הודו קורסת מול הקורונה, והתושבים חסרי אונים: "העולם צריך ללמוד ממה שקרה כאן"

בעוד התחלואה שוברת שיאים, אזרחי המדינה מבכים את מחיר השאננות ומתארים מערכת רפואית שמתקשה לתפקד מול ההתפרצות האדירה: "זה המצב הגרוע ביותר של הודו מאז שאני זוכר את עצמי". גם הישראלים במדינה מספרים על אווירה של חרדה, ומבהירים: "זה לא גל - זה צונאמי"

  • הודו
  • נגיף הקורונה
בווידאו: שריפת גופות מתים מקורונה בהודו (צילום: רויטרס, עריכה: אסף דרורי)

הודו קורסת למול התפרצות הקורונה. לאחר שמספר המתים חצה את רף ה-200 אלף, וקרוב ל-20 מיליון בני אדם אובחנו עד כה בווירוס - תושבי אחת המדינות המאוכלסות ביותר בעולם מביטים בארצם מתמוטטת כתוצאה מהמשבר.

"זה המצב הרע ביותר של הודו מאז שאני זוכר את עצמי", אומר לוואלה! קלפש דושי, רואה חשבון בן 55 ואב לשניים מהעיר רג'קוט, בת שני מיליון התושבים, הממוקמת במדינת גוג'ראט. בחודש האחרון הוא עבד מהבית. "אשתי ואני מחוסנים, והבת והבן יוכלו להתחסן מתחילת מאי", סיפר. "כלכלית [אנחנו] לא מודאגים. נסתדר. הפחד הוא מהתחלואה עצמה - ובוודאי שכולם כאן דואגים. מספר החולים גדול, אין מיטות פנויות בבתי החולים, אין מספיק רופאים, יש מחסור בתרופות ובעיקר בעייתי הוא החוסר בחמצן".

"להודו יהיה קשה להתמודד עם המגיפה בלי סיוע בינלאומי משמעותי". קלפש דושי (צילום: אתר רשמי, מערכת וואלה!)

"אמנם בעיר שלנו אנחנו מתחילים לראות נסיגה, אולי בגלל שהיינו הראשונים בהתפרצות הגל השני, אבל בכפרים קטנים ובעיירות יש בעיה גדולה", אמר וציין כי דעיכת הגל הראשון עוררה שאננות - תחושה המוכרת גם ממקומות נוספים ברחבי העולם. "הגל השני לא היה צפוי בכלל. אחרי הגל הראשון הייתה הרגשה שהמחלה הולכת להיעלם, ואנשים התייחסו אליה באדישות, ואולי בגלל זה פרצה התחלואה שוב והגענו למצב הזה. עכשיו מסתבר שהווירוס החדש יותר מדבק. להערכתי להודו יהיה קשה להתמודד עם המגיפה בלי סיוע בינלאומי משמעותי".

"המגיפה אינה בשליטת איש", אומרת לוואלה! מאדהו סאנדרש, מורה ליוגה בת 37, נשואה ואם לילד בן 12, המתארת תחושות דומות. "זה מייאש לראות איך אנשים סובלים בכל מקום ברחבי העולם. הודו הצליחה בשנה שעברה היטב עם סגר מידי וצעדים אחרים אך הגל השני פגע קשה באופן גורף. לא היינו מוכנים לזה. המערכת קרסה. כולם מסכימים שהיינו צריכים להצטייד - אבל כידוע הודו היא עצומה, עולם בפני עצמו. אנו זקוקים למאמצים רבים בכדי לרסן את ההדבקות ואנחנו על זה".

"אני מקווה שבשנה הבאה נהיה מחוץ לסכנה", אמרה סאנדרש. "יש לנו שני חיסונים המיוצרים כאן ועזרנו למדינות אחרות עם אספקת חיסונים. עכשיו הודו צריכה להגביר את ייצור החיסונים וצריכה סיוע רפואי, ואנו מודים מכל הלב למדינות אחרות, בהן ישראל, שמסייעות לנו להיאבק במגפה. הגיע הזמן שאנו ההודים נתאחד כדי להילחם על ידי שמירה על כל אמצעי הזהירות והקפדה על כללים, כדי להוות דוגמה לשאר העולם".

"מייאש לראות איך אנשים סובלים בכל מקום ברחבי העולם". מאדהו סאנדרש (צילום: אתר רשמי, מערכת וואלה!)

