הדלת לראשות הממשלה פתוחה בפני בנט. הוא רק צריך להתעלם מרעשי הרקע

"סובי ממטרה", כך מכנים בכירים בגוש האחדות את נפתלי בנט. "אסטרטגיית הממטרה" המתפתלת של נפתלי מוגדרת כמאמץ להשקות כל הזמן את כולם. "הוא משקה אותך מים זכים, ועד שאתה רווה הוא כבר המשיך הלאה, להשקות את כל האחרים, ככה במעגל שחוזר על עצמו כל הזמן".

על פי התיאור הזה, הממטרה כל הזמן ממטירה, כל הזמן מטרטרת, כל הזמן בתנועה מעגלית. כל פרק זמן היא חוזרת למקום שבו הייתה הרגע, ממטירה וממשיכה הלאה. האם היא תעצור במקומה מתישהו, תכה שורשים, תטיל עוגן? נעקוב.

התיאור הזה משעשע ונאמן למציאות בשבועיים האחרונים. להערכתי, בימים האחרונים הממטרה נעצרה. בנט יודע שאין לנתניהו ממשלה, איתו או בלעדיו. בברירה בין בחירות חמישיות לממשלת אחדות, בנט רוצה להקים את ממשלת האחדות. הוא נכנס לפוליטיקה כדי להיות ראש ממשלה. הסיכויים שהצעיר האסרטיבי עם הכיפה הסרוגה יהפוך לראש ממשלת ישראל היו, עד לאחרונה, משהו בסביבות חצי פרומיל. פתאום הוא מוצא את עצמו בפתח לשכת ראש הממשלה. הדלת פתוחה. השולחן מעץ המהגוני ממתין לו. באופק הרחוק נשמעות צווחות אימים של מישהי שמתבצרת במעון הממלכתי, אבל מאבטחי שב"כ כבר יסתדרו איתה.

בנט יכול להתעלם מכל רעשי הרקע, להביט בבוז בציוצים מזרי האימה של עדר השופרות ולפסוע לתוך הלשכה בנונשלנטיות. הביביסטים שטופי המוח והשנאה יצווחו במקהלה אלימה בעוד הוא יכנס פנימה, יתיישב, ייטיב את העניבה, ילטף את הטלפון האדום, חולף בדרכו על דיוקניהם של 12 קודמיו, ויגיד למזכירה "תשיגי לי רגע את הבית הלבן". הוא יתקשה להאמין שזה קורה לו, אבל זה יכול לקרות לו. השבוע. הוא צריך להתעלם מפרכוסי הגסיסה של פולחן האישיות היהודי הגדול ביותר מאז ימי שבתי צבי ולעשות את המעשה הנכון.

כשהוא יישב שם, לבדו, על הכורסה המיועדת למנהיג מדינת ישראל, הוא יוכל להגיד לעצמו בקול נמוך את מה שעד לפני כמה דקות היה מדע בדיוני: "אני, נפתלי בן מירנה וג'יימס בנט, הוא ראש ממשלת ישראל ה־13 והראשון מבני הציונות הדתית שזכה לכהן בתפקיד הרם הזה". ברקע יישמע משק כנפי ההיסטוריה.

למחרת בבוקר הוא יתחיל לעבוד. יחד איתו יעבדו גם שר החוץ יאיר לפיד, שר הביטחון בני גנץ, שר האוצר אביגדור ליברמן, שר המשפטים גדעון סער, שר הבריאות ניצן הורוביץ, שרת הפנים (או התחבורה) מרב מיכאלי ורבים נוספים. מאות המשרות הבכירות הפנויות בשירות הציבורי יאוישו במינויים ראויים (פחות או יותר). הממשלה תעביר תקציב דו־שנתי עמוס רפורמות ופרויקטים לאומיים שמטרתם האצת המשק. שר המשפטים יפתח במהלך פומבי של רפורמות נדרשות במערכת המשפט, תוך קיום דיון מסודר ומאוזן. הג'יהאד נגד מערכות השלטון השונות ייפסק בפתאומיות. בנט ייצא לביקור ממלכתי ראשון בוושינגטון ויתקבל בכבוד מלכים בבית הלבן. אפילו האנגלית תהיה מצוינת, רק בלי השקרים. המדינה תיראה פתאום קצת יותר נורמלית.

המאמר המלא - הבוקר במעריב