בכל הכוח: בנט חצה את הרוביקון, נתניהו ינסה להשאיר אותו שם לבד

אחרי שהוספדה, נקברה והושלכה לתהום הנשייה, ממשלת השינוי מעולם לא הייתה כל כך קרובה. ההכרזה הפומבית של יו"ר ימינה נפתלי בנט כי החליט לפעול "בכל הכוח" להקמת ממשלת אחדות עם יו"ר יש עתיד יאיר לפיד אמש בישרה שהרוביקון נחצה, וסיפקה רגעים נדירים של תקווה למחנה שמחכה כבר שנתיים וחצי להחליף את ראש הממשלה בנימין נתניהו.

רבע שעה לאחר מכן, הנאום של נתניהו שיקף את אכזבת ורעמת הגוש הנגדי, אבל למתנגדי נתניהו הוא הוסיף עוד כמה נקודות שמחה, לאיד: במתקפות על בנט וסער כמו גם המסרים המפחידים והמוכרים על האיראנים והחמאס שמחכים על הגדרות לממשלה החדשה לא הייתה בשורה, מלבד של מנהיג שנאבק בכוחותיו האחרונים כדי למנוע את סוף שלטונו. בסוף ערב ההצהרות, נציגיו של בנט התייצבו בכפר המכביה וחידשו את המו"מ עם יש עתיד - וממשלת השינוי, שוב, יצאה רשמית לדרך.

על שעון המנדט של לפיד יש עוד שלושה ימים, ויש לו עוד שלושה הסכמים קואליציוניים לסגור לפני שיוכל להודיע לנשיא וליו"ר הכנסת שעלה בידו להקים ממשלה - עם ימינה, תקווה חדשה וכחול לבן. בכל גזרה יש עוד פערים, דרישות ומחלוקות בדרך לחתימה, אבל בפוליטיקה גם ככה בדרך כלל הכול נסגר בדקה ה-90, והזמן האוזל בדרך כלל מוריד מצמרות העצים ומקרב לפשרה.

בה בעת, הזמן הוא גם האויב הגדול ביותר של ממשלת בנט-לפיד: אם וכאשר תהיה הכרזה על ממשלה גמורה, המבחן והאתגר של שותפיה יהיה לקבל את אמון הכנסת בהצבעה במליאה. לפי לוחות הזמנים החוקיים והמסתמנים, לפחות שבוע יחלוף בין רגע ההכרזה של לפיד ועד הבאת הממשלה לאישור הכנסת, ונתניהו וחבר מרעיו לא יפסיקו במאמץ לסכלה אפילו לדקה.

ותיקי המערכת הפוליטית נזכרים בימים אלה שוב ושוב ב"תרגיל המסריח" מ-1990, כששני ח"כים מאגודת ישראל נעדרו מההצבעה והפילו לשמעון פרס את הממשלה. הזיכרון הקולקטיבי מלמד, אם כך, שעד שממשלת השינוי לא תצלח את ההצבעה וההשבעה - היא תהיה פגיעה וחשופה. גם ביש עתיד עדיין לא פתחו אמש את השמפניות.

ממשלת בנט-לפיד בנויה משבע מפלגות, אבל מורכבת גם מעוד חלקיקים קטנים חשובים לא פחות. נתניהו מנסה כבר שבועות למשוך את איילת שקד, זאב אלקין, וכל אחד מהח"כים בימינה ותקווה חדשה לחבור אליו ולבלום את המיזם ההולך ומתהווה. במקביל, הוא שיגר הצעות רוטציה נדיבות ומופלגות לבנט, יו"ר תקווה חדשה גדעון סער ויו"ר כחול לבן בני גנץ כדי לפתות אותם לחיקו. עד כה, ללא הצלחה. בעיקר כי אחרי שנתיים וחצי של הסכמים מופרים (גנץ) והבטחות כוזבות (בנט ושקד, זוכרים שהוא השאיר אותם באופוזיציה?) - למילה שלו אין הרבה ערך.

כך גם לערבויות שהציג אתמול לסער מראשי כל הסיעות בבלוק הימין - לא צריך לפשפש רחוק בזיכרון כדי להיווכח מה קרה להתחייבויות של אריה דרעי ויעקב ליצמן שגנץ יזכה לראות את הרוטציה מתממשת. אבל המאני טיים של המו"מ של לפיד, בנט ושותפיהם הוא גם המאני טיים של נתניהו - להפעיל על שלל החלקיקים את התותחים הכי כבדים. אפשר לצפות שעם כל פער או קושי שיתגלה בשיחות ישוגר מבלפור שליח שיחמם את האווירה. נתניהו הבהיר בימים האחרונים שהוא לא מתכוון לפרוש אלא להמשיך להילחם בממשלה מכיסא יו"ר האופוזיציה, והוא נכנס לתפקיד כבר עכשיו כדי לנסות להפיל את הממשלה עוד לפני הקמתה.

במוקד הלחץ והחיזורים צפויה לעמוד איילת שקד מימינה, שאמנם הודיעה לבנט כי היא תומכת בו, בלית ברירה, אבל ממשיכה עדיין לחפש נתיב לממשלת ימין שישכנע אותו לחזור בו בחזרה. נתניהו אמר אתמול שיש לו עריקים שמחכים להצטרף, במקרה שממשלת בנט-לפיד תיכשל, וגם הציע לסער ובנט רוטציה משולשת. מבחינת שקד כל אחת מהאפשרויות האלה עדיפה.

בליכוד עושים מאמץ גדול לצייר את ממשלת בנט-לפיד כממשלת שמאל קיצוני, כמיטב המסורת מאז מאי 2019, כשאביגדור ליברמן היה הראשון לנתק את הקשר הגורדי בין ימין ובין נתניהו. אחריו, כשגדעון סער הצטרף למבקשים לסיים את שלטונו, גם הוא הצטרף לשמאל, ועכשיו - בנט ושקד הם השמאלנים החדשים. ברמה האידיאולוגית, כל השמות הנ"ל הם כנראה ימניים יותר מראש הממשלה בעצמו, אך ברגע שהם חברו לצד השני - התיוג הליכודי שלהם נקבע והם הפכו להיות החברים הכי טובים של תמר זנדברג ומרב מיכאלי. עד היום, נתניהו הצליח לשמור כך על נאמנות הבלוק הימני, למנוע מלפיד וחבריו לכבוש את השלטון, ולהוליך לשלוש מערכות בחירות יקרות ומיותרות.

בפעם הרביעית, בנט מנסה לשים לזה סוף. אבל חלק לא מבוטל מבוחריו כועס וזועם על הנטישה ועל הפרת ההבטחה שלא לשבת עם לפיד, גם במחיר בחירות חמישיות. אם הם יצליחו לגרום לשקד לשנות את עמדתה - בדרך להרכבה או להשבעה - כל ממשלת השינוי תיכנס לסחרחרה, שעשויה להפיל אותה לתהום. בלי שקד, בנט ולפיד לא יוכלו להסתמך רק על קולות רע"מ, ויידרשו הבנות גם עם הרשימה המשותפת, שאליהם מתנגדים בתקווה חדשה. ואם בנט יגיע לממשלה גם בלי שקד וגם בלי שיקלי - גדעון סער לא בהכרח יסכים לתת לו את ההובלה.