דקה אחר דקה: השומר באתר הבנייה משחזר את רגעיה האחרונים של יעל מלניק

אדי קצורה היה כנראה בטוח שהוא לבד עם הנערה יעל מלניק, באתר הבנייה המרוחק שעל גבול קריית מוצקין וקריית ים, זה הגובל בפסי הרכבת. אולם, ממרחק כמה עשרות מטרים צפה בהם חוסאם (שם בדוי), שומר באתר בנייה סמוך, תושב הצפון, סבא לנכדים בן 63 שכבר שנתיים עובד במקום כשכיר. עד שבדקות האחרונות לחייה של הנערה, הם נעלמו לו.

"אני בעצם האחרון שראה אותה בחיים", אומר השומר, שלא עלה על דעתו שהוא צופה ברגעיה האחרונים של הנערה, בשיחה עם וואלה!. "כואב לי הלב. הייתי נסער ואני ככה עד היום. אני מנסה לצאת מזה וכל פעם שאני מסתכל לשם זה עולה לי במוח שוב ושוב, והאמת היא שאני מרגיש קצת פספוס. המצפון שלי כואב. אם הייתי מרגיש שמשהו רע קורה הייתי מציל לה את החיים. הייתי הולך אליו ולא דופק חשבון. זו הצלת חיי אדם. זו ילדה שלא עשתה כלום. לא עשתה רע לאף אחד. והוא לא ילד קטן, הוא בגיל 50. זה חיה, זה לא בן אדם. מטורף מי שעושה דבר כזה. כואב לי מאוד על הילדה הזאת וממה שקראתי על המשפחה שלה כואב לי גם עליהם מאוד. כשראיתי ששחררו אותו הייתי בהלם. אמרתי לחוקר ששחזר פה שאני הייתי מכניס אותו לבור".

בדיעבד, חוסאם סבור שהכול היה בתכנון מוקפד. לאלה הסבורים שאף אחד לא היה עושה מעשה רצחני כזה לאור יום, במגרש פתוח, הוא שוטח תיאוריה משלו. "הוא לא סתם קבר אותה שם. הוא לא טיפש, הוא מכיר את המקום. אולי הם ישנו שמה, אני לא ראיתי מתי נכנסו, אולי זו לא פעם ראשונה שהם היו שם. הוא היה מחושב, חשב שפועלים יבואו רק מחר בבוקר. והוא ידע שהוא קבר אותה במקום שאין אליו גישה. לא היו מגלים אותה עד שהגופה הייתה הופכת למסריחה והסימנים היו מיטשטשים. זה יכול להיות יומיים-שלושה", הוא אומר.

"הוא יודע שעובדים פה איזה מאה פלסטינים, אז הוא היה מפיל את התיק עליהם, זה היה הראש שלו לדעתי", אומר חוסאם. "אני חושב שהוא הלך משם ברגל. אמרו לי שהוא גר קרוב, הוא כנראה מכיר את הסביבה. אולי הם אפילו ישנו שם. כי הבנתי לפי העיתונות שחיפשו אותה יום לפני כן".

בשיחה עם וואלה! שיחזר חוסאם את השתלשלות האירועים, דקה אחר דקה. לדבריו, הוא הבחין בשניים לראשונה בסביבות השעה שבע של אותה שבת, 2 באוקטובר, כשיצאו מאתר בנייה של מבנה בית ספר שאף הוא בהקמה. "ראיתי אותם שם על שביל הכניסה, הם הלכו קצת ואז חזרו בחזרה אל תוך הבניין. לכל אחד היה תיק ואת חפירה", מספר חוסאם. "אני לא חשבתי הרבה על זה. המשכתי לשתות קפה. היה יום אפרורי קצת, מעונן. בפעם הראשונה הם הגיעו שם לאמצע וחזרו לתוך בית הספר. נעלמו לי שם. לא חשבתי שזה משהו מיוחד כי הרבה באים לעשן פה או לעשות כל מיני דברים נוספים".

"פתאום אחרי שעה אני רואה אותם עוד פעם, חוזרים. הם דיברו בעמידה, ככה שאתה לא קולט משהו חריג. אתה רואה תיק ואתי חפירה אז אתה חושב שאולי הם באו לקבור כלב, או להחביא משהו, אולי נשק, אולי סמים. זה מה שחשבתי", משחזר השומר. "לא עולה לך משהו אחר ואין לך סימן שמעלה בך חשד. ואז הם הגיעו לאמצע האתר וקפצו מעל גדר הפלסטיק הנמוכה שם. ואז הם מתחילים לחפור ואני רואה אותם מעיפים חול. שניהם".

