דוד גולדשלגר הובא למנוחות השבוע (רביעי) בבית העלמין תל רגב הסמוך לחיפה, לאחר שנלחם תקופה ארוכה במחלת ניוון השרירים ALS. בצירוף מקרים מצמרר, בדיוק השבוע, לפני 25 שנה, נפצע דודי קשה מאוד ושרד באחת ההיתקלויות הקשות של צה"ל עם מחבלי חיזבאללה בלבנון, ומאז התקשה להשתקם. את אות המערכה של המלחמה ברצועת הביטחון של דרום לבנון, שלאחרונה הוחלט על הענקתו, לא זכה דודי לקבל בחייו. קרובי משפחתו יקבלו אותו במקומו.
"מבחינתי ומבחינת המשפחה והחברים הוא גיבור אמיתי", אומר אחיו של דודי, עודד גולדשלגר. "בקרב שבו הוא נפצע, רימון עשן נדלק עליו, קליעים חדרו אותו ורסיסים ננעצו בכל חלקי גופו. הוא המשיך להילחם בכל כוחו. כך הוא נלחם גם במחלת ניוון השרירים, שהתפרצה אצלו לפני שלוש שנים ושאני משוכנע שבהחלט קשורה לפציעה שלו".
עוד בוואלה!
"הייתה גם פציעה נפשית והוא אף פעם לא ממש הצליח להשתקם", ממשיך האח. "הוא לא נישא, לא בנה משפחה ולא הותיר אחריו ילדים. הוא התקבל ללימודי הנדסת חשמל בטכניון ולא הצליח להשלים אותם. הוא התקשה לספר על מה שעבר עליו, ובחר שלא לחשוף גם את מה שעבר עליו בהתמודדות הקשה שלו מול משרד הבטחון".
דודי גולדשלגר נפצע קשה מאוד בקרב קטלני, בו נהרגו חמישה לוחמי צה"ל, שאירע ב-10 ביוני 1996 (כ"ג בסיוון, תשנ"ו), בגזרה המזרחית של אזור הבטחון של דרום לבנון, סמוך למוצב "דלעת", בגזרת רכס עלי טאהר, שממזרח לעיירה נבטיה. כוח של פלוגת חיל ההנדסה של חטיבת הנח"ל, אליה השתייך, שב למוצב דלעת ממארב לילי ונתקל במארב של חיזבאללה דרומית למוצב, בעיקול דרך עפר שכונה "בז".
מחבלי החיזבאללה פתחו באש מטווח קצר ומכיוונים שונים על הכוח והשליכו רימוני יד, שהתפוצצו סמוך לחיילים. על אף שהופתעו, הגיבו חיילי הנח"ל כמצופה, השיבו אש לעבר האויב ואף הרגו את אחד המחבלים. בקרב הקשה שהתפתח נפגעו כל 13 חיילי הכוח של הנח"ל, וחמישה מתוכם נהרגו: סגן ישי שכטר, סגן ליאור רמון, סמ"ר עידן גבריאל, סמ"ר אשל אמיר בן משה וסמ"ר יניב רואימי. דודי (דוד) גולדשלגר, שהיה קשר הכוח, נפצע באורח אנוש, נותח בשטח והצוותים הרפואיים הצליחו להציל את חייו.
"במכת האש הראשונה של ההיתקלות, דודי וישי ספגו את מירב האש", מספר מנחם שכטר, אחיו של מפקד הצוות, ישי שכטר, מקדומים. "דודי היה הקשר של ישי עוד מהטירונות והמסלול, וממש ביום המארב, ישי אמר לדודי שהוא רוצה שייצא לקורס קצינים. כשהם נפגעו בהיתקלות, גופו של דודי ספג מספר קליעים במרכז הגוף וגם מכשיר הקשר שנשא על גבו נפגע מהירי. דודי נפצע אנושות. בהתחלה חשבו שמת, אך רופא המוצב הגיע לשטח והצליח להצילו בניתוח מסובך שעשה לו במקום. סימני הפגיעות של הקלעים ורסס הרימונים נראו על גופו עוד שנים, אך לבסוף הוא החלים פיזית".
"לעומת זאת", מספר מנחם, "הפגיעה הנפשית הייתה קשה מנשוא. דודי נשאר רוב חייו בביתו וכמעט ולא יצא ממנו, למעט למילואים ולאזכרות של חבריו. הקרב שלו מעולם לא נגמר. בשנים האחרונות דודי חלה, והשבוע, על פי הלוח העברי יממה לפני שמלאו 25 שנה לאותה היתקלות שבה נפצע, הוא מת. מבחינתנו בעצם, הוא ההרוג השישי מההיתקלות".
"ידענו שהוא סובל, והוא הוציא פעם משפט שניים על לבנון, אבל לא יותר מזה", מספר יורי, המתגורר בדירה השכנה לגולדשלגר, בבניין המגורים בקרית מוצקין בו התגורר בשנה האחרונה, "אפשר היה להבין שלא קל לו. לא לחצתי".
בשונה מחללי מערכות ישראל, המונצחים על ידי צה"ל, משרד הבטחון, עמותות ציבוריות וגופים שייסדו יקיריהם, גבורתם ודבקותם במשימה של פצועי צה"ל דוגמת דודי גולדשלגר, כמעט ואינה מתועדת. כמוהו, פצועי צה"ל רבים לא מרבים לדבר על הקרבות ששינו את חייהם ולא מעוניינים שיופנו אליהם זרקורים.