על שפנים, צפרדעים ויוני שלום: נתניהו ויריביו במרוץ עד סוף המנדט

בדיוק חודש חלף מאז שאזרחי ישראל יצאו בפעם הרביעית לקלפיות, אבל הכנסת עדיין משותקת, ומלחמת ההתשה בין בנימין נתניהו ומתנגדיו עוד רחוקה מהכרעה. 11 ימים לסוף המנדט שלו, הוא כלוא בין גדעון סער, בצלאל סמוטריץ', מנסור עבאס ונפתלי בנט, ובלי אף נתיב להקמת ממשלה. בליכוד מתרוצצים עדיין ומחפשים לשלוף שפנים מהכובע, אבל המשימה המרכזית שבה הוא מרכז את מאמציו היא למנוע מהמנדט לעבור למישהו אחר, ולסכל, כבר עכשיו, כל סיכוי שתגובש נוסחה שתביא לסוף שלטונו.

מול נתניהו ניצבת גוורדיה רחבה, ותיקה ומתוחכמת של יריבים, שרובם היו בעבר בעלי ברית ושותפים לדרך, ולכל הפחות שכנים לכיסא סביב שולחן הממשלה: סער וזאב אלקין יוצאי הליכוד, בנט, איילת שקד ואביגדור ליברמן שהתחילו את דרכם הפוליטית בלשכתו, ויאיר לפיד ובני גנץ, הקורבן הקואליציוני האחרון.

ביחד, יש להם מנה מכובדת של סיבות ורצון אישי עז להחליף אותו, ועם מרצ והעבודה - יש להם 58 מנדטים שיכולים להגשים את היעד המשותף. השבוע, הם הצליחו להנחיל לו הפסד פרלמנטרי צורב, בקרב על הוועדה המסדרת, אבל לא בזכות תושייתם אלא בעיקר בגלל רשלנותו של נתניהו, שלא תחזק כראוי את הציר עם רע"ם ועצבן את עבאס.

יומיים לאחר מכן, ליל המיקרופונים של נתניהו ובנט קרע את המסיכה מעל המו"מ להקמת ממשלת ימין ונתן את האות למחנה להאצת המגעים בגוש הנגדי להקמת ממשלת בנט-לפיד. הם מקווים להגיע להסכמות עוד לפני שחוזרים להתייעצויות בבית הנשיא ב-4 במאי, כדי שיוכלו להציג שם מתווה לממשלה מתפקדת, והוא - יעשה הכול כדי שהיא תנפח את נשמתה עוד לפני שנולדה.

בשבוע הקרוב הוא יפעיל את כל מנגנוני ההפרד ומשול ומשחקי התודעה שבשמם הוא נודע למרחוק, כדי לסכסך, להפחיד, ולהרתיע את בנט ואנשיו, ובעיקר את שקד, מחציית הרוביקון לעבר ממשלת אחדות עם לפיד והמרכז-שמאל. שקד מסומנת כשחקנית מפתח במאמץ הליכודי, ונאמני נתניהו בטוויטר וברשתות מתקיפים אותה בתחנונים משולבים בהבטחות להפוך לנסיכת הליכוד וגם איומים לקץ הקריירה הפוליטית בימין אם תשתף איתו פעולה.

בינתיים, בנט ושקד מתעקשים שהם מתואמים לגמרי ושאין לסכסוכים הביביסטיים תוחלת של ממש. אבל מטחנת הלחץ של נתניהו כן מזרזת את קצב קבלת ההחלטות בימינה, שהקציבה את השבוע הקרוב כדי לראות אם יש בשיחות עם לפיד התקדמות של ממש שיכולה להניב הסכם, ולקצר את זמן הטרללת. אם לא, בנט השאיר את האופציה של תמיכה בשפן הבחירות הישירות של נתניהו על השולחן.

לבנט מחכה הצעה חלומית בגוש הנגדי: האווירה בשיחות עם אנשי לפיד קונסטרוקטיבית וחיובית, ובמרכז-שמאל מוכנים לעשות הרבה כדי להחליף את נתניהו ומגיעים למו"מ עם הרבה רצון טוב. אבל הדרך להקמת ממשלה רצופה בהפכים אידאולוגיים, אינטרסים צולבים, דרישות סותרות ואגו וחשדנות פוליטית למכביר. וככל שהמגעים מתקדמים, מתגלים הפערים והקשיים וחושפים לנתניהו את נקודות החולשה.

