הגל הרביעי של הקורונה מסלים, וביממה האחרונה לבדה הוא גבה את חייהם של 17 בני אדם, בנוסף לשבעה בני אדם נוספים שמתו מהמחלה ביממה שקדמה לה. בסך הכול, נכון להבוקר מתו 6,559 בני אדם מנגיף הקורונה בישראל מאז פרוץ המגיפה.
אחד מאלו שאיבדו את חייהם הוא יצחק גילעדוב, איש עסקים מצליח בן 59, שחילק את חייו בין רוסיה לישראל. לפני שלושה שבועות הוא נדבק בנגיף הדלתא, ובתוך שבועיים מצבו התדרדר והוא מת בדיוק ביום הולדתו.
אחיינתו, סטלה ויינשטיין, היא חברת מועצת העיר אשדוד ומנכ"לית מפלגת ימינה, מספרת שהוא היה כמו אבא שלה. "הוא גידל אותי מהיום שנולדתי", סיפרה. לדבריה, גילעדוב היה איש בריא כמו שור, ששמר על כושר - אך לא התחסן. ככל הנראה הוא נדבק בנגיף במהלך טיסה, למרות שהוא הקפיד לעטות מסיכה.
אל תפספס
בעקבות מותו היא פרסמה ויינשטיין סרטון באינסטגרם, בו קראה לציבור להתחסן. "מה שעצוב הוא שאני מכירה המון אנשים כאלה, שלא מתחסנים, שחושבים שיעברו את זה בקלות. אני מכירה המון כאלה, וזה לא נכון. זאת מחלה קשה שהורגת וכשמתחילה הידרדרות אי אפשר לדעת איך זה ייגמר", אמרה. "הנה, אני נשארתי מרוסקת. אני אדם מאוד חזק, אבל עכשיו אני מרוסקת, איבדתי את האדם הכי יקר לי בעולם. הפנייה שלי לאותם אלה שלא מתחסנים - תחשבו גם על הקרובים שלכם".
"עצוב לנו שלא הספקנו להיפרד ממנה"
בבית החולים הלל יפה בחדרה מתה אתמול מקורונה גם תושבת העיר, שולמית "סלה" הובר, שבחודש הבא עמדה לחגוג 95. היא הותירה אחריה שתי בנות ובן, עשרה נכדים ו-20 נינים. בעיר היא הייתה מוכרת כבעלת חנות "הובר ארנקים" ברחוב הנשיא, שאותה העבירה לימים לניהול בתה, עתליה ברנע. הלוויתה התקיימה אמש בבית העלמין החדש בעיר.
הובר נולדה ב-1926 בדנציג. ב-1939 היא נסעה עם אמה ואחותה לארץ ישראל באוניית מעפילים אבל גורשה על ידי הבריטים לחמש שנות גלות באי מאוריציוס. שם גם הכירה את בעלה, והם עלו לבסוף ב-1945 והתיישבו בחדרה. לפני 25 שנה התאלמנה.
בבדיקות שגרתיות בבית האבות "בית הנשיא" התברר שנדבקה מהמטפלת הפיליפינית שלה שנדבקה בקורונה לפניה. המטפלת הצעירה החלימה, אך שולמית הובר אושפזה לפני כשבועיים ומצבה הלך והידרדר. אתמול בבוקר היא הייתה בהכרה, והרופאים דיווחו למשפחה כי חל שיפור במצבה, וכי אכלה ושתתה ולא הייתה מונשמת. ואולם, בצהריים חלה הידרדרות נוספת ותוך כחצי שעה הם נאלצו לקבוע את מותה.
"המחלה הזו מתעתעת. זה קרה תוך דקות. הרופאים אמרו לנו שזה אופייני", סיפרה לוואלה! בתה עתליה ברנע בת ה-73, אף היא ילידת חדרה ותושבת העיר. "היא מתה בשיבה טובה אבל עצוב לנו שלא הספקנו להיפרד ממנה, כי כל התקופה הזו לא נכנסנו אליה בגלל הסיכון, ואת הנכדות שנכנסו ממוגנות היא לא הצליחה לזהות".
"לא הגיע לה למות ככה, בלי שנוכל בעצמנו להיכנס ולהגיד לה כמה אנחנו אוהבים אותה", הוסיפה. היא נלחמה במחלה ואנחנו שידענו שנגרם לה נזק בריאות ושהיא כבר לא תצא מזה. רצינו לומר לה 'די, תשחררי'. למרות הסגרים והבידודים בבית האבות, למעשה לא דיברנו איתה על הקורונה בכלל, כי לא היה אף אחד קרוב שמת ולא רצינו להדאיג אותה סתם". על דמותה סיפרה הבת כי היא "הייתה אישיות חיובית מאוד, בעלת חכמת חיים רבה, 'אמא פולניה' טיפוסית שכולה נתינה. נתגעגע לגפילטע פיש שלה".
חתנה של הובר, המורה הוותיק לחינוך גופני יעקב ולטוך בן ה-72, אף הוא יליד ותושב חדרה, קרא גם הוא לציבור להתחסן. "המסר שלי - הקורונה זה לא צחוק. שלחתי לכל תלמידי החוגים שלי: 'תתחסנו ותשמרו על עצמכם כי אתם לא מסכנים רק את עצמכם אלא גם אחרים'".
יוסף הוכרע בגיל 101
יוסף אברהים מת השבוע לאחר שנדבק במחלה, בלילה שבין ראשון ושני במרכז הרפואי לגליל בנהריה, והוא בן 101. בתקופה האחרונה היה מרותק למיטה בבית ובתו הנא הייתה מטפלת בו, אבל משפחתו ורופאיו כלל לא ידעו שהוא חולה. רק כאשר שלשום היא חשה שהוא מתקשה לנשום, היא קראה לאחיה מוניר, והם הזעיקו עבורו ניידת טיפול נמרץ של מד"א שהעבירה אותו לבית החולים. שם במיון התברר כי הוא חיובי לנגיף. לאחר שחלה הידרדרות במצבו, הוא הוכנס לחדר לחץ שלילי, בוצעו בו נסיונות החייאה - אבל כעבור פרק זמן קצר נאלצו הרופאים לקבוע את מותו.
אברהים הותיר אישה בת 80, והוא היה אבא ל-14 ילדים - תשעה בנים וחמש בנות - וכן 48 נכדים ושבעה נינים. כל חייו הוא עבד בחקלאות - בעבר הוא גידל טבק ואת העלים המיובשים היה מוכר לחברת דובק, אבל אחרי שהענף קרס הוא שתל על אדמתו עצי זית. במקביל, עבד גם בחוץ: כשהקימו את קו בר-לב הוא יצא לשם לבניית הביצורים כדי להביא פרנסה הבייתה, ובמשך השנים עבד גם בנמל חיפה, בסולל בונה, ובמפעלי שטראוס ועוד.
"אבא נולד בכפר סמיע ב-1920. הוא היה דתי מגיל צעיר, האמין ביושר האדם, והייתה לו אמונה חזקה באלוהים", מספר עליו לוואלה! הבן מוניר בן ה-53, שוטר סיור ותיק שלאחרונה פרש לאחר שירות ארוך בתחנת נהריה. "הוא חינך אותנו לאהוב את האחר ולשרת את המדינה. הוא מאוד היה גאה במשפחה הגדולה וברוכת הילדים שהקים עם אמא".