ימים אלה קשים עבור כולנו, יהודים וערבים כאחד.
בית החולים היחיד והגדול בנגב, אשר מעניק שירותי בריאות לכלל אזרחי הדרום ואשר מעסיק בשורותיו אנשי צוות יהודים וערבים בכל המקצועות - הפך לזירת מלחמה. אנשי הצוות והמטופלים הרגישו שדמם הפקר. לא יעלה על הדעת שהסביבה הבטוחה ביותר עבור אדם תהפוך לשדה קרב.
בית החולים הוא דוגמה ומופת לדו קיום על היבטיו השונים. כלל המטופלים מקבלים יחס הוגן ושוויוני ומעל הכול - רפואה מצוינת. המלחמה בקורונה היא דוגמה טובה לכך: יהודים וערבים שעבדו יחד, כתף אל כתף, נלחמו בזירה המלאה באי-וודאות וחשש אמיתי לחייהם.
האם שנים של עבודה משותפת ומתן טיפול מיטבי ירדו לטמיון בעקבות מתפרעים פורעי חוק? הרי חיים משותפים לפנינו, הדורות הבאים ימשיכו לדור תחת מטריה אחת.
אל תפספס
לא נאפשר לחציית קו אדום כה בוהק להפוך להיות נורמה חברתית מקובלת. אני קורא מכאן, לעמיתי ולחבריי - די לאלימות!
זה הזמן להרתעה משטרתית ומשפטית ונקיטת כל האמצעים נגד פורעי החוק. לתפיסתי, יש להגביל את כניסת המבקרים ולייצר סביבה סטרילית ככל שניתן.
אלימות מעולם לא הניבה טוב, ומשחר ההיסטוריה הרעה לאנושות. יש לנו הזדמנות פז בה כל הזרקורים מכוונים לנגב: בואו ניקח אחריות חברתית, נמגר את האלימות - ונחיה יחד חיים של שלום.
הכותב הוא מנהל מיון כירורגי בבית החולים סורוקה בבאר שבע, ומנהל רפואי של בית האבות דורות בנגב.