הוויכוח הבימים האחרונים לגבי מסלול "מצעד הדגלים" שוב מזכיר שכמעט לא עובר שבוע בחייה של ירושלים ללא התנגחות בנושאים מעוררי מחלוקת, שחורגים מעיסוקים מוניציפאליים רגילים בהן עוסק בדרך כלל מנגנון עירוני. הוויכוח האחרון, כמו גם המהומות והאירועים האלימים סביב יום ירושלים 2021, הראו כמה כל מה שקשור לבירת ישראל רגיש ונפיץ.
כך היה גם בישיבת מועצת העיר ב-21 באפריל 1968. נציג מפ"ם במליאת מועצת העיר הביע את כעסו נוכח הפסקת הצגה בשם "שלום" שהועלתה בבית העם על ידי "בימת השחקנים". סצנות עירום בהצגה עוררו כעס בקרב גורמים דתיים בעיר. נציג פועלי אגודת ישראל במועצת העיר הביע תמיהה איך בכלל אושרה מראש הצגה כזו. ראש העירייה, טדי קולק, אמר מצדו שהעירייה לא מטילה צנזורה. אבל עבור קולק סעיף זה היה שולי בהשוואה להתקפה מולה עמד בישיבה נוכח התנגדותו, כי העירייה תיזום חגיגות לציון שנה ל"יום איחוד ירושלים". אז נולד גם המונח "ריקודגלים".
ההצעה כי העירייה תקבע את יום כ"ח באייר כיום חג "לא מצאה הד בלב ראש העיר", נכתב ב"הצפה". הנימוק של קולק היה כי "מן הראוי שוועדה ציבורית תעסוק בכך ולא העירייה. טעמו ונימוקו עמו, שכן העירייה מייצגת גם תושבים ערבים בעיר". הוא הסביר כי "על עיריית ירושלים כעירייה להימנע מלערוך אירועים כעלי אופי הפגנתי גרידא, שמצד אחד אינם מקדמים את אופיה של העיר הלכה למעשה, ומאידך עלולים להגביר את הרגשת זרותם של התושבים הערביים".
לקריאה נוספת על המתיחות ביום ירושלים:
בעיתון "הצפה", שהיה ביטאונה של המפד"ל, עקבו מדי יום אחרי מה שהגדירו "הפולמוס". בעיתון הסבירו כי "ישנן דעות שאין צורך להוסיף חג נוסף ליום העצמאות שאף הוא תפילה והודיה. אולם הרבנות הראשית החליטה על יום תפילה והודיה בכ"ח אייר. משום שהיא רואה בו את שיא הנסים והנפלאות של מלחמת ששת הימים. הוסכם שגודל הנס מחייב קביעת יום הודיה".
הממשלה הייתה עסוקה בתכנון חגיגות יום העצמאות למדינה ולא התפנתה לדיון בשאלת יום ירושלים "ולא רצו לערבב שמחה בשמחה", כפי שהוסבר. נראה כי הממשלה העדיפה גם לא למשוך אש מחשש לעורר ויכוח מדיני וביקשה להרחיק עצמה מהאירועים כדי לא לשוות להם צביון ממלכתי. לשכתו של ראש הממשלה, לוי אשכול, אף פנתה לעירייה כי אזרחות הכבוד שהחליטה להעניק לאשכול, תינתן לו במועד אחר ולא במסגרת האירועים החגיגיים. אולם העיריה התעקשה להעניק את האות דווקא ביום זה וכך היה. "עיקר הישגה של מלחמת ששת הימים מבחינה צבאית ומדינית, הוא אמנם בשבירת טבעת המצור והאיום על חיי המדינה והעם", אמר אשכול בטקס. "אולם כל אחד מאיתנו יודע כי הוויית היסוד הנפשית שלו במלחמה הזאת היה מעשה השחרור המאחד את ירושלים".
וכך, למרות ניסיונותיו, לא הצליח קולק להדוף את היוזמה ונותר בעמדת מיעוט מול רוב חברי הנהלת העיר. חברי הנהלת העיר הסכימו כי פרט לפרסום ההחלטה על "ציון יום איחוד ירושלים בכ"ח באייר" לא יינתן פרסום לתוכן הדיונים. אבל ביום שאחרי הישיבה כבר צוטטו בעיתונים הדברים שנאמרו. לדוגמא, הודלף מהישיבה כי קולק הסביר כי "קיים הבדל בין צעדים מעשיים לבין צעדים הפגנתיים, כמו חגיגות איחוד העיר, שכן פעולות מעשיות רבות נעשו בירושלים, על שני חלקיה, מאז מלחמת ששת הימים".
במחאה על ההדלפות מהישיבה הודיע קולק בכעס, כי יותר לא ישתתף בדיוני הנהלת העיר שיעסקו בנושאים מדיניים. לחגיגות יום ירושלים הראשון הגיעו המונים. בלטו בעיקר נציגי התנועות המזוהות עם המפד"ל - "בני עקיבא", המשמרת הצעירה של המפד"ל וחברי ארגון הספורט "אליצור", אבל בקהל הרב היו גם משפחות שכולות שבניהן נהרגו בקרבות בירושלים, יוצאי הצנחנים וגם "סתם עמך", כפי שנכתב במעריב.
לאורך נתיבי הקרבות עמדו קציני צה"ל ותיארו למבקרים על הקרבות, בעיר העתיקה הוכרז על הקמת התנחלות גרעין נח"ל, נכי צה"ל ערכו כנס בבית חולים שערי צדק, התקיימו עצרות זיכרון, ניטע יער לזכר החללים ו"חרות" ערכה בעיר את ועידת המפלגה.
אבל כמובן שהאתר אליו נהרו מרבית המבקרים היה הכותל המערבי; על פי ההערכות הגיעו למקום כמאה אלף בני אדם. מעמד השיא היה בעת תפילת המנחה. "מאז מעמד 'הקהל' בבית המקדש לא התאסף קהל יהודי עצום ורב כזה מול הר הבית", נכתב במעריב. יהודי זקן שעמד לצדו של כתב "הצפה" אמר: "זה מזכיר את מחזות בית המקדש, של עלייה לרגל".