זביידי: "אם הדלת פתוחה - לא אצא?"

"חיילים היכו את זביידי כשנעצר" - כך טען היום (רביעי) עו"ד אביגדור פלדמן, פרקליטו של זכרייה זביידי שנמלט מכלא גלבוע יחד עם חמישה אסירים נוספים, לאחר פגישה עמו בבית המעצר קישון. "הוא זוכר שהם היו חיילים", אמר פלדמן בשיחה עם וואלה! מפיו של האסיר, שאותר לאחר מצוד שארך שבוע. "הם אזקו אותו, שאלו אותו איך קוראים לו. הוא מסר להם את שמו ואז הכו אותו וכתוצאה מכך שברו לו את עצם הלחי ושתי צלעות. אותו לילה הוא הועבר לבית חולים אבל לא יודע איזה. אח"כ החזירו אותו למעצר".

"מצבו נותר כשהיה ולא הידרדר כפי השמועות", אמר פלדמן. זביידי סיפר כי חקירתו לא היתה אלימה, וכי במהלכה רצו לדעת על הבריחה ועל הדרך שעשו האסירים עד שנלכדו. הוא אמר כי שבועיים-שלושה קודם להימלטות בא אליו מישהו מתא הבריחה, ואמר לו "היינו שישה, עכשיו אנחנו חמישה, למה לא תצטרף?". הוא אמר להם "למה לא", ואז סיפרו לו שיש מנהרה. על כך אמר, "אם הדלת פתוחה למה שאני לא אצא?". יומיים קודם לליל הבריחה נתנו לו אור ירוק. הוא ביקש מהסוהרים להיכנס לתא. לדבריו, בכלא גלבוע מעבר אסירים מתא לתא הוא דבר שגרתי - והכניסו אותו לתא. בליל הבריחה נכנסו השישה למנהרה, שהייתה מאד צרה, ולכן בקושי רב התקדמו בה. הוא סיפר שלקח להם כחצי שעה להתקדם, וכשרצו לצאת היה מכסה על פתח היציאה שהיה קשה לפתוח. לבסוף הצליחו.

כשיצאו הם תצפתו על שני מגדלים. לדברי זביידי, בשניהם לא היה אף אחד. אז התברר לו שאין לבורחים שום תכנית מה לעשות הלאה. הם קיוו שהאוכלוסייה תעזור להם אבל לא סייעו להם והם גם לא ביקשו מאף אחד. הם הסתובבו בשטח ארבעה ימים ואכלו מהשדה ומהעצים. זביידי הציע להם ללכת לג'נין, אך הם אמרו שאין להם כוח ללכת עד שם בגלל המרחק, ולכן נשארו באזור והלכו צפונה. זביידי ידע על מה קורה מהטרנזיסטור, וידע שזה הפך להיות סיפור גדול ושמחפשים אחריהם. כמו כן הוא ידע שטוענים שהם רוצים לבצע פעולה חבלה.

בשלב הזה, כנראה עברה ניידת שהבחינה בהם ואז הגיעו כוחות גדולים. בהתחלה צבא ולאחר כך התקיפה המדוברת. זביידי שלל בתוקף שהייתה כל כוונה לבצע פעולת טרור. לדבריו, שב"כ באמת חקר אותו על זה אבל מכך שלא ממש העמיקו בכיוון הזה אפשר להסיק שגם הם לא מאמינים שרצו לבצע פעולת טרור. כרגע מרגיש פחות או יותר טוב, ומצב רוחו טוב. "הוא שמח לראות אותי וביקש להודיע למשפחה שמצבו טוב יחסית", מסר פלדמן. "הלך על רגליו. יש סימני חבלה על פניו ותוך השיחה חש כאבים בצלעות. הוא בבידוד. לא התלונן על תנאים".

עו"ד אביגדור פלדמן אומר כי זכריה זביידי מסתכל על ההתרחשויות כ"אירוע מגוחך". גם הבריחה וגם מבחינת זה שלא הייתה בעצם שום תכנית. הוא היה בטוח שייתפסו אותם מיד. שיבחינו בהם מיד במצלמות או מהמגדלים. הוא הופתע כשלא. כל השמועות על בית חולים מופרכות. מאז הלילה הראשון לא הוציאו אותו לטיפול רפואי. הוא אומר כי כשהובא במוצ"ש בפני שופט (הסניגור לא היה נוכח - הוא היה מנוע מפגש -י"א) הוא סיפר לשופט על המכות שקיבל והשופט רשם את זה. הוא סיפר שכשנדון ערר על מניעת מפגש בכלל לא הביאו אותם לבית משפט. השופט אברהם אברהם דן בעניין ללא שזומנו לדיון.

לדבריו של פלדמן קדמו ראיונות בכלי תקשורת פלסטיניים עם עורכי דין נוספים המייצגים את שאר האסירים. מחמוד עארדה, האסיר הביטחוני שנחשב למתכנן ומפקד בריחת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע, סיפר אתמול לפרקליטו עו"ד רסלאן מח'אג'נה, כי בחמשת הימים שחלפו בין בריחתם ללכידתם ביום שבת האחרון סמוך להר הקפיצה ליד נצרת, הם ניזונו מאוכל שאספו מפחי אשפה, והקפידו שלא להיכנס ליישובים כדי לקנות אוכל.

