"בכפר כועסים, אבל אני רוצה לתרום לחברה": הצעירים הערבים שמתנדבים בשירות הלאומי

"הסיעוד הוא להרגיש את כאב האחרים ולתת להם תמיכה ברגעים קשים מאוד. ללמוד איך להיות עם אנושיות יפה - בלי להסתכל על דת ולאום", אומר ע'אנם כעביה, המתנדב במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים רמב"ם בחיפה במסגרת שירותו הלאומי-אזרחי. "אני לא צריך להסתיר את ההתנדבות כאן, אני גאה שאני עוזר לאנשים. זו גאווה לעשות שירות לאומי".

שלושה חודשים עברו מאז "שומר החומות", ועדיין מהדהדים מראות האלימות המחרידה, המכוניות העולות באש וזגוגיות בתי העסק המנותצות ברחבי הערים המעורבות. אך במקביל לאי האמון המחודש שעוררה התקופה, ולצד המתיחות הבוערת כדרכה בגזרות השונות - ישנן גם מגמות שונות הממשיכות להתגבש. כך עולה כי בשנת 2021 מספר המתנדבים בשירות הלאומי-אזרחי מהחברה הערבית היה הגבוה ביותר שנרשם עד כה, עם 5,241 ערבים ודרוזים מבין 18 אלף סך כל המתנדבים. בהמשך ישיר לכך, גם התקנים שהוקצו לקראת שנת ההתנדבות הבאה שתיפתח ב-1 בספטמבר צפויים להיות מאוישים במלואם.

בשיחות עם שלושה מצטרפים חדשים לשירות, ושלושה מתנדבים שהחליטו להאריך את שירותם בשנה נוספת - חלקם מתארים סביבה התומכת בהשתלבות במסגרת הישראלית, בעוד אחרים משתפים בחשאיות כי הם מתקבלים בגישה ספקנית, ולא אחת, הם נתקלים בהתנגדות נחרצת ממש לכל התערבבות מסוג שהוא עם האוכלוסייה היהודית ובעיקר עם השלטון. כך או כך, הצעירים כולם מגיעים לשירות בגיבוי מלא של משפחותיהם, ולרוב בעקבותיהם של אחים או בני דודים מתנדבי-עבר.

ע'אנם הוא תושב שפרעם בן 19, שבמקום לסיים את התנדבותו ברמב"ם בתום שנה, החליט להתנדב גם לאורך שנת השירות הבאה - בסופה הוא מתכנן לפנות ללימודי סיעוד. "לא מסתכלים על פוליטיקה בבית החולים", הוא מדגיש, "אפשר לשנות את דעתו של אדם או בצורה יפה או ברעה, ואני רוצה להיות אדם שתורם לכמה שיותר לאנשים".

"השירות הלאומי הוא הזדמנות נהדרת בשבילי לראות עולם אחר. זה נתן לי לראות מה הוא סיעוד מקרוב - לא רק לתת תרופות, לחבר חולים למוניטור וללוות רופא בביקור. אין דרך אחרת שיכולתי לראות את הצוות הסיעודי עובד עם מטופלים, איך הוא מרגיע את המשפחות, ולתרום בעצמי לצוות ולגרום למטופלים להרגיש יותר טוב", הוא מתאר. "בהתחלה היה לי קשה לראות את החולים, ולחשוף למשפחות שיקיריהן נמצאים בסכנת חיים. אבל עם הזמן הסתגלתי, והצוות עזר לי ללמוד להתמודד עם כל מה שאני חווה".

אמו של ע'אנם בעצמה עובדת כאחות ברמב"ם, אביו התנדב במד"א במשך שנים, וכעת אחותו מצטרפת גם היא בספטמבר הן לשירות הלאומי והן למסורת הרפואית במשפחת כעביה: ע'ידאא בת ה-18 סיימה לאחרונה את לימודי התיכון, וכבר שובצה להתנדבות במרפאת זבולון בקריית ביאליק. לדבריה, היה לה ברור שתלך בדרכו של אחיה הבכור: "עד עכשיו הייתי תלמידה, עכשיו זה הזמן להתנדב במקום שעוזר להרבה אנשים בזמן שהם חולים, זו חוויה שקשה מאוד לפספס אותה".

צמד האחים מסביר כי ההתנדבות מהווה עבורם הכנה מיטבית ללימודים. נושא זה עולה שוב ושוב בשיחות עם המתנדבים, שחוששים כי שמם יקושר לקשיים סביב הצטרפותם לשירות עליהם הם מפרטים, ומעדיפים להדגיש כיצד השירות יקנה להם ידע וניסיון למימוש עתידי של שאיפותיהם. בהתאם לכך, לפי הערכות של הרשות לשירות הלאומי-אזרחי, כ-85% מהמתנדבים הערבים והדרוזים ממשיכים לאחר השירות ללימודים אקדמיים או ישר לתעסוקה. גם מדלין שיבלי, בת 19 מכפר נאעורה, משתפת כיצד השירות מקדם אותה ללימודי תואר בעבודה סוציאלית בו היא חפצה.

