קרוב ל-15 שנים ראו הסוציאל-דמוקרטים בגרמניה את הסקרים מלמטה. הגוש השמרני שמר באופן מרשים על הבכורה וניצח בכל אחת ממערכות הבחירות, בניצוחה של "הקנצלרית הנצחית" אנגלה מרקל. היא ניווטה בהצלחה את הכלכלה הגדולה באירופה בים סוער של משברים פוליטיים, כלכליים וחברתיים והייתה עוגן של יציבות בעידן שבו מנהיגים פופוליסטיים הפציעו מחדש ביבשת וברחבי העולם.
מרקל, בת 67, ככל הנראה הייתה זוכה בקדנציה חמישית אילו הייתה בוחרת להתמודד, אולם בניגוד לכל שבעת קודמיה בתפקיד, היא החליטה לפרוש מרצון. מרקל קיוותה שהפופולריות שלה תעבור בירושה למחליפה המיועד, ארמין לאשיט, אולם נדמה שהמשימה גדולה על מידותיו. בימים האחרונים הוא הופך, בעל כורחו, לתקווה הגדולה ביותר של השמאל בגרמניה לחזור לשלטון אחרי בצורת ארוכה.
וככל שסכנת איבוד השלטון גדלה, כך גם מתלהט הדיון על מורשתה של מרקל, הקנצלרית הראשונה של גרמניה והמנהיגה הוותיקה ביותר במערב.
לקריאה נוספת
מצד אחד, מרקל שמרה על גוש האירו בעת המשבר הכלכלי העולמי, מנעה את התפרקות האיחוד האירופי אחרי נטישתה של בריטניה וחתרה לקונצנזוס פוליטי בארצה כשצירפה לממשלתה את הסוציאל-דמוקרטים מהצד השני של המפה הפוליטית. היא זנחה את השימוש באנרגיה גרעינית אחרי אסון פוקושימה ובשנות כהונתה השתפר מעמדם של הנשים וחברי הקהילה הגאה.
מהצד השני, מבקריה מצביעים על הפרגמטיות חסרת החזון הרחב יותר כעל נקודת החולשה שלה. במקום לגבש רפורמות מרחיקות לכת בתחום הכלכלה והסביבה, היא העדיפה לשמור על הקיים. בעוד שהיא הטיפה למען סובלנות וקבלת האחר ובעד הדמוקרטיה וזכויות אדם, היא שמרה על יחסים קרובים עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין והפגינה יד רכה ביחס למדינות מפרות זכויות אדם כמו סין וטורקיה.
הכימאית מהמזרח
אנגלה דורותיאה קאזנר נולדה בעיר הנמל המבורג ב-17 ביולי ב-1954, לאיש דת לותרני ולמורה בבית ספר. הם עברו לקהילה קטנה במזרח גרמניה, בימים שבהם עשרות אלפים ניסו להימלט מהמדינה הקומוניסטית. מרקל הצטיינה במתמטיקה וברוסית, שעזרה לה לפתח שפה משותפת עם הנשיא הרוסי.
היא שמרה על שם בעלה הראשון, הפיזיקאי אולריך מרקל, שעמו היא התחתנה ב-1977 ושממנו היא התגרשה חמש שנים לאחר מכן. כיום היא נשואה ליואכים זאואר, פרופסור לכימיה, אב לשניים מנישואיו הקודמים. למרקל אין ילדים משלה.
כשחומת ברלין נפלה, מרקל עוד עבדה במעבדת כימיה והחלה את דרכה הפוליטית כפעילה בקבוצה שפעלה למען הדמוקרטיה. בהמשך, היא התמזגה עם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית של הלמט קוהל, הקנצלר "הנצחי" הראשון והמנטור הפוליטי שלה. אם הקמת הממשלה הבאה תתעכב, היא עוד עשויה לשבור את השיא שלו - 16 שנים וחודש בתפקיד הקנצלר.
הכימאית מהמזרח שינתה את פני המפלגה, שעד אז נשלטה על ידי קתולים ממערב המדינה. יריבה כינו אותה בלעג "מוטי" (אימא), אך הם לא הפריעו לה לכבוש את הנהגת השמרנים וגרמניה כולה, תוך שהיא משאירה אבק לכל פוליטיקאי אחר ששקל לקרוא עליה תיגר.
עולם המדע, שממנו צמחה, עיצב את המדיניות שלה. מרקל הקפידה תמיד על צעדים מאופקים, שקולים ומדודים המבוססים על נתונים. בתחילת התפרצות מגיפת הקורונה בשנה שעברה, היא לא הוליכה את הציבור שולל והזהירה מפני חודשים קשים העומדים לפניו. על אף קשיים התחלתיים במבצע החיסונים וסגרים ממושכים, מצבה הרפואי והכלכלי של גרמניה טוב יותר בהשוואה למדינות אחרות באירופה ובעולם.
