תדמיינו מצב שבו שר התחבורה מצהיר שצריך ללמוד לחיות לצד תאונות הדרכים. ששר הביטחון מסביר שצריך ללמוד לחיות לצד הטרור. בריאיון לחדשות 13 עשתה אתמול (שלישי) שרת הפנים איילת שקד בדיוק את זה: "לקחנו החלטה לא פשוטה, לחיות לצד הקורונה", אמרה, אך העניין הוא שלא לקחנו החלטה. זה נכפה עלינו.
אנחנו צריכים לחיות לצד המגיפה בגלל סיבה אחת פשוטה: נגזר עלינו להיות בחיים בזמן של מגיפה כלל עולמית. כל מי שחי היום, בכל מדינה, בכל העולם, חי לצד המגיפה. לכל מדינה חיים שונים לצד המגיפה, והשאלה הגדולה היא באיזה צד אנחנו רוצים להיות. עושה רושם שהממשלה שלנו מסרבת לנקוט בעמדה כלשהי ולעמוד בה.
לקריאה נוספת בנושא
מצד אחד יש את אוסטרליה וניו זילנד, שבחרו מדיניות של אפס הדבקות בקהילה, בידודים וסגרים בכל מקרה של התפרצות. 180 מעלות משם נמצאת בריטניה, שהסירה את כל הגבלות הקורונה וחווה בשבוע האחרון עלייה מחודשת בתחלואה. מספר מקרי המוות שם מגיע לכמאה ביום. חמישית מהם בגילאי 24-18. בארצות הברית לכל מדינה חוקים משלה, וגם מדינות אירופה שונות האחת מהשנייה, לא רק בהגבלות אלא גם בהתנהגות הבסיסית של האוכלוסייה.
ולאוכלוסייה יש חלק גדול בסיפור הזה. צריך לקחת בחשבון שהציבור הישראלי רגיש מאוד לאובדן חיי אדם, ועוד יותר לאובדן חיים של אנשים צעירים. העלייה במספר החולים הקשים תביא בהכרח גם לעלייה במספר הקורבנות. אם הממשלה חושבת שהציבור יעמוד מאחוריה גם במחיר של מאות מתים מידי שבוע, היא טועה.