גם היא יודעת שנדרשים משאבים רבים וצעדים כבדי משקל כדי לעצור את המגיפה. "אנשים צריכים להקפיד ולשמור על צעדי הבטיחות, כל התגודדות צריכה להיות אסורה עד לשנה הבאה, החיים צריכים להימשך - אנחנו לא יכולים לעשות סגרים חוזרים ונשנים מפני שאנשים סובלים מההשפעה על החיים שלהם. אנו זקוקים ליותר מיטות כדי לאשפז אנשים, כך שלא תהיה פאניקה בחיפוש אחר בית חולים. הממשלה צריכה ליזום מעט יותר את הבאת התשתיות האלו וגם לקבוע אכיפה קפדנית. מיגור הקורונה הוא בראש סדר העדיפויות וצריך להיות בראש סדר העדיפויות", אמרה.

"העולם צריך ללמוד ממה שקורה כאן בהודו ולהיות מצויד וערוך, להישאר בטוחים ולהילחם ביחד, כדי להוציא את המחלה הזו מעולמנו", היא קראה.

"הרגשה של בהלה ופאניקה"

במשרד החוץ מעריכים כי כעת יש בערך 900-800 ישראלים ברחבי המדינה, שמשכה עד פרוץ המגיפה העולמית מבקרים ישראלים רבים מאוד. הרב שניאור זלמן קופצ'יק בן ה-38 ואשתו שרה בת ה-37, הורים לשש בנות ובן המנהלים את בית חב"ד בבירה ניו דלהי, בת 30 מיליון התושבים, מתארים מציאות כאוטית.

"בדיעבד אולי מזל שאשתי ואני חלינו בקורונה לפני מספר חדשים והבראנו, כי חיסונים אין כאן", אומר לוואלה! הרב קופצ'יק, "בהודו זו מגיפה של ממש וכאן בעיר כולם מכירים כאלה שחלו וכאלה שמתו אז אנשים נזהרים מאד על עצמם. הבינו את המסר".

"עכשיו זה כבר לא גל - זה צונאמי, ומערכת הבריאות לא עומדת בזה", הוא מדגיש. "אתמול אשתי הייתה בטלפון כמה שעות כדי למצוא מיטת אשפוז לאח של ידידה. היא הייתה שעות בטלפונים לעשרות בתי חולים ולא הצליחה למצוא מיטה אחת פנויה לבנאדם שנמצא במצב מצוקה של ממש. רק היום בבוקר מצאו לו מיטה. אני יודע על אישה בת 85 שהסיעו מדלהי לג'איפור, חמש שעות נסיעה מכאן, כי לא מצאו לה פה מיטה. שמעו שיש שם - והוציאו אותה לשם באמבולנס".

עוד בוואלה!

שורפים גופות בפארקים וחניות: מספר המתים מקורונה בהודו עלה ל-200 אלף

לכתבה המלאה

המצוקה שמתאר הרב קופצ'יק היא גם נפשית. "מצד אחד כשאתה יוצא לרחוב אתה רואה אנשים שמתנהלים, אז זה פחות דרמטי מהסיפורים התקשורתיים וידוע שהרוב המוחלט יוצאים מקורונה, אבל מצד שני יש אווירה של מתח, לחץ והמתנה דרוכה שהגל הזה יעבור. זה אולי לא פחד יומיומי אבל זו הרגשה מאוד לא נעימה. כל סיבוך רפואי הכי קטן עכשיו ופתאום יש לך בעיה - כי לא ברור שיהיה בכלל מי שיטפל בך", הוא אומר, ומצביע גם על קטסטרופה כלכלית-חברתית. "אין פה חל"ת או פיצוי לעסקים, ופה מי שחי מ-200-150 דולר לחודש והיה עני עוד לפני הקורונה - מתמוטט מהר מאוד כשהוא לא יכול לעבוד כמה ימים. הממשלה מחלקת מזון: רואים תחנות חלוקה לאוכל מבושל ברחוב, אורז, דאל - תבשיל העדשים, האוכל המסורתי ההודי".

מטבע הדברים, התחלואה מגיעה גם לקהילה היהודית המקומית. "בין היהודים שאני בקשר איתם יש הרבה מאומתים אך כולם בבית. מעל 20 מהקהילה היהודית, שזה כ-10% מהקהילה, נדבקו בשבועיים-שלושה האחרונים", מספר קופצ'יק, "אנחנו עוזרים לישראלים שחלו במה שאנחנו יכולים. בדירת האירוח של בית חב"ד יש עכשיו בחורה חולה, כבת 30, שתשהה שם עד שתוכל לטוס לארץ. היא רצתה לטוס, התעכבה לה ויזת היציאה, ובתוך כך התקבלה הבדיקה של לפני הטיסה והתברר שהיא חיובית".

