אחרי הבחירות האחרונות, כשנפתלי בנט הרהר אם תרחיש שבו הוא מרכיב ממשלה יכול להיות אפשרי, הוא התגלגל לשיחה עם מנהל הקמפיין שלו ג'ורג' בירנבאום לגבי מה צריך להיות הפרופיל של השגריר בוושינגטון. בירנבאום אמר לו שאם יגיע היום בו הוא יהיה ראש ממשלה עליו למנות לשגריר אדם שנאמן לו אישית, מזדהה איתו פוליטית ואידיאולוגית ושהוא יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות. המודל, אמרו לו בירנבאום, צריך להיות רון דרמר, שהיה מקורב המקורבים של נתניהו וכיהן שמונה שנים בתפקיד הרגיש הזה.
ההחלטה המפתיעה של בנט למנות את מייק הרצוג לתפקיד השגריר בוושינגטון היא ההפך הגמור ממה שהמליץ לו בירנבאום. במקום קשרים בנט בחר בכישורים. במקום נאמנות הוא בחר בממלכתיות ובמקום פוליטיקה הוא בחר בענייניות. אותם שיקולים עמדו גם מאחורי המינויים של ראש המל"ל איל חולתא והיועצת המדינית שמרית מאיר. אף אחד מהשלושה אינו חבר במפלגתו, לא קרוב אליו ברמה האישית או הפוליטית ואף לא מזדהה עם חלק גדול מהעמדות שבנט הביע במהלך השנים. בהשוואה לדרך שבה נתניהו עשה את המינויים לתפקידים מדיניים-ביטחוניים בכירים בלשכתו זו לא פחות ממהפכה.
עוד בוואלה!
בנט מכיר את הרצוג כמה שנים, ונהג להתייעץ איתו אחת לכמה חודשים כשהיה בתפקידי שר בקבינט. הרצוג היה על הכוונת של בנט כיועץ לביטחון לאומי, אך לבסוף החליט ראש הממשלה לבחור באיש המוסד איל חולתא. לפני כמה שבועות עלה שמו שוב לתפקיד השגריר בוושינגטון וגורמים בסביבת בנט החלו לגשש אם הוא מעוניין, כיצד הוא רואה את היחסים עם ארצות הברית ומהן מערכות היחסים שלו עם השחקנים המרכזיים בוושינגטון.
ברגע שהרצוג קיבל את הפנייה מבנט הוא התקשר לאחיו - הנשיא יצחק הרצוג. הוא עדכן אותו וביקש ממנו לא לעסוק בשום צורה בנושא ולא לשוחח על כך עם אף גורם, כך לפי מקור שמעורה בפרטים. הביקורת ברשתות החברתיות על הקשר בין המינוי לבין הייחוס המשפחתי שלו עושה לו עוול.
במשך 40 שנה במערכת הביטחון הוא הפך לאחד המוחות האסטרטגיים המובילים בישראל ומעולם לא התערבב בפוליטיקה. הראיה הטובה ביותר למקצועיותו היא שבמשך חמש שנים ביצע שליחויות מדיניות עבור יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו בתקופתו כראש ממשלה. בין 2013 ל-2014 הרצוג אף ניהל מטעמו של נתניהו ערוץ מו"מ חשאי עם הפלסטינים יחד עם עו"ד יצחק מולכו.
הרצוג מכיר מעולה את וושינגטון, אבל הוא הנגטיב המוחלט של רון דרמר. אם דרמר נתפס אצל דמוקרטים רבים לא כשגריר ישראל אלא כפעיל פוליטי במפלגה הרפובליקנית, הרי שהרצוג מחובר היטב בשני צדי המפה הפוליטית ומקיים קשרים קרובים הן עם רפובליקנים והן עם דמוקרטים. האתגר הגדול של הרצוג יהיה לשקם את היחסים עם הדמוקרטים ולהחזיר לישראל כמה שיותר את מעמדה כסוגיה שבקונצנזוס בין שתי המפלגות. זו תהיה משימה קשה ביותר.
הרצוג יהיה שחקן מפתח בבניית מערכת היחסים בין בנט והממשלה החדשה בישראל לבין הנשיא ג'ו ביידן וממשלו. להרצוג יש ניסיון המדיני-ביטחוני רחב. אולי הרחב ביותר בישראל. הוא מכיר היטב את הסוגיות שעומדות במוקד היחסים עם ארצות הברית כמו איראן, הסוגיה הפלסטינית והיחסים עם סין. האתגר שלו יהיה ולגבש אסטרטגיה משותפת חרף המחלוקות, במיוחד בנושא האיראני. בניגוד לדרמר שתמך במדיניות נתניהו של עימות פומבי עם ממשל אובמה, הרי שהרצוג חשב שזו היתה טעות קשה וסבור שכעת יש לנהל את המחלוקות עם ארצות הברית בדיאלוג שקט תוך בניית אמון.
כמעט כל אדם שמשרת בתפקיד בכיר בממשל האמריקני הנוכחי - החל מהנשיא ביידן, עבור בשר החוץ אנתוני בלינקן וכלה בתת-שר ההגנה קולין קאל ורבים אחרים - מכיר את הרצוג ועבד איתו בשלב כזה או אחר במהלך השנים. הוא כמעט ולא יזדקק לפגישות היכרות וכמו האמרה האמריקנית - ויוכל להתחיל לרוץ מיד עם הנגיעה בקרקע.