בשנתה הראשונה בהתנדבות מדלין שירתה כמזכירה בטיפת חלב בכפר, ואת שנת השירות הבאה היא תמשיך בתור מזכירה - אך בשינוי מיקום לבית ספר יסודי יהודי בעין חרוד. היא מספרת כי השינוי נועד לסייע לה לשפר את העברית בתור הכנה למכללה, וכן "להכיר את התרבות היהודית ולהכיר אנשים חדשים".

ראובן פינסקי, מנכ"ל רשות השירות הלאומי-אזרחי, מתאר את השירות בתור "פסיפס של החברה הישראלית". הוא מוסיף כי: "מתוך הבנה שהשירות האזרחי מהווה גשר להשתלבות אוכלוסיות שונות בחברה, אנחנו שואפים ופועלים לקידומן של שתי מגמות: האחת, גידול במספר המשרתים מהחברה הערבית והדרוזית, והשנייה, שדרוג וגיוון התפקידים במקומות שירות מוטי-השתלבות דוגמת משרדי ממשלה, תוך גישור על חסמי השפה העברית והשתלבות באקדמיה ובתעסוקה, בפריון תעסוקתי עתידי גבוה".

מתנדבת שהשתלבה באחד מאותם "מקומות מוטי-השתלבות" היא עדן מריח, דרוזית בת 19 מדלית אל-כרמל, שבקרוב תתחיל את שנת ההתנדבות השנייה בבית הנשיא בירושלים. "חיפשתי משהו משמעותי שאוכל לגדול ממנו", היא מפרטת וממשיכה כי לאחר שאחותה התנדבה בשירות, "היה לי ברור שאני רוצה להתנדב, לא היתה שאלה בכלל".

היא זכתה לחוות את פעילות בית הנשיא בזמני חילופי נשיאים, ובתקופת נשיא המדינה הקודם ראובן ריבלין, היא לקחה חלק בסיורים ואירועים במסגרת תכנית הדגל שלו "תקווה ישראלית", וכן תרמה בתרגום וייעוץ "באופן שוטף כחלק מהיותי דוברת השפה הערבית ומהיכרותי את החברה הערבית".

עדן החליטה להמשיך את שירותה עבור החיבור שפיתחה לבית הנשיא, גם כיום בכהונת יצחק הרצוג, ולצוות שעובד איתה: "המקום נותן הרגשה של בית באווירה נעימה, וזכיתי להכיר חברים לחיים. בכל יום מחדש אני לומדת ומגלה דברים חדשים שמפתחים ומעצבים אותי".

אך מנגד למתנדבים מלאי המוטיבציה ומפזרי האופטימיות - בעמותת שלומית, הממיינת ומשלבת בשירות הלאומי-אזרחי בני 24-18 בעלי פטור צבאי שברצונם להתנדב, מוצאים קשיים בדרכם להגיע לאוכלוסיות הערביות. אבישג אזולאי משה, מנכ"לית העמותה, ומיה יגל, מנהלת האגף הערבי ודרוזי, מסבירות כי "ישנה שונות גדולה מאוד בין אזור לאזור, וגם באותו אזור בין כפר לכפר ולפי פלגים. בכפרים מוסלמיים למשל קיימת התנגדות גדולה יותר מאשר הכפרים הבדואיים". רוב המתנדבים מגיעים לשירות דרך רכזות השירות שעובדות בכפרים או מפה לאוזן, כשבעמותה עושים מאמצים למצוא מתנדבים נוספים גם באמצעות הרשתות החברתיות.

במקרים רבים, צעירים ערבים פונים בעצמם לעמותה חדורי רצון להתנדב, אך נסוגים בשל לחץ משפחתי וקהילתי. "זה קורה המון-המון", מיה אומרת, "תלוי גם בתפקיד". לדבריה, משפחות רבות מעדיפות כי ילדיהם לא ישתלבו בכוחות ביטחוניים בשירות אלא בריאותיים, בייחוד אם מדובר בבנות המשפחה. כך לאחרונה מתנדבת החלה בהליך שיבוץ במשטרה, אך לדרישת אביה שולבה לבסוף בתפקיד בקופת חולים. "אנחנו מאוד משתדלים להתחשב, אם הצעירים מגיעים מכפר מוסלמי תמיד ננסה לשוחח עם האבא ולשמוע ממנו שהוא תומך".

