אחרי עשור של שקרים בחסות הביביזם, אורבך פשוט צריך להיצמד לאמת

לפעמים, גם האמת היא אופציה. אחרי למעלה מעשור בו הורגלנו למבול אינסופי של שקרים, מחול אינסופי של טינופים, גידופים, השמצות, רדיפות אישיות, חיסולים וביטולים, הגיע הזמן לנסות להיגמל. לחזור לשפיות. לנוהג המוזר בו הסכם הוא הסכם, מילה היא מילה, לידיעה כי כולנו בסירה אחת וצריך לחזור, לאט לאט, לדרך הישר. כמו תינוק שמתחיל את צעדיו הראשונים. כמו עיוור שהוחזר לו מאור עיניו. לנקז את הרעלים ולפתוח דף חדש.

עכשיו הם מסתערים על ניר אורבך, עם אותה דילמה קיומית דמיונית. הביביסטים חונים על סף דלתו. הגיע תורו להיות מושיע הציונות, גואל האדמות ומגן בלפור. עכשיו גם פינויה הטראומטי הצפוי של הרוח הרעה המושלת במעון הממלכתי (מומלץ מאוד לצפות ב"המקור" מהשבוע) מוטל על כתפיו הצנומות של האומלל. לכן, עצתי הצנועה לאורבך, אותו איני מכיר אך הוא כנראה איש ראוי וערכי, פשוטה: להיצמד לאמת. זה לא קשה, כי היא בהירה וצלולה. אין בישראל איש ישר שלא יודע אותה.

אני לא יודע אם אורבך זוכר שהפסיד זה עתה בבחירות לראשות הבית היהודי לחגית משה, רק בגלל המכונה הביביסטית המשומנת שמופעלת עכשיו מולו ופעלה בפריימריז נגדו. הפריימריז הללו היו דרבי בין מקורבת לנתניהו (משה) למקורב לבנט (אורבך). נתניהו בחר בה והפיל אותו.

ועכשיו, לעובדות: האם ממשלת האחדות תפגע בתורת ישראל, כפי שמפיצים עכשיו השופרות המייבבים של נתניהו? התשובה: לא. לראשונה בהיסטוריה הציונית יעמוד בראש המדינה היהודית איש הציונות הדתית חובש כיפה סרוגה. מי היה מאמין. עשרות שנים אחרי שאדי הרעל שמפיץ כאן הביביזם יתנדפו, אי אפשר יהיה לשנות את העובדה הזו.

בנט הוא בן מפואר לציונות הדתית ואת זה גם הנקלה שבביביסטים לא יוכל להכחיש. גם אחרי שיתחלף עם לפיד, הוא יישאר ראש ממשלה חליפי עם זכות וטו. תורת ישראל תישאר על מכונה ואני חושד שרק תצא נשכרת כשהשליטה במדינה תעבור מהידיים המושחתות והמשחיתות של בני משפחת נתניהו לידיהם של אנשים שמכבדים את זולתם, את מילתם ואת מדינתם ועל הדרך גם שומרים שבת ואוכלים כשר (כזכור, גם שר המשפטים המיועד כזה).

האם מקימים כאן ממשלת שמאל? ברור שלא. אפילו עמית סגל אמר ביום חמישי בבוקר (אצלנו ברדיו 103) שממשלת בנט-לפיד תהיה "בעלת גוון ימני ברור". אף אחד בממשלה הזו (ימין, מרכז, שמאל) לא יוכל לבצע שום מהלך ללא הסכמת כולם. בקואליציה יהיו 13 חברי כנסת מהשמאל (העבודה ומרצ) בלבד. כל האחרים שייכים לימין (בנט, סער וליברמן), למרכז-ימין (גנץ) או למרכז הקלאסי (לפיד).

ב"ממשלת השמאל" המשוקצת הזו יש כבר החלטה, בהסכם הקואליציוני, לפיצול תפקיד היועמ"ש, עניין שנתניהו היה צריך לעשות מזמן אבל בלם בגופו. והרי נתניהו עצמו בחר, בכל פעם שניצב בצומת ההחלטות, לצרף לממשלתו מפלגות מהמרכז-שמאל, על פני מפלגות ימין אידיאולוגיות. האחרונים שנזרקו אל מתחת לגלגלי האוטובוס היו, ניחשתם נכון, בנט ואיילת שקד.

זאת, ועוד: איזה ממשלת שמאל עומדת לקום כאן? כזו שתחזיר את חברון? שתימנע מפינוי חאן אל-אחמר? שתשחרר מאות רוצחים בעסקת שליט? שתקפיא את ההתיישבות? שתכיר בפתרון שתי המדינות (נאום בר-אילן)? שתתנצל בפני ארדואן? שתצביע בעד ההתנתקות? לא. כל הדברים האלה, ועוד רבים מסוגם, נעשו על ידי נתניהו. בשנת 2021 אין אף ישוב יהודי בסכנה. ארץ ישראל שוכנת לבטח. אין מו"מ מדיני, אין פרטנר פלסטיני מוסכם או בשל, אין מתווך אמריקני, אין סכנה לערכי הימין או הישגיו.

הצווחות המבוהלות של שופרות נתניהו, רצח האופי שמבצעים כאן בבנט, שקד וחבריהם, צריכים להדיר שינה מעיני כל ישראלי אחראי. אני מקווה שניר אורבך לא באמת מעוניין להפוך לאליל החדש של רמי בן יהודה, אורלי לב וחבריהם, שמסוגלים לטנף משפחה שכולה בשליחות בלפור. אני לא בטוח שהוא רוצה להיות זה שבשורה הראשונה של ערך הויקיפדיה שלו יהיה כתוב "בשנת 2021 מנע מינוי היסטורי של ראש ממשלה דתי ראשון בישראל".

הטור המלא הבוקר במעריב