בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה בפסק דין תקדימי כי חיילות וחיילים יכולים לתבוע את צה"ל כמעסיק שהפר את חובותיו לברר תלונה על הטרדה מינית כפי שמחייב החוק למניעת הטרדה מינית.
פסק הדין זה נקבע בעקבות תביעה שהגישה חיילת שלטענתה הותקפה מינית על ידי סמלת המחלקה הממונה עליה, בזמן שלנה בביתה של האחרונה במהלך חופשה מהצבא. לפי כתב התביעה, שהוגש על ידי עו"ד רוני אלוני-סדובניק, המתלוננת שירתה כתצפיתנית ובמחלקת התקשוב, וסבלה בעברה מאלימות במשפחה, והסמלת, שהיתה חברתה הטובה, לקחה אותה תחת חסותה.
למרות הקשר הקרוב בין השתיים, הסמלת לא סיפרה למתלוננת שהיא נמשכת לנשים. לאחר שהשתיים יצאו לבילוי משותף, בו השתכרו, הן חזרו לישון בביתה של הסמלת, ושם היא תקפה מינית את המתלוננת, בעוד היא התנגדה למעשים.
עוד בוואלה!
לאחר המקרה המתלוננת פנתה לממונה מטעם יוהל"ן ביחידה, אך לטענתה, היא לא סייעה לה להגיש תלונה למצ"ח, אלא שידלה אותה שלא להתלונן. המתלוננת פנתה למפקדים נוספים ביחידה, אך גם הם לא סייעו לה - והנחו אותה להגיש תלונה בעצמה למצ"ח. שבוע לאחר מכן ביקשו ביחידה להעביר את המתלוננת לתפקיד ביחידה אחרת, אך גם שם לטענתה הקב"ן זלזל בה ולא טיפל בפנייתה.
בעקבות המקרה והטיפול הלקוי של המפקדים בצה"ל, נגרמו למתלוננת נזקים נפשיים, כאב ועוגמת נפש, והיא הגישה תביעת נזיקין. המדינה טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף, מאחר שיש חסינות מהותית מוחלטת של המדינה מפני תביעות נזיקין שעניינן נזקים שנגרמו לחיילים במהלך שירותם, לנוכח יצירת מנגנון יחיד למתן תגמולים לנכי צה"ל.
עו"ד אלוני-סדובניק טענה מנגד כי המתלוננת לא מגישה תביעה בגלל נכות שנגרמה לה - במצב כזה היא היתה פונה לוועדת התגמולים לנכי צה"ל - אלא היא תובעת על הטרדה מינית שהיא עברה, הטרדה שלפי החוק לא צריך להוכיח נזק כדי לקבל פיצוי. "מדוע שאגיש תביעת נכות לועדה הרפואית ביודעין שאין נכות? האם אין מספיק עומס על משרד הבטחון? האם המדינה מצפה שאטען לנכות ביודעין שאין לחיילת נכות?", תמהה אלוני-סדובניק.
בית משפט השלום קיבל את עמדת המתלוננת, וקבע כי קיימות הצדקות רעיוניות, חברתיות, משפטיות ומוסריות לאפשר הגשת תביעות כנגד צה"ל בעניין נזקי הטרדות מיניות המבוצעות בחיילים מצד מפקדיהם במסגרת שירותם הצבאי. "כל מסקנה משפטית החוסמת זכות תביעה מכוח החוק למניעת הטרדה מינית נגד צה"ל, מתוקף חובותיו המקבילות לחובות מעסיק, תחתור תחת תכלית חקיקתו של החוק למניעת הטרדה מינית", פסק.
המדינה לא ויתרה וערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שדחה את הערעור ופסק לטובת המתלוננת 5,000 שקלים הוצאות משפט.
מהחיילת נמסר בתגובה כי "אני שמחה שלפחות יצא משהו טוב לכל החיילים מהתקיפה המינית שעברתי מהמפקדת שלי ובעתיד הצבא יקפיד על בירור תלונות על הטרדה מינית בצורה מקצועית ולא כמו שעשו לי".
עו"ד אלוני-סדובניק מסרה כי "ניסיונות פרקליטות המדינה להביא למחיקת התביעה שלנו לא צלחו, הצלחנו במאבק החשוב לראות בצבא 'מעסיק' שחב בנזיקין פיצויים במקרה שאינו ממלא את חובותיו החוקיות לברר תלונה על הטרדה מינית כמו שכתוב בחוק. אנו מברכות את בית המשפט המחוזי שנתן גיבוי לבית משפט השלום בקביעתו הברורה כי על צה"ל חלות חובות מעסיק לפי החוק למניעת הטרדה מינית".
מעו"ד סיון כהן, המייצגת את המפקדת הנתבעת, נמסר כי "מדובר בתיק אשר התנהל עד כה בדלתיים סגורות, כאשר התובעת היא זו אשר ביקשה לחסות את פרטיה ומנגד, אצה רצה לתקשורת כדי לפרסם את פרטי תביעתה - הכל בחוסר תום לב ותוך ניסיון לעשות עושר שלא במשפט. אילו הייתה בטוחה בצדקת תביעתה, המוכחשת, לא הייתה מבקשת לחסות פרטיה ודי לחכימא ברמיזא. מכל מקום, דין תביעתה המוכחשת להתברר בין כותלי בית המשפט ולא בהליך תקשורתי".
מפרקליטות תל אביב נמסר כי "התובעת הגישה תביעה מכח החוק להטרדה מינית ודרשה מהמדינה פיצוי כספי תוך הפניה לחוות דעת רפואית בה נטען כי נגרמה לה נכות רפואית בשל אירוע שהתרחש לטענתה במהלך שירותה הצבאי. לאור אופי התביעה הגישה המדינה בקשה למחיקת התביעה על הסף בטענה כי הסמכות לדון בתביעה מסוג זה נתונה לוועדת הערעורים ולא לבית המשפט. לאחר שהוגשה הבקשה הבהירה התובעת, כי היא טוענת רק לפיצוי מכח החוק ולא לפיצוי בגין נזק רפואי, ומשכך קבע בית המשפט כי יש לדון בתביעה לגופה. פסק הדין אינו תקדימי, והוא נסמך על פסקי דין שניתנו לפני מספר שנים בבית המשפט העליון".