ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון בירך אמש (ראשון) על ההסכם שנחתם ברגע האחרון בוועידת האקלים בגלזגו, אולם הודה שהוא מאוכזב מכך שהמאבק בשימוש בפחם המזהם לא הלך רחוק יותר. כמעט 200 מדינות התחייבו ביום שבת להאיץ את המאבק בעליית הטמפרטורות הממוצעות בעולם לפחות ממעלה וחצי בהשוואה לעידן הטרום-תעשייתי, לאחר שבועיים של משא ומתן בלתי-פוסק.
ג'ונסון, שאירח את הוועידה שהתקיימה בסקוטלנד, אמר כי ההסכם הוא "באמת היסטורי" והוא מסמן את "תחילת הסוף של אנרגיית הפחם". עם זאת, הוא ציין ש"העונג שלו מהתקדמות זו" היה "נגועה באכזבה" מאחר שלא הושגה הסכמה של כל המדינות לשמור על הפחם באדמה. הודו וסין החלישו את הנוסח הסופי של הסכם, שהובילו לדמעות ולהתנצלות נסערת של נשיא הוועידה, אלוק שארמה.
בהמשך הוא אמר שהמעצמות האסייתיות צריכות להסביר את עצמן לאותן מדינות העומדות בפני איום קיומי מעליית פני הים, בצורות ושריפות. רבות מהמדינות האלו שוכנות באוקיינוס השקט, וחלקן הביעו אכזבה מתוצאות הוועידה בגלזגו.
עוד בנושא
ג'ונסון, שנשמע אופטימי, אמר במסיבת העיתונאים שרוב המדינות מוכנות להתחייב ל"שאיפות גבוהות", אך מבלי לנקוב בשמותיהן של הודו וסין, הוא הוסיף: "זה לא היה נכון לגבי כולן. למרבה הצער, זה טבעה של הדיפלומטיה. אנחנו לא יכולים להכריח מדינות ריבוניות לעשות מה שהן לא רוצות לעשות. בסופו של דבר זו ההחלטה שלהן והן חייבות לעמוד בה".
הוא אמר ש"הסכם גלזגו" הצליח להגיע להסכמות להגבלת ההתחממות הגלובלית סביב שתי מעלות - פחות מההתחייבות של הסכם האקלים של פריז מ-2015 שהציב רף של מעלה וחצי עד שתי מעלות. עם זאת, ראש ממשלת בריטניה הוסיף כי "למרות כל חילוקי הדעות שלנו, אין ספק שהעולם הולך בכיוון הנכון". הוא התעקש שהיעד להגבלת ההתחממות העולמית למעלה וחצי "עדיין חי".
לעומתו, מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש הייתה פסימי יותר. "אסון האקלים עדיין מתדפק על הדלת", הזהיר. האפיפיור פרנציסקוס הפציר ב"כל מי שיש להם אחריות פוליטית וכלכלית לפעול מיד באומץ ובמחשבה לטווח רחוק".
ג'וריי רוגלג', מנהל מחקר במכון גרנתם שבאימפריאל קולג' בלונדון, אמר שהעולם "מסתכל בכיוון הנכון", אבל הוא הוסיף: "אנחנו צריכים להתחיל לזוז והפליטות העולמיות צריכות לרדת, באופן מידי, במהירות ובדחיפות קיצונית".
ההסכם בגלזגו הוא הראשון אחרי 25 ועידות אקלים קודמות ששבו הוכנסו המילים "דלקים מאובנים" ו"פחם" - האשמים העיקריים בההתחממות הגלובלית - לטקסט הסופי. "זה היה צריך לקרות מזמן, אבל זה מאוד מבורך", אמר כריס ליטלקוט, מומחה למעבר מדלקים מאובנים במכון המחקר E3G.
לדבריו, הכללת המילים "מאשרת שהפחם נמצא על המסוע למכבש האשפה הגדול של ההיסטוריה". הוא אמר שלעולם יש כעת עשור "להאיץ את מות הפחם ולהרחיב את המאמצים גם לנפט וגז". ההכרה בפחם והנפט בשמותיהם המפורשים בטקסט היה תהליך כואב, כשהודו וסין הצליחו ברגע האחרון לרכך עוד יותר את הניסוח ל"הפחתה" השימוש בפחם במקום ל"הפסקה הדרגתית".
השינוי בעמדה של בייג'ינג הגיע לאחר שהכריזה ביום רביעי על הסכם מפתיע עם ארצות הברית, הפולטת השנייה בגודלה של גזי חממה אחרי סין. הנשיא ג'ו ביידן, שבתחילת הפסגה תקף את מקבילו הסיני שי ג'ינפינג על היעדרותו ממנה, אמור לקיים איתו היום פסגה וירטואלית.
בייפורד צאנג, מ-E3G, אמר כי בייג'ינג צריכה לקיים את ההבטחות שניתנו בגלזגו "באמצעות פעולה - על ידי הצבת תאריך תפוגה לשימוש בפחם מקומי".
ב-E3G אמרו כי "האופן שבו מדינות יבססו שיתופי פעולה חדשים כדי לבצע פעולות לטווח קצר יותר במהלך 12 החודשים הבאים יהיה המבחן האמיתי להצלחה בגלזגו". הקבוצה ציינה הבטחות אחרות שניתנו בוועידה, כמו הפחתת פליטת גזי מתאן, כריתת יערות ומימון תעשיית הדלקים המאובנים.
"עולם של סבל ונזק בל-יתואר"
איגוד המדענים המודאגים מסר כי אם המדינות, במיוחד המזהמות ביותר, ימשיכו ב"עסקים כרגיל", הן "גוזרות על הדורות הנוכחיים והעתידיים עולם של סבל ונזק בל-יתואר".
המדינות העניות ביותר, שחלקן בהתחממות הגלובלית הוא הקטן ביותר אך שנושאות את עיקר הנטל, נאבקו בגלזגו עבור מימון ספציפי של "אובדן ונזק" שהן חוו. ואולם, בסופו של דבר הן התפשרו, והסכימו להמשיך בדיאלוג כדי לא לסכן את המאבק הרחב יותר בהתחממות הגלובלית.
"תמיד ידענו שגלזגו הוא לא קו הסיום", אמר השליח האמריקני למשבר האקלים, ג'ון קרי. ושרת הסביבה של צרפת, ברברה פומפילי, אמרה כי בעוד שוועידה "רחוקה מלהציל את כדור הארץ, היא שמה אותו במסלול הנכון".
היא הודתה כי ההצהרה הסופית "לא הייתה השאפנית ביותר בעולם", היא מייצגת "פשרה" שבשלב מסוים הייתה נראית רחוקה. "יש לנו הסכם, יש לנו את הסכם גלזגו ואני יכולה להגיד שעד הלילה האחרון, זה לא היה מובטח".