גפני לא מוכן לבכות ולטייח. המסר שלו לגבי אסון מירון חד וברור

אורח מפתיע ולא צפוי - אם כי לבוש שחורים כמנהג החברים - התיישב השבוע לצד יו"ר יהדות התורה בכנס הצדעה מיוחד למתנדבים החרדים בתקופת הקורונה, שהתקיים באודיטוריום על שם דב שילנסקי בכנסת. יו"ר יש עתיד יאיר לפיד תפס את הכיסא לשמאלו של גפני והסתודד עמו ממושכות, עד שלרגעים נדמו השניים כמו האחים החדשים. המשתתפים החרדים בכנס שפשפו עיניים והתקשו להאמין שכך נוהג יו"ר ועדת הכספים ביו"ר יש עתיד, שמוכן ומזומן להעביר את ועדת הכספים שרשומה על שמו בטאבו, לידי איווט ליברמן.

הבחירה של גפני ביאיר לפיד - בעיצומה של תקופת המנדט וחרף חבירתו הווירטואלית לליברמן - כנואם המרכזי בכנס שיזם, הייתה סוג של איתות ברור מצדו של יו"ר יהדות התורה. רק שהמסר הזה, לא היה מכוון לעברו של ראש הממשלה נתניהו, אלא דווקא כלפי החברים מש"ס ומיהדות התורה.

באותם רגעים ממש בהם גפני ישב והתלחשש לצד לפיד, קידמה קארין אלהרר, יו"ר הוועדה המסדרת מטעם יש עתיד, את הליכי הקמת ועדת החקירה הממלכתית לאירועי מירון - אל מול אינתיפאדה חרדית בוועדה. לו דעתו של גפני לבדו הייתה נשמעת, ובניגוד לדעת יתר חבריו מש"ס ומיהדות התורה, הנציגות החרדית הייתה צריכה להוביל ולא להיגרר, ולתמוך פה אחד בהצעה.

"יש לפיד לחילונים", הייתה סיסמת הבחירות של לפיד האב. השבוע היה מי שהציע לשנות במעט את הסיומת: "יש לפיד לחרדים" - ולא לנבחרים, אלא לבוחרים. הרחוב החרדי, לא הזדהה מעולם עם דרישה לעומתית של יאיר לפיד מול הממסד החרדי, כפי שהזדהה השבוע עם התביעה להקמת ועדת חקירה עם שיניים שלא תטייח את מחדלי העסקנים והפוליטיקאים. לרגעים נדמה כי הפוליטיקאים החרדים שמשתוללים בוועדה נגד הקמת ועדת חקירה, דואגים לאינטרסים הקיומיים של בוחריהם - בערך כפי שח"כי הרשימה המשותפת, דאגו לציבור הערבי בעיצומן של ההתפרעויות.

גפני, שהיה היוצא מן הכלל מקרב חבריו, לא הסתפק רק בהעברת מסרים סמויים, כמו הזמנת הכבוד ללפיד. רגע אחרי שהסתיימה ישיבת הסיעה שבמסגרתה הוחלט כי יהדות התורה תקדם הקמת ועדת בדיקה שאינה ועדת חקירה, הוא שבר שורות ושיגר לנתניהו מכתב, במסגרתו ביקש מפורשות להקים ועדת חקירה ממלכתית. המכתב הזה, קומם עליו את החברים, החסידיים וגם הליטאים. "אמרנו שנשב עם שגית כדי למצוא פתרון. למה אתה יוצא נגד הסיעה שלך?", הם הטיחו בגפני.

שגית (אפק) היא היועצת המשפטית של ועדת הכספים בעשור האחרון, שנבחרה כיועצת המשפטית החדשה של הכנסת במקומו של איל ינון. מי שניצח על קידומה לתפקיד, בעבודה שקטה מול כל סיעות הבית, היה משה גפני, ששגית שירתה תחתיו בוועדה במשך כעשור, עם הפסקה קלה בקדנציית 2015-2013. הסיכום בסיעה היה, שהחברים יישבו עם יועמ"ש הכנסת כדי למצוא פתרון חלופי לוועדת החקירה הממלכתית, אך גפני - לטעמם - העדיף לעשות קופה תקשורתית ושיגר לנתניהו מכתב עצמאי עם דרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית.

בעצם העובדה שיש עתיד תומכת בוועדת חקירה, נופפו הח"כים החרדים כראיה לכך שהחרדים צריכים להתנגד כאיש אחד להצעה. כאן צריך לומר ברורות: אם יש ללפיד כוונות נסתרות בניגוח חברי הכנסת החרדים, הן לא יכולות להוות תירוץ לדחיית הדרישה הצודקת והראויה להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אדרבה ואדרבה, יקומו החברים החרדים, יתמכו בהצעה להקמת ועדת חקירה עם שיניים, ויחסכו מכולנו את הטיוח המחפיר והמבוכה הגדולה. אין לנו דרך אחרת, ואדמתנו בוערת.

את הדרישה להקמת ועדת חקירה, שלא תסתפק בהפקת לקחים ועריכת שינויים במתחם, אלא תדרוש דין וחשבון אישי מהאחראים, אי אפשר לתאר רק כהצפת רגשות נקמה. אם הרוגי מירון ייקברו מבלי שאיש מהמעורבים יידרש לתת דין וחשבון אישי, יידע כל עסקן, פוליטיקאי וקצין משטרה מכאן ולהבא שדם חרדי - הפקר, שניתן לזלזל בהוראות הבטיחות, לרמוס את ההנחיות, להקל במה שצריך להחמיר - מבלי לשלם מחיר. לא רק עבור המתים אנו נאבקים, אלא גם ובעיקר, למען החיים.

מחנה הסירוב של הנבחרים החרדים להקמת ועדת חקירה ממלכתית חוצה מפלגות, כאשר מנגד, ציבור הבוחרים החרדי מתקשה להבין מדוע הח"כים בוחרים להגן על העסקנים המקושרים ולא על הציבור התמים. שלא לדבר על המשפחות השכולות שלא יודעות את נפשן, לנוכח הטיוח הגדול של האסון. מי שראה את בני משפחות הנספים סופקים ידיהם בצער במהלך דיוני הוועדות, יכול לסכם את המחזה בשאלה אחת נוגה: ילדה קטנה יחידה ויתומה עמדה ושאלה, למה?

עו"ד אבי בלום הוא משפטן ופובליציסט
הטור המלא מתפרסם בסוף השבוע הזה בשבועון "משפחה"