בתי המשפט בעונשים מקלים יותר עם מי שעברם בתחום הצייד אינו מכביד. נאשם הורשע בעבר בגין החזקת חיית בר מוגנת, שהסתכמה בהחזקת נוצה של חוגלה, וכמו כן החזקת נשק ברכב מחוץ לנרתיק.
העונשים שהוטלו השבוע בבית משפט השלום בטבריה ממשיכים להתוות קו ענישה שמקנה מקום מיוחד לצייד הצבי הארץ-ישראלי. הצבי הארץ-ישראלי כמעט ונעלם מהטבע. ישראל היא המקום האחרון שבו הוא שרד. מדובר ב-5,000 צבאים בלבד. "מדובר ביציבות בגודל האוכלוסיה", הסביר ליעד לינג, הממונה על האכיפה במחוז צפון ברשות הטבע והגנים. "אבל יציבות זה לא מספיק. אם לא עולים במספר, זו בעיה", הבהיר.
גזר דין של מאסרים בפועל שהטיל לפני שלוש שנים בית משפט השלום המחוזי בנצרת על שני מתנדבי מג"ב שנתפסו צדים צבאים, מהווה אבן דרך בענישה. הרכב בית המשפט- אסתר הלמן, יפעת שטרית וחנא סבאג קבע אז כי "ציד צבאים באמצעות ירי וגרימת מותו של צבי, צריכים לקבל ביטוי מוחשי יותר בענישה, שכן במקרה כזה, הסיכון הפוטנציאלי לאוכלוסיית הצבאים הוא גדול יותר", קבעו אז. "כאשר מדובר בהרג חיית בר, ובפרט הרג של צבאים, שאוכלוסייתם, כאמור, הולכת ופוחתת והם מצויים בסכנת הכחדה, והעונשים שהוטלו עד כה לא הביאו למיגור התופעה, הרף הגבוה יותר של המתחם, צריך לבוא לידי ביטוי במאסר מאחורי סורג ובריח", קבעו והתוו את הדרך.
כמובן שהציידים הם לא האויב היחיד של הצבי הארץ-ישראלי. גם טורפים טבעיים אוהבים אותו ומספרם עולה נוכח סיוע שהאדם מגיש להם בצורת מזבלות פיראטיות והשלכת פגרי חיות סמוך למקומות ישוב. צמצום מרחבי המחיה ותנועת רכבים גוברת מעמידה את הצבאים בפני סכנת דריסות. כאמור, הציידים שרתמו לטובתם טרקטורונים, בנוסף לרובים, החמירו את המצוקה בה נתונים הצבאים.
"הפגיעה בערך המוגן נובעת הן מהשימוש בטרקטורונים המהירים ככלי נשק לכל דבר והן בהרג בעל חיים גדול המוגן בחוק והמצוי בסכנת הכחדה", הבהיר השופט מישורי לב-טוב. הוא גם הסביר את הקושי של הצבי להתמודד על הכלי החדש שמשרת את העבריינים: "הימלטות בעל חיים, מסוג צבי, מכלי רכב ממונע, אינה דומה לריצתו בעת הימלטות מטורף. משך המאמץ והמתח בו שרוי בעל החיים מהווים התעללות והתאכזרות ממשית לבעל החיים והם גורמי סיכון מהמעלה הראשונה ביחס לסיכוייו ללקות במחלה רב מערכתית המאופיינת בפגיעה בשריר השלד והלב המלווה בהפרת האיזון הפיזיולוגי", כתב השופט.
לינג מגדיר את הציידים כ"מקצוענים ובעלי מיומנות גבוהה". את המאבק בציידים מנהלים מספר מועט של פקחי רשות הטבע והגנים. הם נדרשים לחלוש על פני שטח רב ונאסר עליהם לנהל מרדפים אחרי חשודים שכאמור נעזרים בכלי רכב זריזים ועם יכולת לחמוק במהירות.
במחירון הלא רשמי של השוק השחור של בשר צייד, יכול להגיע מחירו של צבי שחוט לכ-3,000 שקלים, אולם לינג מבהיר כי התועלת הכספית היא לא הדבר שמדריך את הציידים. "אלו אנשים שעבורם הצייד הוא חלק מתרבות, עצם המרדף אחרי בעל החיים והריגה שלו, היא המטרה שלהם. עצם העובדה שהם משתמשים ב'רייזרים' ששוויים עשרות אלפי שקלים, מעידה על כך שכסף לא חסר להם".
הנאשם עזאם המחיש בדבריו בבית המשפט את אהבתו לצייד. הוא סיפר כי "נולד לאבא צייד ולסבא צייד עם רישיון נשק ודוד שהיה צייד. הוא מילדות בתחום הזה. כל שנה גדלו על זה, לא הרגישו שהם מתעללים בחיות בר, היו מקבלים היתרים מהמדינה. גדלו לאכול חיות בר. הוא גדל בחוויה הזו", הסביר לשופט.
בית המשפט הזדהה יותר עם מצוקת הצבי הארץ-ישראלי ועם הקושי להתמודד בנגע הצייד. "נוכח המרחבים הגדולים בהם מצויות חיות הבר המוגנות ובהם פועלים עברייני הציד הבלתי חוקי - מקשים אלו על זיהוי מבצעי העבירות ואיסוף ראיות ישירות לביצוע העבירות, כך שלרוב נדרשת הרשות לאסוף ראיות נסיבתיות - עובדה המקשה על הבאתם של עבריינים לדין והרשעתם לא אחת בדין. מכאן גם כי סיכויי איתור העבריינים והבאתם לדין אינה גבוהה ומעודדת ביצוע עבירות לפי החוק להגנת חיית הבר", קבע.
"אין חולק היום כי בעניינן של חיות הבר בישראל, ובפרט הצבי הארץ-ישראלי, כי אוכלוסיית חיות הבר במדינת ישראל נתונה בסכנה אמיתית של הכחדה, וכי מינים לא מעטים נכחדו כבר או עומדים בפני סכנת הכחדה", קבע השופט. לדבריו "עיקר סכנת ההכחדה נובע מפני ציידים בלתי חוקיים הפוגעים ללא אבחנה, ללא מידה וללא פיקוח בחיות הבר השונות. אין גם חולק כי הצורך בהגנה על חיות הבר מפני אותם ציידים בלתי חוקיים הינו צורך חשוב ביותר לשם שימורו של המאזן האקולוגי בארץ ישראל, ולשם מניעת אובדנם של זנים שונים, שחלקם אופייניים ואף ייחודיים לאזור זה".
ללינג ברור שגם ברגעים אלו ייתכן ויש כאלו שזוממים לצאת למרדף צייד אחרי צבאים בבקעת יבנאל או ברמות סירין ויששכר. הוא יודע שהמאבק לשמירת חיי הצבאים לא יפסק. "אני רק מקווה שהצייד הבא שמתכוון לצאת לדרך אולי יחשוש מפני עונש מאסר ובסוף יחליט לחזור בו", אמר.