"יצאנו לספר סיפור ובסוף אנחנו היינו הסיפור", סיפר הקולנוען האקטיביסט הציוני רודי רושמן, שיחד עם שני חבריו נעצר במהלך צילומים בניגריה, בחשד כי חבר לארגון בדלני מקומי המתנגד לשלטון. רק בתום שלושה שבועות מתוחים בכלא, ובמאמצים משותפים של ישראל, ארצות הברית, צרפת ויחד עם ארגונים שונים ואישים בעולם ובארץ בהם השר לשעבר איוב קרא - שוחררו השלושה לאחר חוויה מטלטלת במדינה האפריקנית. ביום חמישי שעבר הם נחתו בנתב"ג: "מה שחשוב זה הסיפור שיצאנו לספר. מה שעבר עלינו זה קצה המזלג של מה שהאנשים שם עוברים.
אל תפספס
רושמן בן ה-27 וחבריו אנדרו נועם ליבמן ואדוארד דוד הם היוצרים של הפרויקט הדוקומטרי "מעולם לא אבדנו" (WWNL), המספר את סיפורן של קהילות יהודיות מנותקות ופחות מוכרות ברחבי העולם. העונה הראשונה של הסדרה מתמקדת במסע אפריקני העובר דרך ניגריה, אוגנדה, טנזניה, מדגסקר, זימבבואה ואתיופיה. "מטרת הפרויקט היא להציג את הסיפורים, החוויות, המאבקים המרתקים ושאיפותיהן של קהילות כאלה, לחשוף את מגוון החיים היהודיים ולאחד את עם יהודי ברחבי העולם", מספרים היוצרים.
הקולנוענים הגיעו לניגריה במטרה לצלם פרק עבור הפרויקט, בו תכננו לתעד את בני שבט איבו, שמאמינים שהם צאצאי שבט גד, ורואים את עצמם כיהודים. אולם, יומיים לאחר שהשלושה הגיעו לשם, חלה תפנית במסע שלהם.
בבוקר שבו הכל החל, בעודם מתארגנים לקראת יום הצילומים, השלושה נקראו לדלפק הקבלה של המלון בו התארחו - שם המתינו להם כ-15 גברים רעולי פנים הלובשים שחור, שהציגו עצמם כאנשי שירות הביטחון הממלכתי הניגרי (ה-DSS). מיד אספו מהם את הדרכונים והטלפונים הניידים שלהם, וכן אמרו שעליהם לבוא איתם למשך שעה למשרד שלהם בעיר "לברר כמה דברים ואחרי זה נוכל לחזור לעשות מה שעשינו". אלא שהשעה הזאת הפכה ליום שלם, ואז ללילה.
יום לאחר מכן העלו את הקולנוענים על רכב, בו נסעו במשך תשע שעות בלי שידעו מהו היעד. רק מאוחר יותר הסתבר להם שהעבירו אותם למטה הארגון שנמצא בעיר הבירה אבוג'ה. "ברכב היו איתנו רעולי פנים חמושים עם נשקים ארוכים, ובראש שלנו עברו לנו כל מיני סיומים אפשריים לאפיזודה הזו", תיאר רושמן את רגעי האימה הראשוניים.
"כל הזמן משכו אותנו בהבטחה שרק רוצים לשאול אותנו כמה שאלות וזה ייקח רק כמה שעות ואז הכל יהיה בסדר". לדבריו, הם אף קיבלו הבטחת שווא לפיה שגריר ישראל מחכה להם וכי הם יקבלו בחזרה את הדרכונים והטלפונים שלהם, "בשלב הזה כבר התחלנו להבין שכל מה שהם אומרים לנו הוא פשוט שקר".
באבוג'ה הם נכלאו במשך ימים ארוכים בתא קטן, חשוך ומזוהם - ללא כל אוורור - במקביל לחקירות שערכו לכל אחד מחברי הצוות בנפרד, במהלכן הטיחו בשלושה האשמות. "אחרי שהעיניים שלנו התרגלו לחשיכה, ראינו שעל הקיר השחור מלכלוך יש כתובות באנגלית כמו 'זכרו את השם שלי, מחר לוקחים אותי ואני איעלם', דברים כאלה שאנשים רושמים ברגעים האחרונים של החיים שלהם". רושמן הוסיף על תת התנאים בכלא, בו לא נתנו להם להתקלח או לצאת לחצר, והם ניזונו רק מלחם וקרקרים בהיעדר אוכל כשר: "התייחסו אלינו כמו אל חיות, לא כמו אל בני אדם".
רק מאוחר יותר נטען בפניהם כי נעצרו בחשד שהם קשורים לתנועה פוליטית המתנגדת לשלטון. "לבסוף החשדות המוצהרים שלהם הופרכו והם היו יכולים לתת לנו להמשיך בפרויקט", טען הקולנוען, "אבל זה כמובן לא קרה. לכן ברור שהמניע שעמד מאחורי מעצר השווא הזה הוא שהם לא רוצים שיסופר הסיפור של הקהילה של האיבו".
