היום השלישי לעדותו של אבירם אלעד, לשעבר העורך הראשי של אתר וואלה! בשנים 2018-2016, יחל היום (רביעי) בבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת תיק 4000. אלעד הוא העד השני המגיע להעיד במשפטו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, לאחר שהעדות של העד הראשון, מנכ"ל וואלה! לשעבר אילן ישועה, נמתחה על פני 33 דיונים במשך חצי שנה. בדיונים הסביר ישועה אודות השפעתו של נתניהו על הסיקור התקשורתי של האתר בשנים בה ניהל אותו.
עו"ד בעז בן צור, המייצג את ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, פתח את חקירתו ושאל את אלעד אם הוא מכיר את מערך הדוברות של ראשות הממשלה וכיצד מתנהלת העבודה מול מערכות תקשורת, ואלעד אישר שכן. עוד שאל בן צור אם אלעד הכיר את הנציגים של משפחת נתניהו, ניר חפץ וזאב רובינשטיין, ועל כך אלעד השיב כי הוא לא הכיר את רובינשטיין - אבל כן את חפץ.
עוד בוואלה!
בן צור חקר את אלעד בנוגע לסיקור השמלה השקופה שלבשה שרה נתניהו להשבעת הכנסת ה-19. מלבד לכתבה שהופיעה במדור האופנה, עלתה כתבה בנושא של הכתב שבתי בנדט, תחת הכותרת "החרדים זועמים על שרה נתניהו: לבוש פרובוקטיבי". הסנגור של נתניהו אז הציג הודעה ששלח אילן ישועה לזאב רובינשטיין בה הוא כתב "כואב לי עליה ועל הילדים, לא נותנים להם מנוח, כמו חיות טרף, מרגיש צורך עמוק לתקן את זה", ושאל את אלעד האם הוא הכיר את ההודעה ואלעד השיב שלא.
בן צור: זה עיסוק מיזוגני, לא?
אלעד: אני הרגשתי לא נוח עם זה.
בן צור הציג כתבות נוספות מכלי תקשורת אחרים, בהן ביקורת של ארגוני נשים ושל לימור לבנת על העיסוק המיזוגני בשמלה של נתניהו. גם בוואלה! הופיעה כתבה של דוד ורטהיים בנושא.
בן צור: ראינו תגובות, ראינו פרסום שמשקף את התגובות, תיאור הולם.
אלעד: כן, אבל לא מה שדיברתי עליו בחקירה, לא דיברתי אם השמלה בסדר או לא בסדר, או היה צריך לכתוב כך או אחרת, דברתי על התערבויות, הייתה התערבות של אילן ישועה בצורה לא עיתונאית.
בן צור: תחת הכותרת הגנרית "התערבויות" זה לא מספיק, כי צריך להבין מה היה. צריך להבין את הרצף של האפיזודה. יש כתבות שמבזות, יש פניות שאומרות שזה לא הוגן, יש עיסוק פוליטי שאומר שזה לא ראוי, ויש כלי תקשורת שמסקרים את שני הצדדים.
אלעד: הדיון הזה הוא ראוי ביותר, הוא רק לא צריך להתנהל דרך פקודה של מנכ"ל לנהוג כך או אחרת. זה לא העניין.
בן צור: זה בדיוק העניין. מבחינתנו מי שנמצא בראשות הממשלה, זה דיון של קופסה שחורה. מבחינת מי שפונה, הוא לא יודע מה אילן ישועה אומר לך, זה דיונים שהם מחוץ לטריטוריה. לכן כשאנחנו מכוונים מצלמה לקופסה השחורה, אל האתר, זו ההשתקפות היחידה האובייקטיבית בנושא.
השופט משה בר-עם קטע את בן צור: מה זה משנה איך הוא מפרש מה אמר ישועה, אדוני לא יודע מה קורה בפנים, הוא מדבר על דרישה שהגיעה מישועה, אדוני חקר בעניין הזה.
השופט בר-עם אף העיר שהדברים מסתרים גם עם קו ההגנה של נתניהו, לפיו היו התערבויות אבל היו להן הקשרים אחרים לא ידועים.
בשלב זה, עו"ד בן צור הציג מאמר דעה של אלעד שפורסם בוואלה! בו רוח הדברים הייתה, לדבריו, כי הנושא האיראני מת. זאת, כדי להראות שהקו המערכתי שהיה בוואלה! היה דווקא נגד נתניהו: "הגיע הזמן שתצא מבלפור (נרות ריחניים כבר יש) והגיע הזמן שבעל הבית יתחיל לחשוב על הנושא הבא".
בן צור: ההבנה שלך הייתה שהנושא האיראני מת.
אלעד: ההבנה שלי הייתה שקרו דברים באותן שנים, שגרמו לשינויים בנושא האיראני.
בן צור: זה מביך אבל בסדר. היום אנחנו יודעים שהמאמר לא נכון.
אלעד: אתה טועה אבל זה לא דיון גאו-פוליטי. אני לא אשפוט את הביצועים העיתונאיים שלי ואני לא אשפוט את הביצועים המשפטיים שלך.
בן צור: את הביצועים המשפטיים אפשר למדוד בסטטיסטיקות של פסקי דין שמדברים בעד עצמם.
אלעד: אני קראתי אחרת.
בן צור: סליחה? איפה קראת?
אלעד: באינטרנט.
בן צור: הגשנו מאות עמודים של התכתבויות של ישועה עם גורמים שונים והראינו שורה של פניות והראינו שישועה גם כותב לאותם גורמים - "מטפל, מוריד, מדרדר". ראית?
