שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, תבעה את פיטוריה של ד"ר שרון אלרעי פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור, בטענה שאין היא מכילה את הראש של הממשלה החדשה בכל הקשור למאבק בקורונה. עקב התביעה, שאשא ביטון זוכה לקיתונות של רותחין, לתלייה תקשורתית בכיכר העיר ואפילו לגיחוך.
אבל טרם שמעמידים את שרת החינוך לפני כיתת ירי חובה לספור עד עשר ולשאול: האם פעלה השרה מהראש או מהבטן? דהיינו, מאידיאולוגיה או מפרקטיקה? כלומר צריך לשאול: האם נכון להדיח מהכהונה את כל הפקידות הפוליטית והמקצועית שהייתה קשורה בממשל הקודם? ואולי לא רק את הפקידים אלא גם את המנכ"לים? את השגרירים הפוליטיים (וישנם אחד עשר מינויים פוליטיים כאלו!)? ואולי גם את המפכ"ל?.
התשובה היא כן! הממשלה החדשה יכולה בהחלט להדיח את כל שרשרת הפיקוד הביורוקרטית שמונתה באופן פוליטי, ואף לא פוליטי!, על ידי הממשלה הקודמת. התנהלות כזאת הינה צודקת מוסרית, היא נכונה פוליטית והיא יעילה ביורוקרטית.
אל תפספס
קצרה היריעה מלהיכנס לדיון הקלאסי באשר למוסריות ולתועלתיות ההדחות הפוליטיות, או למוסריות ותועלתיות המינויים הפוליטיים, ובכל זאת נציג את הגישות הקלאסיות בסוגייה. מחד ישנם חסידי ה"סיביל סרבנט" (הקלאסיקה הבריטית), שטוענים שהפקידות חייבת להיות מקצועית ואינה חלק מהמשחק הפוליטי ומאידך, עומדת "שיטת השלל" (הקלאסיקה האמריקנית) שמניחה שהמשרות הבכירות הינן "שלל" שהמנצח הפוליטי מחלק לפי ראות עיניו. הדיון עמוק אבל הסוציולוגיה ההגונה די בטוחה בצדקת שיטת
השלל, דהיינו: אישור למוסריות ולצדקת מינויים פוליטיים והדחות פוליטיות.
להלן ההיגיון. מינויים פוליטיים הם ליבת הליבות של הדמוקרטיה הייצוגית, ומינויים פוליטיים הם ציפור נפשו של המשחק הפוליטי. זכותם של הפוליטיקאים והמפלגות פוליטיות לבצע מינויים פוליטיים מעוגנת במהותה של הדמוקרטיה. המשחק הפוליטי הוא בין מפלגות שמהוות מסגרת לדו שיח בין ההמון לנבחריו.
דו השיח הזה כולל מתן אפשרות למוביליות של חסרי הישע הפוליטי להצטרף לשולחן הכיבודים הממשלי. זאת האמת! הגישה השלילית כלפי המינויים הפוליטיים באה מבית מדרשם של חונטות שרואות במפלגות מסגרת מושחתת ואת הפוליטיקה כעניין "מלוכלך" הדורש השגחה עליונה תמידית של ביורוקרטים ובתי משפט. על פי תפיסתם, העם הינו ישות לא בוגרת ואינה יודעת להעניש את נבחריה בגין מעשי שחיתות, ולכן צריך להעביר את חרב השפיטה לפקידים ולשופטים.
מדובר בגישה אפלה שאינה ראויה למשטר דמוקרטי אבל בישראל למרבה הצער היא מכה שורשים. כיצד עוצרים את המגמה המסוכנת? תומכים בכל פוליטיקאי או שר שרוצה להחליף את פקידיו הבכירים. זאת אינה זכותו אלא אפילו חובתו לעשות כך ובלבד שמדובר בהליך פומבי וגלוי, ולא במחשכים, על מנת שידע הציבור וישפוט!.
אומרים שראש המל"ל סיים את כהונתו על פי בקשתו ואולם גם אם לא היה עושה כך הייתה חובה להדיחו. שאשא ביטון נאה דרשה ונאה עשתה ומינתה קצין צה"ל בכיר, חסר כל רקע חינוכי, למנכ"ל משרדה ולא חשבנה, בצדק, לביקורת הקשה עליה מצד בכירי משרד החינוך ופובליציסטים נאורים.
בשקט בשקט מוחלפים מנכ"לי המשרדים השונים ומן הראוי שמזכיר הממשלה ידחוף זאת לידיעת הציבור. אסף זמיר מונה לקונסול כללי על ידי שר החוץ יאיר לפיד. מינוי פוליטי זועק אבל מותר ומוסרי. ציפי חוטובלי מונתה לשגרירה בבריטניה - האם צריך להחזירה הביתה? אם לפיד חושב שנכון לעשות זאת אז אין לו בעיה מוסרית. גלעד ארדן הוא השגריר באו"ם. להחזירו הביתה? אם השר רוצה אז בוודאי ובוודאי. ודוגמאות אינן חסרות. חסר רק האומץ לומר את האמת על מינויים והדחות פוליטיות.
ד"ר שלמה צדוק הוא ד"ר לסוציולוגיה פוליטית.