בנט וסער, שמתפקדים כמעין סיעה משותפת במו"מ מול לפיד, רוצים לסגור את כל הפרטים מראש ולהודיע לנשיא ריבלין כבר ב-4 במאי שעלה בידיהם להקים ממשלה מתפקדת ולחסוך את כאב הראש סביב שאלת ההטלה מחדש של המנדט.

הם מאיצים בלפיד לסגור כבר השבוע את עיקרי ההסכם, ומגיעים עם מחיר פתיחה גבוה למשא ומתן: מלבד ראשות הממשלה, עם 7 מנדטים בלבד, בנט דורש שוויון מלא ומנגנוני פריטטיות, במודל של ממשלת נתניהו-גנץ, שיבטיחו של-13 המנדטים שלו יהיה כוח שווה וזכות וטו בכל פורום קבלת החלטות כמו ל-45 בגוש של לפיד. הוא גם דורש מפתח שרים נדיב במיוחד, שייתן לו לפחות שמונה מקומות סביב שולחן הממשלה, ויקשה על לפיד לחלק תיקים באותה נדיבות לשותפיו מבלי להפר את הבטחת הבחירות שלו להקים ממשלה רזה של 18 שרים.

מבחינת ימינה ותקווה חדשה, מדובר בתנאים הכרחיים, כדי לשמור על שליטה ערכית-ימנית בסוגיות מדיניות ופנימיות כבדות משקל שאפשר יהיה למכור לבייס. אבל גם ללפיד, מרב מיכאלי וניצן הורוביץ יש בייס, שגם ככה יתקשה לבלוע את בנט כראש הממשלה. ולגוש הימין החדש יש גם דרישות פרסונליות מופלגות מהגוש הנגדי: סער רוצה את תיק הביטחון בעוד גנץ נחוש לשמור עליו, אלקין מכוון לעמדת יו"ר הכנסת אבל לפיד רוצה שם את מאיר כהן.

על השולחן מחכות גם סוגיות שנוגעות לקווי היסוד של הממשלה, ועמדותיה בסוגיות פוליטיות בוערות כמו פינוי חאן אל-אחמר או החקירה בבית הדין בהאג. בדת ומדינה, אחת הסוגיות הנפיצות, דווקא מסתמנת כבר הסכמה על הצעה של אביגדור ליברמן שהקו המנחה יהיה של ארגון רבני צהר, שמייצג קו ליברלי יותר מזו של הרבנות הראשית החרדית.

עמדות הפתיחה של המו"מ גבוהות, מן הסתם, גם לצרכי מיקוח, וככל שהשיחות יתקדמו, כולם יצטרכו להתפשר ולבלוע חלק מהצפרדעים כדי שיהיה להן סיכוי ממשי. רק שבזמן שבמרכז-שמאל בולעים צפרדעים, גורמים בליכוד ובסיעות החרדיות ממשיכים לשגר יוני שלום לסער, בתקווה שברגע האחרון תימצא דרך להחזיר אותו הביתה - על ידי הזזה של נתניהו לנשיאות או לעמדת ראש ממשלה חליפי והפקדת המושכות בידי איש ליכוד, רצוי מנאמניו.

המתווה הכי מדובר, שזוכה לכינוי "פוטין-מדבדב" על שום דמיונו לקרמלין, מציב את יו"ר הכנסת יריב לוין, גדול הנאמנים, בעמדת ראש הממשלה, ואמור לשכנע את סער להצטרף לממשלה יחד עם חקיקה שתקצוב לנתניהו את הכהונה והסדר נדיב לכניסה חזרה לליכוד וקבלת מאחזי כוח. בינתיים, כל המאמצים מול סער מעלים חרס והוא איתן בסירובו להצטרף לכל קומבינה עם נתניהו, ששולל פומבית כל יוזמה שמזיזה אותו במילימטר. בליכוד מקווים שאחרי שייגמרו השפנים והצפרדעים והברירה שתעמוד בפני סער תהיה בחירות חמישיות, גם הוא יושיט עלה של זית.