משבר ההגירה הפך לדלק לימין הקיצוני
אחת מהחלטותיה הבולטות של מרקל, והשנויות במחלוקת, הייתה הכנסת כמיליון פליטים ומבקשי מקלט לגרמניה ב-2015. מפלגות הימין הקיצוני באירופה שימנו את שורותיהן עם שנאת זרים ורשמו הישגים בקלפיות, כשאפילו בגרמניה נכנסה לבונדסאג מפלגת ימין קיצוני לראשונה מאז תום מלחמת העולם השנייה.
"אלטרנטיבה לגרמניה", שחלק מחבריה כינו את מרקל "בוגדת", היא המפלגה השלישית בגודלה כיום במדינה. אף שהיא נחלשה בשנים האחרונות, הסקרים מראים כי עוד יש לה בסיס תמיכה מוצק. משבר המהגרים המתהווה במזרח אירופה והחשש מגל פליטים נוסף מאפגניסטן יבטיח שאלטרנטיבה לגרמניה תהיה רלוונטית גם בבחירות הקרובות.
מרקל קיוותה להשאיר למועמד השמרנים, ארמין לאשיט, מדינה שמורה היטב אך לפתח שולחנו של הקנצלר הבא, יהיה מי שיהיה, תונח ערימה של בעיות מקומיות ועולמיות. לעתים גם יחד. אחת מהן היא ההתחממות הגלובלית, שבעבר הייתה סוגיה שזיכתה את מרקל בתואר "קנצלרית האקלים" בזכות יעדיה השאפתניים. עד שלאחרונה היא חזרה להכות בה ובמפלגתה כבומרנג.
תנועה הולכת וגדלה של פעילים צעירים למען הסביבה מאשימים את מרקל בכישלון בהבנת גודל המשבר כשגרמניה אפילו לא עומדת ביעדים לצמצום פליטות גזי החממה שאליהם התחייבה.
השיטפונות ההרסניים שהציפו בחודש יולי עיירות במערב המדינה רק חידדו את חשיבות הסוגיה בקרב הדור הצעיר. תצלום של לאשיט, מחליפה המיועד של מרקל, צוחק במהלך ביקורו באחד ממוקדי האסון יצר תגובת שרשרת שהובילה להתחזקות גוש השמאל והירוקים.
כדי שממשלה כזו תקום, תידרש חבירה של הסוציאל-דמוקרטים והירוקים למפלגת דה לינקה מהשמאל הקיצוני. מרקל הזהירה מפני ברית כזו, שאם תיכרת תוביל לשינוי משמעותי במדיניות החוץ של גרמניה, גם ביחס לישראל.
מרקל הייתה מחברותיה הבולטות של ישראל בעולם בשנים האחרונות. היא שמה דגש רב על המאבק באנטישמיות הגואה בארצה ונמנעה מלהתנגח בפומבי בישראל גם כשזו, תחת הנהגתו של בנימין נתניהו, הרחיבה את הבניה בהתנחלויות וחיבלה במשא ומתן עם איראן שאליו הייתה שותפה גרמניה. גם פרשת הצוללות ומכירתן למצרים העיבה על היחסים ושאבה את גרמניה לרפש השחיתות שפשתה בממסד הביטחוני בישראל.
במאי, במהלך מבצע "שומר חומות", הביעה מרקל בשיחה עם נתניהו תמיכה בזכותה של ישראל להגן על עצמה מפני ירי הרקטות וגינתה את ההפגנות האנטי-ישראליות בגרמניה. היא הייתה אמורה להגיע השבוע לביקור פרידה בישראל, אך השתלטות טליבאן על אפגניסטן והמשבר הנלווה אליה שינו את התכניות ועוד לא ברור אם פגישתה המתוכננת עם ראש הממשלה נפתלי בנט תצא לפועל.
לקראת עידן חדש
כשמרקל נכנסה לקנצלריה בברלין ב-2005, נשיא ארצות הברית היה ג'ורג' וו. בוש. בבריטניה, חברת האיחוד האירופי, כיהן טוני בלייר כראש הממשלה וז'אק שיראק היה בעיצומה של הכהונה השנייה שלו בתור נשיא צרפת. כולם כבר התחלפו פעמים רבות, ורק מרקל נותרה איתנה בכיסאה.
עם זאת, הנסיגה הכאוטית מאפגניסטן והתרעומת באירופה על התנהלות ארצות הברית במהלכה, המחישו את מגבלות הכוח של מרקל ושל האיחוד האירופי כולו. מי שכונתה "מנהיגת העולם החופשי" בארבע שנות כהונתו של דונלד טראמפ, לא הייתה מסוגלת להוביל משימה אירופית נפרדת שאינה תלויה בטוב לבה של מעצמה כזו או אחרת.
בעוד כחודש, כנראה קצת יותר, עידן חדש יתחיל בגרמניה. עליית כוחן של סין ורוסיה, התכנסותה של ארצות הברית פנימה, היחלשות הדמוקרטיה באירופה ושלל משברים צבאיים, הומניטריים וסביבתיים ברחבי העולם מבטיחים שחייו של הקנצלר הבא יהיו קשים מהרגע הראשון. כלל לא בטוח שהוא יעמוד בסחף שלהם, כפי שעשתה בהצלחה מרקל בעשור וחצי האחרון. וזה לא עניין של מה בכך.