התאונה בערב יום הכיפורים, בה נדרס למוות ברק חורי בן ה-12 על ידי ערן אזולאי, בעל הרשעות קודמות, מציבה תמונה קשה של אוזלת יד מצד המדינה בנוגע לענישה של עברייני תנועה סדרתיים. למרות המצב החמור, המשטרה נוקטת במעט מאוד ענישה.
כך לדוגמה, לפי סעיף 40 א' לפקודת התעבורה, על בית המשפט להטיל "עונש מינימום" של עשר שנות פסילה לפחות על "נהג מועד", שהורשע בפעם השלישית בתוך עשר שנים בעבירות תעבורה חמורות. הסעיף נחקק בשנת 2008 בעקבות ריבוי תאונות דרכים.
בתי המשפט עושים שימוש בסעיף, אך לא לעתים קרובות. רק לאחרונה דן בית המשפט העליון בפסק דין בו הפרקליטות דרשה להטיל את העונש הקבוע בחוק על נהג שהורשע בנהיגה בתקופת פסילת רישיון במסגרת הסדר טיעון, וסנגוריו טענו בין היתר כי מדובר באכיפה בררנית. המדינה והסנגורים היו חלוקים בנוגע לפרשנות של החוק; אם כתב אישום על כמה אירועים שונים נחלק להרשעה אחת או למספר הרשעות שעבורן נגזר גזר דין אחד.
אל תפספס
"המחוקק קבע אפוא הסדר שיש בו כדי לצמצם את שיקול הדעת של בית המשפט בבואו לגזור עונש בגין עבירות תעבורה חמורות, כשהרשעותיו הקודמות של הנאשם, מלמדות על מועדותו לעבור עבירות דומות נוספות, תוך סיכון חיי אדם", נכתב בוועדת הכנסת. "כל זאת, במטרה להפסיק את התופעה שקורית אחרי תאונה חמורה, אז מגלים שלאותו נהג היו עשרות הרשעות, ביניהן בעבירות תנועה חמורות".
בשנת 2005 הוגשה לשר התחבורה דאז מאיר שטרית עיקרי התכנית של "הוועדה להכנת תכנית לאומית רב שנתית לבטיחות בדרכים" - או בשמה האחר - "ועדת שיינין", בה היו חברים כמה מטובי המומחים בתחום הבטיחות בדרכים.
בין סעיפי התכנית, מסתתרות כמה שורות שגורמות להבנה כי אנשים רבים שילמו בחייהם בשל אי יישום מסקנות הוועדה, או יישומן באופן לקוי. "קיים פער גדול בין העונש המרבי, הקיים בחוק, ובין העונש המושת בפועל על ידי בתי המשפט. כמו כן, קיים פער בין העונש המינימלי, שקבוע בחוק, לבין העונש בפועל. העונש במקרים רבים אינו משקף את הסיכון ואת הנזק שגורמות עבירות תעבורה", נכתב במסקנות הוועדה.
באוגוסט 2020, בדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנוגע לשיטת הניקוד בעבירות תנועה, מוזכר בין היתר קיומו של "מאגר מידע ממוחשב של הרשעות בעבירות תנועה". לכלי הזה קוראים "מרשם העבירות" והוא נתון בידי אגף הרישוי של משרד התחבורה. מקור המידע למרשם זה הינו המשטרה, המעבירה גם נתונים הנוגעים לעבירות שימוש בסם מסוכן של מחזיק רישיון נהיגה, כמו כן נהגים המבקשים להישפט על עבירות תנועה.
בכל הקשור לאכיפה ממוקדת וניטור נהגים "מועדים לפורענות", הרי שלמדינה וגופי האכיפה יש כלים לאיתור ומעקב אחר נהגים הצוברים רשימת הרשעות בת עשרות עבירות תנועה בפרק זמן של שנים בודדות. אולם נתיב זה של זרימת מידע, כך נראה, הינו חד סטרי ומוביל לנקיטת "אמצעי תיקון" רק לאחר מעשה, במקום ליצור "מיפוי" של גורמי הסיכון הרלוונטיים וניטור ממוקד שלהם. כך ממשיכה האכיפה לעבוד בשיטת הרשת הכללית, גם כשניתן להפעילה בצורה ממוקדת יותר.
לגבי היד הקלה והדלת המסתובבת של בתי המשפט לתעבורה בנושא עברייני תנועה מסכני חיים, כאן אפשר רק לציין באכזבה כי הנהג שגרם לתאונה בה נהרג בן ה-12 מרמת גן, נתפס ונשפט בשנת 2015 על עבירת נהיגה בשכרות, התנהגות פרועה וגרימת תאונה עצמית. העונש היה 350 שעות לתועלת הציבור, פסילת הרישיון לשנה וחצי, מאסר על תנאי וקנס כספי כתוצאה מהסדר טיעון.
בחודש יולי, אופיר כהנא, בן 57, מקיבוץ כברי בצפון התנגש בניידת משטרה ובבדיקת ינשוף עלה כי בגופו כמות אלכוהול פי שלושה מהכמות המותרת. מיד לאחר המעצר התברר כי בעברו של כהנא יש 24 הרשעות נהיגה.