אחת הקלישאות הישנות בספר הנימוסים וההליכות של הפוליטיקה הישראלית גרסה שכשראש הממשלה נמצא בשליחות מדינית הרת גורל מעבר לים, הוא ויריביו ואופוזיציה משתיקים את התותחים ולא עושים פוליטיקה. בשנים האחרונות, המוסכמה הזו הופרה שוב ושוב, במיוחד כשראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו נהג לתזמן את ביקוריו המדיניים ונאומיו בחו"ל בעיתוי מושלם עם תקופות בחירות. גם נאומו השנוי במחלוקת בקונגרס האמריקני ב-2015 וגם הופעותיו השנתיות בעצרת הכללית של האו"ם, נישאו באנגלית ועסקו בנושאים אסטרטגיים וגלובליים, אבל הקהל המרכזי אותו ביקש לסחוף במילותיו לא ישב באולם, אלא קהל הבוחרים והצופים בבית.
המטרה בביקורו הראשון באו"ם של יורשו, נפתלי בנט, הייתה זהה. בשביל לשגר מסרים מאיימים על איראן או להרהיב על מדיניות ישראל בקורונה לא צריך לנסוע עד לניו יורק, אבל באו"ם יש זמן מסך בלעדי ואקסקלוסיבי, שממתג ומבסס אותו כראש הממשלה. לפני הנאום, בלשכת ראש הממשלה עשו בילד-אפ שהתנער מהגימיקים והטריקים שבהם נהג להשתמש קודמו, אבל הוא ניצל את הבמה הבינלאומית בעיקר לצרכים פנימיים, כתלמיד שלמד מרבו, ואולי אף התעלה עליו.
עוד בוואלה!
את הסוגיה הכי בוערת עבור ישראל במסדרונות האו"ם, הפלסטינים, בנט לא הזכיר בנאומו. גם לא את משבר האקלים - הנושא הכי חם היום בשיתוף פעולה גלובלי. הוא כן הכביר מלים על הקמת הקואליציה, הצורך באחדות, ועל הצלחותיו בהתמודדות עם משבר הקורונה - ואפילו חשף בפני כל העולם את הוויכוח הפנימי שמתנהל בימים אלה בינו ובין דרגי המקצוע במשרד הבריאות.
"נקודת מבטם של הרופאים חשובה אבל הם לא יכולים להוביל את המאמץ הלאומי. האדם היחיד שיש לו נקודת תצפית טובה הוא המנהיג הלאומי", אמר. והכותרת שיצאה מהתדרוך שבנט עשה אחרי הנאום, לכתבים המדיניים בפמליה, הבהירה שלא מדובר בפליטת פה או קולמוס, אלא מסר פומבי מכוון. "עם כל הכבוד לקבינט המומחים, חלקם לא רואים את התמונה המלאה", תקף.
בניו יורק, בביקורו הראשון בעצרת האו"ם, ראש הממשלה סגר חשבונות קטנים מהארץ. כמה ימים לפני הנסיעה, קבינט המומחים המייעץ בנושאי הקורונה פרסם מסמך המלצות עם ביקורת על מדיניות הממשלה שמבקשת להימנע מהטלת הגבלות על התקהלות. במקביל, בכירים אנונימיים במשרד הבריאות החלו לתדרך על כך שבחודש האחרון, קבינט הקורונה לא התכנס.
בסוף השבוע, הגיעה התשובה האנונימית של "בכיר בממשלה" בתדרוך נגד ראש שירותי בריאות הציבור, ד"ר שרון אלרעי פרייס, שמפזרת "פחד ותבהלה באולפנים", שחייבה תגובת נגד נחרצת של שר הבריאות ניצן הורוביץ ומנכ"ל המשרד, נחמן אש, שהתייצבו לצדה. הורוביץ ואש התייצבו אמש שוב באולפנים, להגיב למתקפה של ראש הממשלה ולעמוד על כבודם של אנשי הרפואה הישראלים, שראויים לקבל שבח עולמי בעידן הקורונה, ולא מילות זלזול וביקורת.
מה שנשאר מהנאום של בנט הוא לא המסר המאיים על איראן וגם לא השיווק של ישראל כשוחרת שלום, אלא העימות החריג עם צמרת משרד הבריאות, שעדיף היה שיתקיים בדלתיים סגורות, ולא מעל גלי האתר העולמי. "אבל למה בחו"ל?", שאלו בעבר כשהיה מי שהעז להפר את המסורת ולהעביר ביקורת באנגלית על מדיניות הממשלה. מחלוקות בין הדרג הפוליטי לאנשי המקצוע היו ויהיו, כמו גם תדרוכים אנונימיים בכלי התקשורת, אבל מקומם בקבינט הקורונה, שיתכנס ביום ראשון אחרי חודש, ולא בדוכן הנואמים באו"ם.
בנט התגאה בנאומו בממשלת האחדות שהקים שמתגברת על אי-ההסכמות, ואמר ש"ויכוח בריא הוא עיקרון בסיסי במסורת היהודית", ובכן, לא כך נראה ויכוח בריא. גם בארץ, מחול ההשמצות ההדדיות מיותר ולא מכובד, ולא מקדם את המטרה המשותפת. גם אם יש לבנט וסביבתו ביקורת על ההיסטריה וזהירות היתר של אנשי משרד הבריאות, או על חיבתם הגוברת למצלמות ולדעת הקהל, הם פקידי הציבור הבכירים שמנהלים בשבילו את המלחמה במגיפה, ולא אויב שבו נלחמים מעל כל במה. המשך ההתקוטטות עמם לא יחזק את אמון הציבור בבנט ובמנהיגות שלו, אלא ההיפך, עשוי להצטייר כניסיון להיות חזק על חלשים. ח"כ אחמד טיבי צייץ, בצדק, שאם נתניהו היה משתלח כך בשומרי סף הייתה קמה סערה, ובצדק. ועוד בחו"ל.
אז האגדה האורבנית העתיקה שמשאירה את הפוליטיקה על משטח ההמראות והנחיתות בנתב"ג כבר לא קיימת היום בכלל, אם הייתה באמת קיימת אי-פעם. נתניהו, שב-12 שנותיו בראשות הממשלה שכלל את השימוש הפוליטי בזירה הבינלאומית לכדי אמנות, לא שינה את דרכו והתעלם מהמסורת המנומסת גם ביושבו כיו"ר האופוזיציה. בערב החג, הוא הקדיש לפחות שמונה ציוצים בטוויטר וחמישה פוסטים בפייסבוק כדי לתקוף את הנאום של בנט ולהגחיך אותו כ"בדיחה בינלאומית", בצירוף שרשרת תמונות ארכיון מנאומיו ההיסטוריים באו"ם, שנועדה להקטין את ההישג של זה שהגיע לשם במקומו.
הסערה שפרצה אחרי המתקפה של בנט על צמרת משרד הבריאות בערב החג הסיטה את השיח ותשומת הלב מההשוואה המתבקשת בין שני הנואמים, וסיפקה לו יריב יותר נוח לחלוק איתו את המסכים. אבל הרושם שנותר הוא שבנט לא בהכרח שונה כל כך מקודמו: גם הוא הכניס פוליטיקה קטנה למעמד בינלאומי, ממלכתי ורם דרג.