הפצועים ממירון מתארים כאוס: "כולם קרסו אחד על השני"

אזרחים שהשתתפו הלילה (שישי) בהילולה בהר מירון, תיארו את הרגעים שהובילו לאסון הכבד, שגבה את חייהם של 45 בני אדם. "הרב התחיל להדליק את המשואה ואז הגג קרס במכה אחת", סיפר גבריאל, עד ראייה להתרחשות. "ישר יצאתי וראיתי איך מפנים את כל הפצועים, היה לחץ והיסטריה. למזלי עמדתי ליד - ממש נס, שלא הייתי קרוב. איך שהגג קרס הבנו שמדובר באסון גדול ואירוע חריג".

התקרית התרחשה במעבר צר, ששימש יציאה מרחבה מרכזית בהר מירון, וכתוצאה מחסימה של המשטרה נוצרה צפיפות גדולה שגרמה לדוחק של מאות אנשים. באחד הקטעים של המעבר היה גרם מדרגות, אנשים נפלו בו אחד על השני, וחלקם נמחצו.

"ביציאה מאחת הרחבות, במעבר צר, היה עומס של אנשים, היינו לחוצים והרגשנו שאנחנו חייבים לצאת אבל המשטרה חסמה את הדרך ולא היה לאן", סיפר אדם שנכח באירוע, "מי שרצה לצאת, לא היה יכול לצאת. נפלנו אחד על השני והיינו עשר דקות ככה. לידי מתו אנשים". אדם שהזדהה בשם דוד, שנכח אף הוא במקום, תהה: "לא ברור למה המשטרה הייתה צריכה לחסום את המעבר הצר כל כמה דקות, באופן שיצר את הצפיפות והעומס הנורא הזה".

פצועים רבים הגיעו לבית החולים זיו בצפת. אחד מהם, דביר בן ה-25, תיאר כאוס מוחלט. "היה לחץ, אנשים יצאו החוצה למעבר. היה גל גדול מאוד במקום ונוצרה מערבולת. אנשים נדחפו לכל הפינות והיו מדרגות. כתוצאה מהדוחק, השורה הראשונה של האנשים שעמדה על המדרגות נפלה ואחריה עוד שורה של אנשים נפלה עליהם וכך הלאה. הרגשתי שאני עומד למות. משכתי לשוטר ברגליים והוא עזר לי לצאת, לא הצלחתי לעמוד על הרגליים. קרה לי נס", סיפר.

אביגדור חיות, שמאושפז גם הוא, סיפר שנכח במקום עם שניים מילדיו, בני 10 ו-13. "ברגע שהתחיל דוחק גדול התפנינו מהאזור, הגענו לרמפה שמיועדת להליכה ולקראת סופה הגיע נהר של אנשים", סיפר, "נפלנו אני ובני בן ה-10, התווספו עוד אנשים. הבן שלי צרח לי 'אבא אני מת' וצועק 'שמע ישראל', אני מנסה לעודד אותו כשמהחזה ומטה אני לא מרגיש דבר ולא מצליח לזוז. זה גרם לי להבין את ממד האסון כששוטר בא מעליי ואמר 'תן את הידיים, אני מנסה להציל אותך', אמרתי לו 'תציל את הילד', הוא תפס את הידיים שלנו והוא לא מצליח למשוך, השוטר החל להקיא ולבכות בכי תמרורים והבנתי מה הוא רואה, שאני לא רואה מהרצפה. הבנתי שזה הסוף, אמרתי 'שמע ישראל'".

פצוע אחר, משה לבי, תושב בני ברק בן 46, סיפר כי ביקש לצאת מהמקום מיד לאחר מעמד ההדלקה. "היה לחץ טבעי, סביר. ניסו לסדר את זה. ביציאה שהיא קצת צרה, וזו ירידה ממתכת - מישהו החליק ועליו התחילו ליפול אחד על השני. מישהו שכב מתחתיי. התחלתי להתפלל לשם שינצלו כמה שיותר אנשים בזכות רשב"י", סיפר לבי, שמגיע למקום מדי שנה. "שמרתי על עירנות. לא יכולתי להזיז את הרגליים. שמרתי על קור רוח. התחילו לפנות. ביקשתי שלא ימשכו אותי, כי הרגשתי שנפצעתי ברגל. לאט לאט פינו, עד שהצלחתי לעמוד".

"דווקא היה מאורגן ומסודר עם סדרנים, שוטרים וכו'. השנה עלו הרבה ונדחקו. הבעיה הייתה ביציאה", הדגיש. "היו צעקות לעצור ולא להמשיך להגיע למעבר".

"באתי לכיוון ההדלקה, ראיתי עומס גדול ולא נכנסתי פנימה", סיפר גם אברהם יהודה ניבין, בן 21 מירושלים, שנפצע אף הוא באסון. "לאט לאט באו הרבה אנשים. אמרו שיהיו הגבלות, אבל לא מנעו כניסה והתחיל עומס נוראי. התחילו דחיפות. היה מחנק אבל אי אפשר היה לצאת. היה גוש שהחליק למטה. הייתי בשורה 3, וכולם קרסו אחד על השני. מחצו אותי במשך 10 דקות. היו מתחתיי אנשים שלא נשמו".

"אנדרלמוסיה מטורפת. זה כמו פאזל, אחד בתוך הרגל של השני. מחזה נורא. שיחררו אותי. בנס כמעט ולא נפגעתי. היו עליי הרבה אנשים. פשוט החליקו אחד על השני עד ששוטר הזיז גדרות מהצדדים", תיאר ניבין, "מתחתיי היה מישהו שהפסיק לנשום. מישהו רצה לזוז ונתן לי אגרוף, הפסקתי לנשום. זה היה נוראי". הוא הדגיש: "היו שם ילדים".

"לא האמנתי שאצא מזה בחיים, או שאצא משם נכה. חשבתי על הילד שלי ועל אשתי כל הזמן הזה", אמר.