היום, בדיוק לפני חודשיים, נפתלי בנט נשא את נאומו הראשון כראש הממשלה. תחת מטר צעקות, קללות פוגעניות וגידופים, הוא הציג לאומה את חזון כהונתו; איראן, המלחמה בטרור, והמאבק על מעמדה ותדמיתה של ישראל בזירה הבינלאומית - "כל אלה משימות גדולות", אמר, ובזירה הפנימית - הקרע המתמשך בעם, השיח הרעיל, הבחירות החוזרות ונשנות, אובדן המשילות בנגב והיעדר תקציב מדינה.
"עצרנו את הרכבת רגע לפני תהום", הצהיר, ופירט את יעדי הממשלה החדשה שהושבעה זמן קצר אחר כך. זה היה נאום ארוך, גם בלי קשר להפרעות הבלתי פוסקות במליאה, שכלל קרוב ל-2,000 מילים. המילה "קורונה" נאמרה רק פעם אחת. כעבור חודשיים, זו המילה הכי שגורה ומדוברת, שעשויה להכריע את כל כהונתו של בנט, ומאיימת להשליך את שלל סעיפי החזון שהציג בהשבעתו לפח הנאומים ההיסטורי.
הקורונה אמנם הפכה כבר לדלתא, אבל נתוני התחלואה המאמירים, סימני השאלה סביב פתיחת שנת הלימודים והרינונים על סגר בחגים מעוררים תחושה חזקה של דה ז'ה וו לקיץ אשתקד, בואכה הסגר השני. בכיסא ראש הממשלה ישב עדיין נתניהו, שבסוף הגל הראשון קרא לציבור לצאת לעשות חיים, רק בשביל לגלות שהנגיף מתכנן קאמבק קטלני לקראת החגים.
באותה שאננות, החיסונים יצרו עבור בנט וממשלתו אשליה חמקמקה שהקורונה מאחורינו, ובשבועות האחרונים הלך והתבהר שבדיוק ההיפך. בדיוק כמו בשנה שעברה, ההכנות לחגים מלוות בתחזיות אימים על אלפי מתים וקריסת בתי החולים, והכאוס חוגג, שלא לומר תבהלה, ביטוי די מדויק לתיאור המצב שעליו חתום לא אחר מאשר ראש הממשלה.
עוד בוואלה!
על פניו, בנט מתיימר לנהל את המשבר אחרת, בטון וסגנון שונה של קבלת החלטות, ובחסות החיסונים, הוא שואף לחיות בשגרת קורונה, ולהפוך את אסטרטגיית הסגרים החביבה על קודמו ב-180 מעלות. בממשלה תולים את יהבם בהרחבת מבצע החיסונים השלישיים ומערך הבדיקות ההמוניות, ומקווים שהם יפצו על העיכוב באימוץ המלצות משרד הבריאות על החמרת ההגבלות והחזרת התווים הירוקים והסגולים לחיינו. אבל כדי למנוע סגר, הם בראש ובראשונה חייבים לגייס את הציבור לאירוע - והם בעצמם לא משדרים מספיק רצינות ומחויבות למען המטרה.
בסוף של שבוע שבו מספרי החולים גואים לשיאים חדשים-ישנים, ראש הממשלה יצא לחופשת קיץ בצפון, ואף ביטל בגלל זה את ישיבת הממשלה השבועית. בזמן שהמוני ישראלים נשמעו להנחיה לא לצאת לחו"ל ומבכים את גורל חופשות הקיץ המבוטלות שלהם, שר החוץ, יאיר לפיד, טס עם פמליה מפוארת למרוקו, לביקור היסטורי - אבל גם מנותק. משם, בשיחת זום מרבאט, הוא הואיל בטובו, לראשונה מאז הקמת הממשלה, להצטרף השבוע לישיבת קבינט הקורונה. הוא הקדיש לזה לא יותר מחצי שעה, מתוך ארבע שעות דיון, אבל לפחות למראית עין הוא היה קשוב לביקורת, לעומת שר האוצר אביגדור ליברמן, שפשוט מצפצף. בעוד העצמאים ובעלי העסקים נערכים לעוד גל של הגבלות וחל"תים שיחרבו את פרנסתם, הוא הכריז השבוע בפסקנות שלא יגיע לקבינט ויסתפק בנוכחות נציגיו. ישראל מתמודדת עם המשבר הבריאותי-כלכלי הגדול בתולדותיה, וקברניטיה, כך נראה, מעדיפים לעסוק בדברים אחרים.
שרת הפנים איילת שקד נפלה השבוע בהתבטאות לא מוצלחת בריאיון בחדשות 13 על הכלת המתים, אבל היא בין הבודדות שבכלל מסבירה את המהלכים ואת קבלת ההחלטות, בעוד בנט מתחמק משאלות עיתונאים וראשי המפלגות משתדלים להדיר רגליהם מהאולפנים; בממשלת השינוי מתרברבים שאצלם אין שליט יחיד וכל ההחלטות מתקבלות במשותף, אבל על חלוקת אחריות או דין וחשבון על זעמי ומחדלי הקורונה אין קופצים רבים. חוסר העניין והגיבוי של בכירי הקואליציה, יחד עם הוויכוח המתמשך עם שרת החינוך על החיסונים בבתי הספר, מייצרים אווירה של איש הישר בעיניו יעשה, שמשליכה בעיקר על בנט - כי נראה שאין בעל בית ששולט בממשלה, דופק על השולחן וקורא את כולם לסדר.
יו"ר ש"ס, אריה דרעי, טבע בחודש שעבר את המונח "חניך תורן", כדי להגחיך ראש ממשלה עם 6 מנדטים שתלוי בכל אחד משותפיו כדי להוביל כל מהלך, ולא באמת מפקד או בעל כוח משל עצמו לשנות החלטות. החולשה הפוליטית המבנית של בנט מגבילה אותו מאוד ביכולתו להוביל ספינה מיטלטלת בשעת משבר, ואם הוא יהיה על ההגה לבד - הוא יתקשה לייצר אמון במדיניות שלו.