הקרב על בלפור: נתניהו מנסה לשלול את הלגיטימיות של חילוף השלטון

בימים רגילים, המשך שהותה של משפחת המלוכה במעון ברחוב בלפור לא אמור לעניין אותנו, בעיקר לאחר שמימונו מקופת המדינה הופסק. אם העברת המעון הזה על שמה בטאבו הייתה פוטרת אותנו מעונשה, זו הייתה עסקה כדאית מאין כמותה.

הבעיה היא לא הישיבה הפיזית בבלפור, אלא הלגיטימציה של חילופי השלטון בישראל. משפחת נתניהו ממשיכה להתייחס לעצמה כאל "המשפחה הראשונה", בנימין נתניהו ממשיך להתייחס לעצמו כאל ראש הממשלה. זה לא רק הם, מדובר גם במפלגה, בח"כים, בשרים לשעבר, בתומכים, בשופרות ובחסידים השוטים. מבחינתם, היותו של נפתלי בנט ראש הממשלה היא לא יותר משמועה אורבנית. אין לו לגיטימציה. לא יכולה להיות לגיטימציה למי שגוזל את השלטון מאלה שנועדו לו ונמשחו למלכות. ההוכחה פשוטה: הם עוד בבלפור.

זה תרחיש הקפיטול האמיתי של נתניהו. הוא הבין שהתסריט של רבבות תומכים משולהבים העולים עם קלשונים על בניין הכנסת לא רלוונטי. עם כל הכבוד לקומץ הגדפנים הנשרכים בעקבות כל גחמות המשפחה, רבבות אין שם. התוכנית החלופית הייתה פשוט לרסק את עצם הלגיטימיות של חילופי השלטון. איך עושים את זה? ממשיכים לזלזל בבוטות בראש הממשלה הנבחר ולהתנהג כאילו מדובר בפליטת קולמוס רגעית. לא רק שנתניהו ממשיך לשבת בבלפור, הוא ממשיך לקבל שם אורחים רמי דרג - האחרונה הייתה השגרירה הקודמת של ארצות הברית באו"ם, ניקי היילי. אחרי מפגשים כאלה יוצאות גם הודעות לתקשורת וצילומים נלווים. שמישהו יעדכן גם את השב"כ.

בתחילת השבוע עוד ניסו החברים בליכוד לקרוא לנתניהו יו"ר האופוזיציה, אבל זה עבר להם. עד מהרה, כפי שהשתקף בישיבת הסיעה, הם חזרו לקרוא לו "ראש הממשלה". התקלה ההיסטורית הזו, במסגרתה הגיעו כמה חצופים ונטלו מהנבחר את מה ששייך לו על פי ציווי אלוהי, אמורה להסתיים במהרה והסדר ישוב על כנו. כלומר הגברת תחזור להתעמר בסובביה ולחלק הוראות לנתיניה, הבעל ימשיך לדגמן הנהגה והבן - לגדף את כל מי שלא בא לו טוב בעיניים ברשתות החברתיות.

הם מתקשים להשלים עם העובדה המוזרה שמישהו אחר מקבל עכשיו את ההחלטות. הם מזכירים לי חלק מחסידי חב"ד לאחר פטירתו של הרבי מלובביץ'. יצא לי להיות באותן שנים בניו יורק. ביקרתי ופגשתי את הרבי (אישיות מדהימה ומהפנטת) ולמרבה הצער סיקרתי גם את מותו. עקבתי בתדהמה אחר העובדה הבלתי נתפסת שחלק לא קטן מחסידיו לא רק האמינו שמדובר במשיח בעודו בחייו, אלא גם הכחישו את מותו. מבחינתם, עד עצם היום הזה, הוא חי וקיים. הקבר הטרי (שכבר הספיק להזדקן) נבנה רק למראית עין. הבלי העולם הזה.

כך בדיוק נתניהו. העובדה שיד זדונית הפילה את נתניהו בדיוק ביום היורצייט של הלובביצ'ר המנוח (הרבי נפטר ב-12 ביוני, ממשלת בנט-לפיד הושבעה ב-13 ביוני) היא הוכחה מדעית לכך שמדובר במזימה שלא תצלח. קונספירציה דוגמת הקורונה, שכלל אינה קיימת. הרבי הוא המשיח, חי וקיים, בעוד נתניהו הוא ראש הממשלה, חי ובועט.

זהו הלך הרוח בקרב חסידי נתניהו וזוהי הדילמה של בנט. הוא לא באמת מתעניין במעון בבלפור. נוח לו יותר ברעננה (אם כי לשכניו נוח פחות). גם רעיון העוועים של מעון שרד לראש הממשלה החליפי לא הגיע ממעמקי הטרלול של משפחת גנץ, לפיד או בנט. זה הכל תוצרת נתניהו, מייד אין בלפור. השאלה היא עד כמה ישלים בנט עם המשך המצב הקיים. היו זמנים בהם בישראל היה ראש ממשלה אחד. ממשלת הרוטציה הקודמת (ביבי-גנץ) הכניסה לחיינו שניים: ראש הממשלה המכהן, ולצידו ראש הממשלה החליפי. המצב הנוכחי מנפק לנו שלושה: המכהן (בנט), החליפי (לפיד) והאמיתי (נתניהו). מתישהו, מוטב מוקדם, יצטרך נפתלי בנט לסיים את הפארסה הזו.

הטור המלא במעריב