אחרי לכידת האסירים, בנצרת חשים בין הפטיש לסדן: "אף אחד לא רוצה להיות מלשן"

לצד מחמאות מהממסד על תרומה ללכידת שני המחבלים שנמלטו מכלא גלבוע, סופגים תושבי העיר זעם מהרחוב הערבי. "קוראים לנו משת"פים, זה כמו להעניש כיתה שלמה בגלל תלמיד אחד", אומר תושב. מנגד, אחרים חושבים שמדובר באירוע עם השלכות חיוביות: "עזר לשנות את התפיסה בציבור"

מפגינים למען האסירים מחוץ לבית המשפט בנצרת (שלומי גבאי)

"הייתי עוזר להם", אומר מוחמד שחאדה אבו נור מנצרת, על שני האסירים שנמלטו מכלא גלבוע ונלכדו בעיר ביום שישי האחרון. הוא מעיד שאת הדברים הוא אומר כמי שבעצמו ריצה 24 שנות מאסר בבית סוהר, בגין עבירות שהוא מעדיף שלא לפרט. "אם יש מישהו שהודיע למשטרה זה עניין שלו, אבל אי אפשר להאשים את כל נצרת בזה", הוא אומר. "כל אסיר רוצה לברוח. אלה אנשים שמחפשים את החופש שלהם ואני הייתי עוזר להם עם הבריחה שלהם. אני לא מפחד להגיד את זה. מבחינתי זה עניין הומני ותדגיש, בשום אופן לא הייתי עוזר להם בשום פיגוע. אם היו מבקשים עזרה לפיגוע - אני בעצמי הייתי תופס אותם והורג אותם בידיים שלי".

אבו נור יושב עם חברים במעין "פרלמנט" במצפה הר הקפיצה, כמה מאות מטרים מהמקום בו נתפסו בסופו של דבר שני האסירים, יעקוב מחמוד קאדרי ומחמוד עארדה. הוא זוכה להנהוני הסכמה, אבל אחרים מעדיפים שלא להביע עמדה. "אני מעריך שזה משהו שעשו באינסטינקט, לא יותר מדי חשבו על זה. אי אפשר לשפוט בן אדם עד שאתה לא מגיע לסיטואציה שלו", אומר חברו שמזדהה בשם אבו יוסף. "אבל זה שעכשיו קוראים לנו משת"פים, זה כמו להעניש כיתה שלמה רק בגלל תלמיד אחד".

עוד בוואלה!

המצוד אחר שני המחבלים הנותרים נמשך, סריקות באזור ג'נין ויקנעם

לכתבה המלאה
"אם היו מבקשים עזרה לפיגוע - הייתי תופס אותם והורג אותם". מבט מהר הקפיצה בנצרת (צילום: יואב איתיאל)

כך יצא שכוונותיו הטובות של השר לביטחון הפנים עמר בר-לב היו לו לרועץ. "ברצוני להודות לאזרחי ישראל הערבים שסייעו בתפיסות המחבלים", מסר אתמול, "במשך ארבעה ימים הסתובבו הנמלטים, מאמינים כי יימצאו מחסה ועזרה בקרב ערביי ישראל - אך טעות הייתה בידם. בכל מקום בו פנו וזוהו, השיבו האזרחים הערביים את פניהם ריקם וחייגו 100".

גורמים במשטרה סיפרו על "עשרות שיחות ודיווחים של אזרחים ערבים למוקד המשטרה במטרה לסייע ללכוד את המחבלים". התודות והשבחים האלה היו הדבר האחרון שערביי ישראל היו צריכים. הוא בא לברך ויצא מקלל. עכשיו הנצרתים תחת מתקפה שמקורה אולי בגדה המערבית, אבל התרחבה עוד. פתאום הפלסטינים אומרים עליהם שהם לא פטריוטים.

בני המשפחה שכביכול המחבלים נקשו על דלת ביתם בליל שבת מיהרו להכחיש את העניין ביום שבת, והרחיקו עצמם מהאירוע. הם אמרו שהיו בכלל בחתונה ושסיפורי המשטרה מומצאים, שהם אזרחים נאמנים למדינה אבל שלעניין הזה לא היה להם קשר. שהם לא דיווחו ולא סייעו, פשוט כי לא היו בבית.

כמה עשרות צעירים התגודדו ברחוב השומם בו נלכדו האסירים הבורחים, מול השוטרים שעסקו באיסוף ראיות. "חבל שתפסו אותם", התריס אחד, "בנצרת לא מלשינים על ערבים. רוצים לראות מי הלשין, שיסבול".