"איבדתי קשר עין איתם כי הם היו למטה ואז הלכתי לבניין ממול ועליתי לקומה רביעית. זה מראה שזה עניין אותי, אבל לא בכיוון הזה. אתה רואה זוג, עם תיק על הגב, כשכל אחד עם את, אז עניין אותי מה הולכים לעשות, אולי קוברים איזה מטמון, אולי נשק, אולי סמים", מסביר חוסאם. "ואז כנראה היה להם קשה איפה שחפרו כי ראיתי אותם עולים יותר לכיוון הגדר, עלו על איזו תלולית והתחילו לחפור. שניהם חפרו איזה רבע שעה, הוא חופר והיא חופרת. הוא מתעייף, יושב. היא מתעייפת, הוא חופר. וככה כל פעם, לקח להם עשר דקות עד רבע שעה. זה חול. אחר כך הם עברו לעוד מקום. בשלוש נקודות הם חפרו".

לאחר שקצורה ומלניק חפרו בנקודה השלישית והאחרונה, השומר ראה את קצורה הולך למזבלה ומביא עמו קרטון וחפץ נוסף, שהיה נראה היה לו כמו קלקר. "היא ישבה וחיכתה לו ואז הוא בא, והם כנראה כבר חפרו וראיתי שהם שמו את הקרטון ואת הקלקר ונעלמו. אמרתי לעצמי שאולי זה בשביל הכיף שלו, בטח בשביל זה הוא הביא את הקרטון והקלקר. ראיתי אותה יורדת לתוך החפירה. היא נשכבה. ראיתי אותו עם הקרטון. אמרתי לעצמי שאולי הם עושים סקס. מה בדיוק קרה שם לא ראיתי", משחזר חוסאם.

"אני כבר התחלתי לרדת וכשהגעתי למקום שיש בו שדה ראייה אני רואה אותו מטפס על הגדר לבד. זה היה בסביבות חמישה לתשע. אז, לראשונה עלה לי החשד, כי רק עכשיו הם חפרו, אז לא יכול להיות שהוא כבר הספיק לעשות את מה שרצה לעשות", מספר השומר. "אז הלכתי לכיוון ההוא. כשירדתי ראיתי אותו יוצא, קלטתי אותו פעם אחרונה יותר בהמשך ברחוב, בכיוון מתקן הביוב העירוני".

"ברגע שאני יורד יש לי גדר וכבר לא רואים. אני הגעתי ממש לנקודה. פתאום אני רואה אותה קבורה ככה, מכוסה, לא רואים פנים, אלא רק את הידיים - מהמרפק עד כף היד. ככה הוא השאיר אותה", מתאר חוסאם. "הגעתי בערך רבע שעה אחרי שהוא קבר אותה. לקח לי קצת זמן עד שפתחתי וירדתי לשם. בהתחלה הלכתי למזבלה, אבל אז הלכתי יותר קדימה ונגלה המראה המחריד. גופה בתוך החול ורק ידיים למעלה".

חוסאם משוכנע כי מלניק לא קברה את עצמה. "בן אדם לא יכול לזרוק חול על עצמו וככה להשאיר את הידיים נקיות בלי סימן, כשהלכה על הציפורניים המטופחות, שלא היו מלוכלכות. אני ראיתי את זה במו עיניי. לא צריך להיות גאון בשביל להבין מה היה. זה דבר פשוט מאוד", משחזר השומר. "היא לא הייתה יכולה להיכנס לתוך הבור ולזרוק על עצמה חול וככה להשאיר את הידיים שלה עד המרפק בחוץ. בן אדם לא יכול להיכנס לתוך החול ולקבור את עצמו עד המרפק והידיים שלו נשארות נקיות".

כשהבין מה התרחש באתר הבנייה, הזעיק השומר את המשטרה. "את הטלפון השארתי בצריף שלי. אז חזרתי לשם, לקחתי את הטלפון והתקשרתי ישר למוקד של המשטרה ואמרתי להם שיש חשד למשהו. אמרתי להם שהיה פה זוג ושראיתי את הגבר יוצא לבד. הסברתי להם איפה אני נמצא", מספר חוסאם. "אתי החפירה נשארו בשטח עד שהמשטרה לקחה אותם. תוך חמש-שבע דקות הגיעה משטרה. לקחתי אותם לשם, שוטר ושוטרת. השוטרת קיבלה הלם, גם אני הייתי מזועזע. עד היום, בכל לילה הכול חוזר לי. אין לי שום אינטרס פה, זה עניין של חיים. זו פעם ראשונה שהתקשרתי למשטרה בחיים שלי. אני אמרתי להם, אני את זה אקח איתי עד הקבר".