"מנסור עבאס יצא גבר ואנחנו אומרים כל הכבוד לו. אמר ועשה", אומר גבר בן 40, נשוי ואב לשניים מאום אל פחם המנהל מסעדת חומוס קטנה באזור העיר, על הצטרפותה של מפלגת רע"מ לקואליציה. הוא מעדיף לא לחשוף את שמו ומוסיף, "אני בכלל הצבעתי מרצ מפחד שלא ייכנסו, והצלחנו, אז מבחינתי התוצאה בכלל טובה". שביעות רצון משמיע גם חברו לעבודה בן ה-32 בחיוך רחב, "באמת שזה נותן חשק לעבוד. לא רק זה שמנסור בפנים, אלא בכלל שתהיה ממשלה, שנחזור כבר לחיים רגילים".
"האנשים בסך הכול מבסוטים", אומר איש דת מוסלמי בן 51 משכונת חליסה בחיפה, "זה מה שאני מרגיש. אני לא איש פוליטי. מהבוקר עוצרים אותי ברחוב, גם כאלה שבאו משכונות אחרות ומהגליל שואלים מה דעתי. מרגיש אצלם איזו התרגשות. אבל אני אישית, תאמין לי שאם מנסור עבאס בא מולי אני לא אדע לזהות אותו".
זו אופטימיות מאופקת שמסתמנת במה שפעם היו מכנים "הרחוב הערבי". מעין תחושה שכנראה מדובר במהפך, ולכן חוששים קצת להתבדות, להתאכזב, או להיות מזוהים עם עמדה ספציפית זו או אחרת, לפני שהאבק ישקע והמהלך יקובע. ביישובים הערביים לא יצאו לרחובות אתמול בחצות, ולא מחלקים דברי מתיקה, אלא עוקבים בחשדנות מה אחרי התהפוכות הפוליטיות. בסך הכול מרוצים בהם שתהיה נציגות לחברה הערבית, מבטאים אפילו קצת תחושת גאווה שעבאס וחבריו לסיעה מגשימים את גישתם יוצאת הדופן, עליה הכריזו זה מכבר. מדובר אחרי הכול בשותפות של אינטרסים, לא אידיאולוגיה, בקואליציה שאינה מסכימה אפילו על דגל או המנון למדינה שבה ממשלתה מושלת.
מימוש האינטרסים האלה הם מה שמצפים לו בחלקים מהחברה הערבית. היתרי בנייה מחד וביטול צווי הריסה מנגד, מיגור הפשיעה הרצחנית, הפרוטקשן, אפליה מתקנת במשרות. פרנסה.
עוד בוואלה!
זו התחושה גם בבתי הקפה של מרכז הכפר פוריידיס, שם הגברים סביב השולחנות מנסים לנתח את המהלך. "מתפלאים על המשותפת שלא הצטרפה גם", אומר אחד. כולם מפנים לעבר הקונצנזוס, שהקמתה של ממשלה היא העיקר, ופחות חושב מי יעמוד בראשה או מי יהיו חברים בה. ביישוב הזה שראשיו היו מזוהים עם הליכוד, חוששים לדבר מוקדם מדי בזכות החלפת ראש הממשלה. "כל מה שהאנשים האלה רצו זה להפיל את אבו יאיר", אומר אחד הגברים, דייג, ומוסיף ספק כתובנה וספק בתקווה, "אז יש לי חדשות בשביל כולם, עד יום שני יש עוד זמן, עוד תהיה הפתעה, הוא כבר ימציא משהו עד אז. או קורונה, או מלחמה או משהו חדש".
"הרצוג זה השוס השני", מזכיר אחד הנוכחים שגם הבחירה הזו לא נסתרה מהם, "השאלה הגדולה היא אם הוא ייתן חנינה לביבי".
"יש הרבה שמרוצים כי הגיע הזמן להיות שחקן במגרש הפוליטי ולא רק שחקן ספסל, אבל אלה המזוהים יותר עם המפלגות חוששים", אומר סאמי עבד אלחמיד, עיתונאי ופרשן פוליטי, "מפחדים שיתפשרו על עמדות ועקרונות ומהחלפה של האג'נדה הפלסטינית והנרטיב הלאומי תמורת פירורים. הם ספקניים בנוגע לכך שההבטחות הרבות לחברה הערבית יתממשו ושבאמת יתממשו. בינתיים עיניה של החברה הערבית נשואות בדריכות אחרי הליך הרכבת ממשלת השינוי והקמתה ומחכים ומייחלים שבאמת יהיה שינוי אמיתי ולא רק סיסמאות וקלישאות. הכדור בידי הפוליטיקאים במפלגות השינוי, עליהם להוכיח שבאמת הייתה כוונה לשלב את החברה הערבית ולא רק לנצל אותה ובאמצעות הנציגים שלה להעיף את נתניהו".
"לא מעניין שום דבר ולא מאמינים כבר לאף אחד", מסכם גבר בן 42 בית הקפה הזה במרכז הכפר, שפעם עבר במלונות ובמסעדות באזור וזה שנתיים הוא מובטל. הוא מבטא את תחושותיהם של רבים בחברה הערבית שמגפת הקורונה פלטה ממקומות העבודה, "יש דבר אחד לסמוך עליו במדינה הזאת וזה ביטוח לאומי".