רק אחרי שבוע העבירו אותנו לתא כלוב אחר ונתנו לנו פעם ראשונה להתקלח", ממשיך רודי רושמן, "זה הולך ככה, בשירותים אין נייר טואלט אז יש דלי עם מים לנקות אחרי עשיית צרכים ואת הדלי הזה הם נותנים לנו למלא במי ברז, לשפוך על הראש שוב ושוב ולהשטף. לבשנו את אותם הבגדים שלושה שבועות. התייחסו אלינו כמו אל חיות, לא כמו אל בני אדם. התא החדש היה יותר גדול אבל היו בו כבר שני אנשים נוספים, אחד שככל שאנחנו יודעים עשה פיגוע ב-2014 בו נהרגו 70 איש ועוד אחד שרצה לקנות נשקים. זה הדאיג אותנו לא רק מחשש של האם אפשר לישון בלילה לצד אנשים כאלה אלא כי זה פחות או יותר סימן לנו מה השלטונות חושבים האיום מאיתנו. חוץ מזה המשכנו לא לדעת מתי הסיוט הזה ייגמר ועוד לא היה לנו מושג אם אנשים יודעים בכלל מה עלה בגורלנו.
"החקירות הסתיימו בעצם אחרי שבוע, החוקרים אמרו לנו שהם מאמינים לנו ושברור להם מי אנחנו ומה באנו לעשות, ובכל זה שחרור לא בא והם כל הזמן תירצו את זה שהם לא הגורם המחליט אלא רק מייעץ לאלה שמעליהם. אז גם זה כמובן הדאיג אותנו. חשבנו יום-יומיים ואנחנו בחוץ והנה זה נמשך עוד ועוד".
רק לאחר חמישה ימים נתנו ליותם קריימן, שגריר ישראל בניגריה, לפגוש את שלושת העצורים, יחד עם הקונסוליה האמריקנית. "סוף סוף נשמנו לרווחה כי אז ידענו שלפחות הם יודעים היכן אנחנו. הם אמרו שיודעים שלא עשינו כלום וביקשו שלא נדאג". כמו כן, סוכם כי הם יקבלו ארוחה כשרה אחת ביום שסופקה על ידי חב"ד. מאז, בכל כמה ימים ביקרו אותם אנשי השגרירות הישראלית, האמריקנית והצרפתית.
לבסוף, השלושה שוחררו. "לא האמנו להם בהתחלה, היה צריך להגיד לנו כמה פעמים כדי שייקלט", סיפר רושמן. "ההרגשה לראות אנשים צועדים ברחוב, איזה כלב רץ, מכוניות חולפות, היתה ממש מוזרה, הכל נראה בכמות מוגזמת. הרגשתי כמעט כאילו אני באיזה חלום".
למרות הכול, הקולנוען לא סבור כי המקרה שלו ושל חבריו צריך להדאיג ישראלים שטסים לניגריה: "צריך ללכת רק למקומות בטוחים בזמנים בטוחים, ויש מקומות שבהם צריך אבטחה. הטעות שלנו הייתה שפרסמנו את מטרת המסע - לשבט היהודי".
רושמן מבטיח כי החוויה הקשה, שגזלה שלושה שבועות מחייו, לא תרתיע אותו מלהשלים את המשימה ולצאת למשימות מסוכנות נוספות. "אם היינו יכולים היינו ממשיכים לצלם את הסרט גם בניגריה. אולי נכלול את מה שעבר עלינו בתור פרק, כדוגמא למה הם חווים כל הזמן. למדנו שצריך עוד יותר קשרים פוליטיים בעולם כי בסופו של דבר זה מה שעשה את ההבדל והציל אותנו. אלמלא אנשים בכירים בישראל, צרפת וארצות הברית לא היו מפעילים לחצים היינו עכשיו במקום אחר לגמרי", הוא מסכם.
השר לשעבר איוב קרא, שהזהיר כי חייהם בסכנה וכי הם עלולים היו למצוא את עצמם מול אישומים שבגינם נגזר עונש מוות, פעל מול גורמים בניגריה ומחוצה לה ועם שובם קרא למשרד החוץ להוציא הנחיות למבקרים בניגריה. "זה לא פשוט ומורכב מאוד להסתובב שם בטח באזור ביאפרה", אמר. "אני גאה בחבריי בחב"ד המהווים קרן אור לנו הישראלים בכול מקום ומודה לאנשי כנסיית 'הנביא יהושע' שנרתמו למשימת השחרור גם כשהודעתי להם שהמשפחה מעדיפה שיקפיאו את מאמציהם". הוא הבטיח להמשיך ולפעול למען האישה שנותרה כלואה כדי שגם היא תשוחרר ובהקדם.