אלעד: כן.
בן צור: אתה היית מודע להיקף של הפניות וההתערבויות במשך שנים.
אלעד: אני יודע על ההתערבויות שהגיעו אליי, לא על הכול.
בן צור: כשאתה אמרת שבשגרה אין התערבות של ישועה בנושאים אחרים, זה לא כל כך מתיישב עם ההתערבויות שהצגנו.
אלעד: התערבות נמדדת בשאלה מי החליט. אם המנכ"ל שהוא לא עיתונאי המחליט זו התערבות. אם פוליטיקאי או דובר שלו פונה אלי ואומר תתקנו כי זה לא נכון או לא מדויק - זה לגיטימי. זו אינה התערבות ואני, בשיקול עיתונאי, יכול לקבל החלטה. כך עובדת עיתונות. יש היבט נוסף: כאשר פוליטיקאי רואה את הכתבה באוויר ומבקש להתערב זה לגיטימי. אבל ישועה התערב בכתבות לפני שהן עלו, זה לא לגיטימי.
בן צור חקר את אלעד בנוגע לידיעה שפורסמה תחת הכותרת "סינדרום ירושלים: מה חשבנו על שמלת הכותל של מירי רגב בקאן", שעסקה בשמלה של ח"כ מירי רגב, שרת התרבות דאז, עליה הייתה דוגמה מודפסת של קו הרקיע של ירושלים.
בדיון, הסביר אלעד את שהתחולל מאחורי הקלעים סביב פרסום הכתבה: "הכתבה עלתה עוד באותו לילה. בבוקר, אילן פנה אלי וביקש ממני לשנות את הכתבה בשביל היחסים שלי עם מירי רגב. התנגדתי בכל תוקף. באופן אישי אני לא אוהב את המילה טרלול, ואחרי ששמעתי הערות מאנשים החלפתי את המילה טרלול, אבל רוב היום היא היתה כך. ההתערבות של אילן היא התערבות לא תקינה שלא צריכה להישאר".
בן צור שאל את אלעד בנוגע לעימות בין מתמודדי הפריימריז במפלגת העבודה ביוני 2017, נושא שעלה בחקירה הנגדית של ישועה, בו אראל מרגלית הביך את אבי גבאי בשידור חי, כאשר גבאי טען שהוא לא הצביע למפלגת הליכוד ומרגלית שלף ריאיון מהעבר שבו גבאי הודה שכן. בחקירה הנגדית הראה בן צור כיצד ישועה התערב לטובת גבאי בסיקור האירוע. אלעד העיד כי מבחינת מערכת וואלה!, מדובר ברגע טלוויזיוני נדיר שכל כלי התקשורת סיקרו אותו, ובמערכת ראו בכך הישג עיתונאי. לאור ההצלחה, הוא שלח את הכתבה לישועה.
במה נאשם נתניהו?
בתיק 1000 (פרשת הטבות ההנאה) נתניהו נאשם כי קיבל מאנשי העסקים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר טובות הנאה בשווי של כ-700 אלף שקלים, בעת שכיהן כראש ממשלה. עיקר המתנות היו סיגרים, מארזי שמפניה ותכשיטים.
בנוסף לכך, נטען כי נתניהו פעל לטובת מילצ'ן בשלושה עניינים, שבהם ביקש איש העסקים את התערבותו: הוא פנה לשר החוץ האמריקני ג'ון קרי כדי להאריך את תוקף הוויזה של איש העסקים, הוא פנה לשר האוצר יאיר לפיד כדי להאריך את תוקף הפטור ממס לתושבים חוזרים, והוא פעל לקדם מיזוג של "קשת" ו"רשת" - לכאורה לבקשת מילצ'ן. על פי התביעה, מעשים אלו פגעו בדימוי השירות הציבורי ובאמון הציבור בו. בתיק זה נתניהו נאשם במרמה והפרת אמונים.
תיק 2000 (פרשת נתניהו-מוזס) עוסק בשיחות בין נתניהו למו"ל ידיעות אחרונות ארנון (נוני) מוזס. מוזס, מו"ל קבוצת "ידיעות אחרונות" והעורך האחראי של העיתון מואשם בהצעת שוחד. באותן שיחות השניים דנו לכאורה בהטבת סיקורו של ראש הממשלה בקבוצת ידיעות, בתמורה להטלת מגבלות על המתחרה העיקרי של העיתון - "ישראל היום". התביעה השתכנעה כי מי שהציע את העסקה הוא מוזס, ולכן הוא נאשם בהצעת שוחד. מנגד, היועמ"ש גם השתכנע כי נתניהו לא התכוון להשלים את עסקת השוחד, אולם המשיך את השיחות עם מוזס כדי לשפר את סיקורו בקבוצת ידיעות, ואף קיים פעולות מסוימות לצורך כך. בתיק זה נתניהו נאשם במרמה והפרת אמונים.
תיק 4000 (פרשת בזק-וואלה) התיק החמור ביותר מבחינת ראש הממשלה עוסק בהטבות רגולטוריות בשווי מאות מיליוני שקלים, שנתניהו העניק לכאורה לשאול אלוביץ', בעל השליטה בקבוצת יורוקום שבאמצעותה החזיק בשליטה במספר חברות ציבוריות, בהן קבוצת בזק ואתר וואלה!. אלוביץ' ורעייתו איריס אלוביץ' מואשמים במתן שוחד ושיבוש מהלכי משפט בתמורה. על פי האישום, פעל אלוביץ' להטות את הסיקור באתר וואלה!. בתיק זה נתניהו נאשם בלקיחת שוחד.