ועדת הפנים של הכנסת שבראשות יו"ר סיעת רע"מ, ח"כ ווליד טאהא, תערוך ביום שלישי הקרוב דיון שבמסגרתו תעלה דרישה להנגיש את הקלפיות בבחירות לכנסת לתושבי הכפרים הבדואיים הלא מוכרים בנגב, שבהם יש עשרות אלפי מצביעים פוטנציאליים למפלגה.
מדובר בדיון שיזמו עמותת יוזמות אברהם, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים והמרכז הרפורמי לדת ומדינה, בדרישה "לתקן את החוק כדי לאפשר הצבעה של תושבי הכפרים הלא מוכרים בקלפיות הסמוכות למקום מגוריהם, כפי שנעשה ביחס לשאר תושבי ישראל".
ההערכה היא כי ישנם 80 אלף בדואים, תושבי כפרים לא מוכרים בנגב, שהמרחק בינם לבין הקלפי שבה הם אמורים לבחור מגיע עד של 65 ק"מ ממקום מגוריהם. לטענת הארגונים שיזמו את הדיון, "מצב דברים זה, לצד היעדר שירותי תחבורה ציבורית נאותים באזור הכפרים והעדר מוחלט של תחבורה ציבורית בתוך הכפרים, גורם לכך שרבים מקרב תושבי הכפרים אינם מממשים את זכותם להצביע בבחירות לכנסת".
עוד בוואלה!
זאת לא הפעם הראשונה שבה ארגוני זכויות אדם וארגוני שמאל דורשים לפתור את הבעיה, אך עקב העובדה שרישום מגוריהם אינו מוסדר, וחוסר עניין מצד המדינה להציב קלפיות בכפרים - מרבית הבוחרים נשארים בבית. בתעודות הזהות של מרבית תושבי כפרים אלה לא מצוין יישוב מגורים, והמדינה כותבת במקומו את שם השבט שאליו הם משתייכים. תופעה זו נפוצה מאוד בפזורה, אך קיימת גם ביישובי קבע בדואיים.
ביום הבחירות המדינה מציבה לבוחרים אלה קלפיות ביישובים המוכרים, והן מחולקות לפי שמות השבטים. למשל, מי שמשויך בתעודת הזהות לשבט אל-עזאזמה נאלץ לנסוע לשגב שלום כדי להצביע בקלפי המיועדת לשבטו. אלא שבני שבט אל-עזאזמה פזורים על פני שטח רחב מאוד, הכולל את אזור מצפה רמון, דימונה, ירוחם ורמת הנגב.
בעבר הצביעו הבדואים בנגב בקלפיות שהוצבו ביישוביהם, ובכלל זה בכפרים לא מוכרים. החל מאמצע שנות ה-80 נפסק הנוהג להציב קלפיות בכפרים. בנייר עמדה שהוכן על ידי הארגונים שיזמו את הדיון נאמר: "אין כל ספק, כי מצב דברים עגום זה, שבו קיים קושי רב להגיע לקלפי המרוחקת מרחק רב ממקום מגורי התושב לצורך הצבעה בבחירות לכנסת, הינו גורם ראשון במעלה לכך ששיעור ההצבעה בקרב תושבי הכפרים הוא נמוך ביותר, הן באופן מוחלט והן באופן יחסי לשיעור ההצבעה הארצי".