עוד הוסיף כי במשך הימים בהם נמלטו הם החזיקו במכשירי רדיו קטנים והתעדכנו בפרטי המצוד אחריהם, וחשו גאווה. הוא ציין כי הם לא נכנסו לכפרים ערבים במטרה שלא לערב ולסכן אחרים. מדי פעם הם זכו לעזרה מעוברי אורח שחשבו שהם פועלים. הוא טען כי למרות הפרסומים, הוא ויעקוב קאדרי לא נתפסו כי מישהו הלשין עליהם אלא כיוון שניידת משטרה הבחינה בהם כשהיו בוואדי ליד הר הקפיצה.

מיד לאחר הבריחה הגיעו כל ששת הבורחים ביחד למסגד בכפר נאעורה סמוך לעפולה, ולאחר מכן הם התפצלו לצמדים. הם לא ידעו להיכן הם הולכים, אך נהגו בזהירות כדי לא להגיע בטעות לאזור הגדה המערבית ג'נין - מחשש להימצאות כוחות הביטחון.

עארדה תיאר את שגרת יומם מאז נתפסו. הוא סיפר כי בכל יום הם נחקרים במשך 8-7 שעות, וכי לא מענים אותם. עוד הצהיר כי הוא נושא לבדו באחריות על הבריחה. לדבריו, רק הוא חשב ותכנן אותה והעלה את הרעיון בדצמבר 2020. את זביידי, כך סיפר, שיתף בסוד העניינים רק חודש לפני הביצוע.

עוד הדגיש עארדה כי על אף תפיסתם - המורל שלהם לא נשבר. כשהם שמעו בבירור את קריאות התמיכה של המפגינים שהיו מחוץ לבית המשפט בנצרת, הם התעודדו. לדבריו, השביתה הגדולה בבתי הכלא הביטחוניים היא תו תקן להצלחת בריחתם והיא גורמת לו לגאווה.

גם מוחמד עארידה, שנלכד עם זכריה זביידי בחניון משאיות ביום שבת לפנות בוקר, סיפר לפרקליטו, עו"ד ח'אלד מחאג'נה כי הוא עצור זה 22 שנה וכי החזרה לכלא עבורו היא "שום דבר". עארידה סיפר עד תפיסתם הם ניזונו מסברס ומזיתים שקטפו מהעצים. לטענתו, במהלך תפיסתו הוא הוכה, ראשו הוטח ברצפה, והוא לא קיבל טיפול רפואי.

לדבריו, הוא הועבר לחקירה בחדר קטן, שם הוא נחקר בידי 20 חוקרים. עארידה טען כי הוא הופשט כמעט לגמרי, לבד מכיסוי בד שאמור לכסות את איבריו המוצנעים. מיום שבת בו נתפס ועד היום הוא ישן רק כ-10 שעות.

עארידה הלין כי במעצר הוא זוכה ליחס גרוע ומשפיל. עוד טען כי נאמר לו בידי איש כוחות הביטחון כי "אתה לא ראוי לחיים. היינו צריכים לירות בך כשנעצרת". לדבריו, הוא כלוא בתא בגודל שני מטרים על מטר תחת פיקוח צמוד של שישה סוהרים במשך כל שעות היממה, וכי לא נותנים לו לישון או להתפלל. הוא הוסיף כי לא מתירים לו לראות אור שמש, והוא מועבר מתאו לחדר החקירות ובחזרה.

עם תפיסתו, כך סיפר עארידה, הוא שיתף פעולה עם החוקרים ומסר להם פרטים. מאז החליט לשמור על שתיקה כפי שיעץ לו עורך דינו, והוא דוחה את ההאשמות המיוחסות לו. עארידה ציין כי הוא יודע שזביידי עצור, אך טען כי מסתירים ממנו מידע, והוא אינו יודע מה עלה בגורל ארבעת האסירים האחרים.

פרקליטו סיפר שעארידה אמר כי "טיילתי בפלסטין במשך חמישה ימים, חיפשתי חופש, רציתי לפגוש את אמי ומשפחתי". לטענתו, אם בעת הבריחה היה בידיו בקבוק מים נוסף הוא יכול היה להמשיך וללכת למקום בטוח, וכי בעתיד הוא מתכנן לפרסם את כל פרטי הבריחה כדי שהעולם ידע "מהו טעם החיים עבור אסיר שכלוא מאחורי הסורגים במשך 22 שנה".

עארידה סיפר כי ברגע התפיסה הוא ישן בחלק האחורי של משאית וכי בתחילה הגששים שפעלו באזור לא הבחינו בו. "הייתי ממש בפינה, בצד", הסביר והוסיף שברגע האחרון חייל ביצע חיפוש נוסף ונתקל ביד שלו במקרה. עארידה טען כי על אף שלא ניסה להתנגד למעצר כלל - הוא הוכה בראשו.