"כולם מכירים כאלה שחלו וכאלה שמתו". משפחת קופצ'יק (צילום: אתר רשמי, מערכת וואלה!)

מלכה אירני, בת 41, במקור מקריית ים, מתגוררת בבנגלור, בירתה של מדינת קרנאטקה בהודו. היום נרשם שיא מאומתים יומי בעיר - 39 אלף מקרים.

אירני נמצאת בהודו כבר כ-11 שנה, ובעיסוקה היא מדריכת תיירים ישראליים. כלומר, זה היה עיסוקה עד שהגיעה הקורונה. "יש כמובן עצירה מוחלטת. בכלל נותרו פה מעט מאד תיירים", היא מספרת לוואלה! אבל מוסיפה שזו הבעיה הקטנה עכשיו בהודו. "אני מרגישה מבולבלת", היא מתארת את תחושותיה בעיר בת 12 מיליון התושבים, הנתונה תחת הגבלות בשל התפרצות המגיפה, "יש ימים שאני מרגישה במקום בטוח ומוגן, וכמה רגעים לאחר מכן באות תחושות שליליות מאד".

"משתדלים להישאר אופטימיים". מלכה אירני ומשפחתה (צילום: אתר רשמי, מערכת וואלה!)

אתמול חגגו מלכה ומשפחתה יום הולדת 11 לתאומים שהיא מגדלת. "זה כבר יום הולדת שני בסגר. גם בשנה שעברה בתאריך הזה כך היה", היא מספרת, "נכון לעכשיו לא יוצאים למעט מ-6 בבוקר עד 10 בבוקר, כשניתן לצאת לרכוש מוצרי מזון ומוצרים חיוניים אחרים. בימים האחרונים יש מעט מאד אנשים ברחוב". לדבריה, "יש הרגשה של בהלה ופאניקה, ממש חרדה. השבוע החליט ועד השכונה שלנו שנרכוש חמצן רפואי מאחר ויש מחסור בבתי החולים השונים. כך יצא שבלון החמצן שהיה בידינו כבר הציל נפש אחת".

אחד הכשלים במאבק במגיפה הוא בידוד החולים שנדבקו בנגיף. "חקירות אפידמיולוגיות לא ממש עושים פה. יש אצלנו 60 מאומתים בשכונה של כ-2,000 איש ובוועד השכונה מבקשים מכל מאומת שהנהג, העוזרת וכו' ייכנסו לבידוד. אבל זה נעצר שם ולא משהו ממש מסודר", היא אומרת. "רואים בטלוויזיה שצריכים להתאשפז ובבתי החולים אין מיטות. היה כאן מקרה של נהג של ריקשה שהביא את אמא שלו לבית חולים ולא הצליח להיכנס, ואמא שלו מתה בריקשה. עמית לעבודה של בעלי שגר במומבאי התאשפז בתחילת הסגר השני. ביקשו ממשפחתו שתרכוש חמצן ומספר ימים לאחר מכן קיבלנו הודעת טקסט מהם שהוא נפטר. אנחנו משתדלים להישאר אופטימיים, ולהרחיק מכל החדשות האלה את הילדים", היא מספרת.

הכבישים הריקים בבנגלור (צילום: אתר רשמי, מערכת וואלה!)

ארגון הג'וינט העולמי יצא בקמפיין סיוע להודו. במסגרתו, נתרמו יותר ממאה אלף דולר בגיוס המונים לרכישת ציוד רפואי. "היעד הוא להרחיב את הסיוע באופן משמעותי", מסרו בארגון, וסיפרו כי היום ייצא מנמל התעופה בן גוריון משלוח ראשון של מכונות הנשמה ניידות שנרכשו בעזרת כספי הקמפיין.

במשרד החוץ אומרים כי "שגרירות ישראל בהודו נמצאת בקשר עם האזרחים הישראלים שנמצאים בהודו ונותנת מענה לפניותיהם. לאור המצב והעלייה בנתוני התחלואה במדינה, המחלקה הקונסולרית בשגרירות טיפלה במספר פניות של ישראלים וסייעה ביציאתם מהודו. בנוסף, בצל אירועי ההדבקה בקרב ישראלים החיים בהודו, השגרירות מכווינה למרכזים רפואיים הנמצאים בקשר שוטף עם השגרירות, ומספקת מידע עדכני אודות טיסות ישירות לארץ".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully