בניגוד לרשמיות הנהוגה בעולם המשפט, שופטת בית המשפט השלום ברמלה, רבקה גלט, החליטה להשתמש בהומור במענה לפניה משעשעת של אזרח.
הפונה, גיל שטרן, ביקש מבית המשפט לבטל קנס בגובה 500 שקלים שנרשם לו על ידי שוטר בגין אי-עטיית מסיכה על פי צו הקורונה. בפנייתו כתב כי בקשתו לבטל את הקנס נדחתה, ולכן פנה לבית המשפט. במידה ולא יבוטל הקנס, הוסיף, הוא יבקש לנהל משפט בעניינו. לצורך עריכת משפט כזה, ביקש שטרן מהשופטת שיועברו לידיו צילומי מצלמת הגוף של השוטר שהטיל עליו את הקנס.
פנייתו של שטרן נוסחה בלשון הומוריסטית שבאמצעותה תיאר את השתלשלות רישום הקנס. וכך כתב: "בבוקר שטוף שמש נחמד, לקחתי את בתי הקטנה לגן, ביד אחת מסיכה, בשניה קורקינט של הילדה ובפי בורקס גבינה. פחות מ-50 מטר מהבניין בדרך אל הגן - כשהשביל ריק ללא אנשים ובחוץ שקט דממה, הגיח שוטר מרחוק וניסה לעשות מהומה. בתי הקטנה נבהלה, היא פתאום ראתה את אביה כפושע נורא! הסברתי לשוטר שלא סיכנתי אף אחד, אפשר לראות במצלמה באמת שהיינו לבד. אך מכיוון שהשוטר היה נטול עבודה, כי באמת היה בחוץ שקט דממה, הוא שכח באמת מה מטרת המסיכה. כשביקשתי ממנו להפעיל שיקול דעת ולהסתפק באזהרה (הרי לא סיכנתי אף אחד ובידי הייתה מסיכה ובפי בורקס גבינה), הוא החליט שאני אהיה הקורבן התורן ושלח את ידו לפנקס המכוון, ובום !!! מבוקר נחמד שהתחיל - לקנס של 500 ש"ח מבחיל". בהמשך ביקש לבטל את הקנס, וציין כי יהיה בחו"ל במועד שנקבע הדיון.
אל תפספס
השופטת גלט השיבה באותה רוח הומוריסיטית של הפניה שקיבלה: "בלדה לדו"ח קורקינט ובורקס גבינה/ והכל בעטיה של מסיכת קורונה. תואיל התביעה לצפות בסירטון/ ולתור אחר רמז לפתרון: שמא נקלטו מצלמת השוטר/ עקבותיהם של שומשום או קצח או סתם פירור סורר... ושמא הופרה דממת הבוקר (טרם הקנס "המבחיל"), בקול פצפוץ פריך של בצק עלים מהביל... לצורך הבדיקה והעברת חומר החקירה לעיון הנאשם/ יידחה הדיון עד לשובו מארצות הים".
עד לדיון ישוב כל אחד לעיסוקיו: האזרח שטרן לשגרת יומו, השוטר למלאכת אכיפת החוק והשופטת לכס המשפט. ב-2 במרץ ייפגשו הצדדים באולמה של השופטת גלט לפתיחת משפט ה'קורקינט, בורקס גבינה ומסיכת הקורונה'".