השתיים עוד מציינות כי בעקבות "שומר החומות", פחות מחמישה מתנדבים בלבד ביטלו את שירותם, אך מיה סוברת כי עוד מוקדם להכריע על השפעתו של המבצע. כמו כן, ישנה ההתמודדות עם מתנדבים, בודדים הן מדגישות, שמתגלה כי הביעו במדיה החברתית תמיכה בטרור. לאחרונה למשל, מיה מספרת, "מתנדב בבית חולים בחברה היהודית פרסם תמיכה ב'שהידים' בעקבות המקרה בג'נין (חילופי האש בין כוחות מג"ב לפלסטינים חמושים שאירעו בשבוע שעבר, בהם נהרגו ארבעה מחבלים - ש"פ)", וסולק מבית החולים.

גם בתרחישים חמורים מסוג זה, העמותה מקפידה לזמן את הצעירים לשיחות בירור. באירועים פחות קיצוניים, לטענתה של מיה, לעתים מדובר בבני נוער שרק עוקבים אחר השפעה סביבתית, מבלי להבין כיצד הדברים עלולים להתפרש. זאת, בין היתר כשמתנדבים נושאים את הדגל הפלסטיני כאביזר אופנה. אבישג ומיה בנוסף מבהירות כי מקרים מקבילים, בודדים גם הם, בהם מתנדבים יהודים פרסמו אמירות גזעניות נגד ערבים - טופלו באותו האופן, כשהצעירים נקראו לשיחות, וכן הודחו מן השירות.

עמותת "חיבור חדש" עוסקת גם היא בהפניית מתנדבים מכלל המגזרים לשירות. מנכ"ל העמותה יצחק לנגה מדבר על "התנדבות בעידן הקורונה", ומעיד כי החברה הערבית "ראויה לציון באופן מיוחד על התייצבות המתנדבים במקומות השירות, בלי קשר אם מקום השירות היה בתוך הקהילה או במסגרת הכללית".

לנגה מסביר כי בשל התפשטות הקורונה, במהלך הסגרים הראשון והשני - בעמותה ציפו לראות נשירה ניכרת מצד המתנדבים הערבים, המגיעים ממשפחות גדולות ומרובות ילדים כך שהקשיים מול הנגיף מועצמים. אך במקום לוותר על השירות או להשהות את התנדבותם, הוא אומר, "ההתייצבות היתה מעוררת השתאות".

אליסה אחמד, המתנדבת במד"א כבר שלוש שנים, היא בת 18 מכפר קמא - מועצה מקומית צ'רקסית, אך משפחתה היא אחת המשפחות המוסלמיות הבודדות של המקום. היא מספרת שעל אף החשש מהקורונה, היא לא רצתה להשהות את ההתנדבות - אך במד"א תחילה לא אישרו לבני הנוער להמשיך להתנדב "בעקבות מספר המאומתים והסגר". אחרי תקופה, ההתנדבות חזרה לפעילות בקפסולות קבועות ובהתמגנות גבוהה של הצוות. כעת אליסה תמשיך את ההתנדבות במסגרת השירות הלאומי בעפולה הסמוכה לכפר.

"תחום הרפואה נורא מעניין אותי, ואני אוהבת לעזור לאנשים. תמיד טוב לחשוב שבמידה ומישהו מהמשפחה יצטרך עזרה רפואית - יש לי את הידע כדי לעזור לו ולהציל אותו", אליסה מסבירה את הבחירה להצטרף למד"א. לפני כשבועיים, היא לראשונה לקחה חלק בפעולות החייאה בשטח - אירוע דרמטי אותו היא מגדירה ככזה שהשפיע עליה במידה ניכרת, ומצד אחר הלהיב אותה עוד יותר בנוגע להמשך דרכה בארגון: "זה היה ממש מגניב", היא מודה.

מצטרף נוסף לארגוני ההצלה הוא באסם אלגלאוי בן ה-21, המגיע ממשפחה בדואית ברהט, ורגע לפני שיתחיל את השירות בספטמבר - נישא בשבוע שעבר לבחירת לבו. רבים מבני משפחתו של באסם שירתו בצבא, בהם כל אחיו הבוגרים. הוא מספר כי חלם גם הוא להתגייס לקרבי, ואף התאמן לקראת המיונים, אך במשפחה סירבו לשלוח אותו לצבא מתוך תחושות פחד בתור הבן הצעיר, שהעדיפו כי יישאר קרוב להורים בנגב.

במקום להילחם בצבא, באסם החליט להילחם באש. בנחישות להפוך "לכבאי הכי טוב שיש", הוא מספר כי אחד מאחיו עובד בעצמו ככבאי בתחנה בבאר שבע, והציע לו להתחיל את דרכו במקצוע באמצעות השירות הלאומי. "אני נולדתי במדינה הזו. אני חלק מהמדינה הזו. אני צריך לתרום", באסם מסכם.