"בציבור הערבי הרוב המכריע לא רואה בהם מחבלים כלל", סוהיל דיאב (צילום: באדיבות המצולמים)

היום כבר לא היה זכר לשעות הספורות של ליל שבת בהן היה הרחוב מרכז ההתעניינות התקשורתית. שם, בפאתי השכונה, בעורפו של הר הקפיצה, אין ממש דיירים. ברחוב הזה, שמתחיל במגרשי גרוטאות בקצה אזור תעשייה ומסתיים בבתי מגורים, יש בעיקר אתרי בנייה, חורבות מבנה שנהרס ופסולת בנייה. מדי פעם נראה כלב משוטט. כשכבר עובר מישהו הוא לא ממש רוצה להתבטא בנושא האסירים. לא רק ברחוב - אפילו לא ראש העיר. וכשכבר יש מי שיסכימו לדבר, אז רק כשזה לא לציטוט. ההתנהלות סביב הנושא הרגיש הזה מאפיינת את הציבור הערבי הנורמטיבי ולא רק בנצרת. "זה פרדוקסלי, אתה רוצה להיות אזרח טוב ושומר חוק, אבל לפעמים זה מתנגש עם ערכים אחרים, הומניים", אומר איש עסקים שלא רוצה להזדהות בשמו.

"אם אתה לא מדווח אתה אוכל אותה מהשב"כ, ואם אתה מדווח אז אתה אוכל אותה באיומים מהרחוב", אומר איש עסקים מקומי אחר שגם הוא מבקש להישאר בעילום שם. הוא רומז להכפשות שסופגים עתה נצרתים ברשת בשל שיתוף הפעולה עם המשטרה, ולאיומים הגלויים שהם לא רצויים עכשיו בג'נין. "אולי יותר בריא בשבילם שתפסו אותם, ככה המשטרה לא הרגה אותם", הוא נחלץ מהדילמה המוסרית. בערב הגיעו כמה עשרות להפגין פטריוטיות פלסטינית בפתח בית המשפט, עם הבאתם של האסירים שנלכדו. הם קראו קריאות לאומניות קצובות בעד חירותם, הניפו דגל פלסטין וכאפיות ונופפו בכפיות, רמז לחפירת מנהרת הבריחה.

"בציבור הערבי הרוב המכריע לא רואה בהם מחבלים כלל. הם נאבקים לחופש וחירות של העם הפלסטיני ולכן זכותם למצוא את שחרורם בכל דרך. הערבים בישראל לא רואים בזה פסול ולא יעשו שום דבר לסכל את זה", מסביר סוהיל דיאב, לשעבר סגן ראש העיר נצרת מטעם חד"ש. "האמת היא שהרוב המכריע הוא בעד הנרטיב הפלסטיני ובעד שכל האסירים ישתחררו כי הם אסירים פוליטיים ושבויי מלחמה, שמוחזקים עד שיהיה מו"מ לשלום או עסקה אחרת. ההעדפה שלי שישוחררו במסגרת הסכם שלום הוגן וצודק. ההצהרות של המשטרה והמשרד לביטחון הפנים באו בכדי ליפות את המחדלים שלהם בבריחת האסירים מהכלא, והם רוצים למזער נזקים ולצייר מעין תמונה ניצחון לכוחות הביטחון מול הכשלון הקשה שהם עדיין לא יכולים לעכל".

"הייתי יוצא לתפוס את המחבלים בעצמי", יוסף חדאד (צילום: באדיבות המצולמים)

"אני דווקא הייתי יוצא לתפוס אותם בעצמי ואני אומר את זה ללא חשש", אומר מנגד יוסף חדאד, פעיל חברתי מנצרת העומד בראש עמותת "ביחד ערבים זה לזה". "אבל אני יוצא גולני והייתי חייל ולוחם. הייתי פועל בדיוק כמו האזרחים שהיה להם מידע. להתקשר למשטרה זה הדבר הנכון והמתבקש. לא רק בגלל פחד מהמשטרה או השב"כ. זו לא המחשבה הראשונה שעוברת לחברים שלי בראש. אני בטוח שרוב החברה הערבית הישראלית תסייע למשטרה בלתפוס אסירים שרצחו וברחו. אני יודע את זה מזמן, זו החברה היהודית שלא יודעת את זה. אבל מסיבות ברורות הם לא יאמרו את זה און-דה-רקורד, למצלמה".

לדבריו, "יש קיצונים אלימים, מאיימים, שיש להם נשקים לא חוקיים. בטעות חשבו על משפחה לא נכונה מנצרת ורואים ישר איזה עליהום היא חוטפת. מי צריך את הבלגן הזה על הראש. ויש גם שנאה שלרוב מבוססת קנאה בין ערביי הגדה לערביי 48, אלה שבישראל, היא קיימת לא מהיום. אז ברור שכשאני אומר שכל הכבוד למי שדיווח אני מקבל הודעות מאותם קיצונים". חדאד מוסיף כי "בכלל, לא צריך לעשות הכללות. לדעתי האירוע הזה עזר לשנות את תפיסת העולם בציבור הישראלי ועשה איזה שינוי בקו המחשבה, משהו שאחרי ההתפרעויות במהלך 'שומר החומות' הוא חשוב לכשלעצמו".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully