במיתולוגיה היוונית יש מפלצת מפחידה בשם הידרה, מעין נחש מים מרובה ראשים, שבכל פעם שכורתים לו את הראש צומחים שני ראשים במקומו. אם ממשלת האחדות של נפתלי בנט ויאיר לפיד תגבר על שלל המכשולים והקשיים ותהפוך לכדי מציאות, היא לא תהיה רק חיה דו-ראשית, עם ראש ממשלה וראש ממשלה חליפי, אלא גם סוג של הידרה - עם לפחות שבעה ראשים שנושפים לכיוונים שונים לגמרי. והמאמץ לחבר את לפיד, בנט, גדעון סער, בני גנץ, אביגדור ליברמן, מרב מיכאלי, וניצן הורוביץ לגוף אחד - מורכב ומסובך הרבה יותר מסתם ממשלת רוטציה פריטטית. כל ראש עם דרישותיו, מגבלותיו, צרכיו ותנאיו, ולפחות שלושה מהראשים - פוזלים במקביל לכיוון אחר.
בשבוע האחרון בנט ולפיד האיצו לכאורה את המגעים להקמת ממשלת אחדות, בינם לבין עצמם וכל אחד עם שותפיו לגוש. בנט אפילו נפגש עם יו"ר רע"ם, מנסור עבאס, במה שנראה, גם כן לכאורה, כהצהרת רצינות. אבל למרות מראית העין, השיחות לא הניבו עדיין התקדמות משמעותית לעבר יצירת הידרה משותפת, וכל ראש מושך לכיוון אחר וחושד בראשים האחרים.
לקריאה נוספת:
בסיס ההסכמות עוד צר למדי: ממשלת רוטציה פריטטית, עם שוויון מעשי וזכות וטו לשני הגושים - 13 המנדטים של ימינה ותקווה חדשה ו-45 המנדטים של יש עתיד, כחול לבן, ישראל ביתנו, העבודה ומרצ. גם על הגודל והמבנה הכללי של הממשלה יש הסכמות: 7-8 שרים לימין, כולל ראשות הממשלה, ו-15-16 שרים לגוש של לפיד, שהתפשר על הדרישה לממשלה צרה של 18 שרים. גם 22-24 שרים זה צמצום ניכר לעומת הממשלה המנופחת הקודמת.
מעבר לכך, שבעת הראשים רחוקים מלהיות מחוברים: חלוקת התיקים הבינגושית והתוך-גושית עוד רחוקה מלהיות מוסכמת, קווי יסוד והמדיניות בסוגיות נפיצות כמו הכשרת מאחזים, וחוק הגיוס והפונדקאות טרם לובנו. בנט וסער רוצים לצבוע את הממשלה בצבע ימני בוהק, ודורשים בלעדיות על תיקים אידאולוגיים וערכיים כמו משפטים וחינוך - ומיכאלי והורוביץ לא מוותרים עליהם כל כך מהר. בימין רוצים להשאיר את הדלת פתוחה לחרדים ולהימנע מקיצוצים ומהפכות גיוס שיעוררו את חמתם, אבל לפיד וליברמן לא ממש זורמים עם הדרישה.
ומעל הכול, מרחפת סוגיית הקצב: בנט רוצה לסגור מהר מהר לפני סוף המנדט של נתניהו ביום שלישי כדי לחתוך את הקמפיינים הימניים הקשים ולהרכיב ממשלה כמה שיותר מהר; לפיד לא מוכן להתקדם משמעותית בשיחות עד שבנט לא יפסיק את המגעים המקבילים שהוא מנהל עם נתניהו. וכל אחד מהם מפנה אצבע מאשימה לשני על משיכת הזמן המכוונת. ביש עתיד חושדים שבנט משתמש בהם כדי להעלות את המחיר במו"מ עם נתניהו; בימינה אומרים שלפיד מתעסק בזוטות רק כדי לקבל את המנדט מהנשיא. בסוף השבוע הקרוב בנט צפוי לקבל את ההחלטה באיזה מהנתיבים הוא יבחר.
בהידרה הרב-ראשית של בנט ולפיד יש עוד ראשים מלבד ראשי המפלגות, שמסתעפים ומסעפים את מלאכת הרכבתה, כמו מנסור עבאס, זאב אלקין ואיילת שקד. אלקין דורש להיות יו"ר הכנסת, בעוד במרכז שמאל רוצים שמאיר כהן יהיה המועמד לתפקיד. שקד דורשת את תיק המשפטים, שמיועד לסער, כפיצוי על הדרישה שככל הנראה לא תתממש לקבל את תיק הביטחון. במרכז שמאל מבינים שאלקין ושקד צריכים להיות מסופקים ומרוצים מכל קונסטלציה כדי שלא ייענו להצעות המפתות והלחץ הכבד מהליכוד לשבש ולמנוע את הקמת ממשלת לפיד-בנט. אבל היא מסומנת בגוש השינוי כגורם המרכזי שפועל כדי לבלום אותה ולמשוך איתה את בנט לימין.
לא רק כלפי שקד יש חשדנות גדולה בהידרה. בכירים בגוש המרכז שמאל חוששים שהראש של גנץ לוטש עיניו לעבר הצעת הרוטציה שנתניהו שיגר לו במצוקתו, שתביא אותו לכיסא ראש הממשלה באופן מידי. למרות ההכחשות, גנץ אכן בחן את ההצעה ואפילו העלה דרישות לפני שהודיע ש"אין היתכנות". בינתיים, הפלרטוט עם נתניהו משמש את כחול לבן כקלף מיקוח במו"מ - והם אכן הגדילו את דרישותיהם. מלבד תיק הביטחון, גנץ הודיע שהוא רוצה גם את תיק המשפטים. בנוסף, הוא מתכוון לדרוש ייצוג הולם לגודלו כסיעה השנייה בגודלה בקואליציה, ומספר שרים גדול או לפחות זהה לתקווה חדשה, שקיבלה שני מנדטים פחות בבחירות.
בשלושת הימים שנותרו עד סוף המנדט, נתניהו ינסה לכרות את אחד מראשי ההידרה ולהטביע אותה במצולות. ההחלטה על השריונים שעברה במרכז הליכוד השבוע הכשירה את הקרקע להציע לבנט, או לפחות שקד ועוד שניים מחברי ימינה, מחסה במקרה של בחירות חמישיות - בתמורה למניעת ההקמה של ממשלת בנט-לפיד. הלחץ הפומבי על שניהם יגבר, ואולי יישלפו במגעים מול בנט הצעות נדיבות ושפנים חדשים. במקביל, הוא צפוי להמשיך לגשש את הדרך לרכך את לבו של גנץ. אחד התרחישים המיוחלים בליכוד הוא שכחול לבן תחצה את הקווים, ואז גם שקד תתפצל מבנט עם עוד ח"כים ותצטרף לממשלה.
נתניהו נמצא באחת מנקודות השפל של חייו הפוליטיים, בטח של הקרב שהוא מנהל בשנתיים וחצי האחרונות - ללא נתיב להקמת ממשלה, כשמולו שלל יריבים שנחושים להחליף אותו. אבל כל עוד הם לא מחוברים לגוף אחד, יישארו לו עוד דרכי היחלצות. גם ההידרה במיתולוגיה היוונית, אגב, מובסת בסופו של דבר על ידי הרקולס, שחותך - ואז שורף - את ראשיה אחד אחד.