מקרה הרצח הבא אירע לפני יותר מ-60 שנה - אך עד היום הוא נחשב בעיני רבים כתעלומת הרצח הגדולה ביותר בהיסטוריה. אדם התוודה ברצח אשתו - אך מאוחר יותר גילה כי הגופה שנמצאה בת 1,600 שנה.
בשנת 1959 פגשה אמנית הפורטרטים וחובבת הטיולים מליכא דה פרננדז את האיש שיהפוך לרוצח שלה. תוך שעתיים ביקש ממנה פיטר ריין-ברדט, עובד חברת תעופה, להתחתן איתו - והיא ישר אמרה "כן". תוך ארבעה ימים הם כבר נישאו. כמה חודשים לאחר מכן - שלא מפתיע - הנישואים התפרקו ופרננדז חזרה למסעותיה מסביב לעולם, כשהיא משתמשת בהנחת "הנוסע המתמיד" של בעלה הטרי. ריין-ברדט נשאר בביתו בצ'שייר, אנגליה.
שנתיים לאחר מכן, פרננדז נעלמה לחלוטין וריין-ברדט הפך לחשוד מספר אחת בהיעלמותה. על אף חיפושים יסודיים בנכסיו - כולל חפירה בגינתו בחיפוש אחר שרידיה - המשטרה לא הצליחה למצוא שום זכר למליכא. המקרה נותר בלתי פתור במשך שני עשורים, כאשר לפתע קיבל תפנית מוזרה: ראש כרות התגלה בתוך ביצת כבול (ביצה עם הצטברות של חומר דחוס ורקוב חלקית של צמחים ותאית) ליד בית הסמוך לאחוזתו של ריין-ברדט.
באתר המדעי iflscience דווח שבשלב זה, חוסר הידע של ריין-ברדט על ביצות כבול בא לרעתו והסתיים בהרשעתו ברצח אשתו - על אף שהראש שנמצא שם כלל לא היה שלה אלא של אישה שחיה לפני 1,600 שנה.
הסיפור המלא של פיטר ומליכא:
כיצד התרחשה הטעות?
אתם ודאי שואלים את עצמכם כיצד החוקרים חשבו שגופה מלפני 1,600 שנים שייכת לאישה שנרצחה לפני כשני עשורים? ובכן על פי ההסבר המדעי - הגופה שנמצאה היא למעשה "גופת כבול", גופת אדם שנחנטה באופן טבעי בתוך ביצת כבול והשתמרה בצורה חלקית.
הכבול נוצר באמצעות פירוק של חומרים אורגניים, בעיקר מחומרים צמחיים כמו טחב. כאשר טחב הכבולית מצטבר בשטחים רטובים מספיק בכדי ליצור ביצה, שכבות הכבול יוצרות חומצות שטובות להפליא בשימור גופות- כולל העור והאיברים הפנימיים. אם נפלת לאחת כזו - או שנרצחת ונזרקת לשם - יכולים למצוא אותך לאחר מאות או אלפי שנים וקיים סיכוי גבוה שתראה בדיוק כמו מישהו שנפל/נזרק לשם אתמול.
כלומר הראש הכרות שנמצא בביצה השתמר באופן כה מושלם עד שהחוקרים האמינו שמדובר בראשה של פרננדז ולא בשריד אדם עתיק. אם ריין-ברדט היה יודע זאת, הוא אולי לא היה ממהר כל כך להודות ברצח אשתו.
לאחר שראשה של אישה לא ידועה נמצא בביצת הכבול של לינדו מוס, החוקרים הפלילים שהאמינו כי הוא שייך לאישה כבת כ-30-50 שנה, התעמתו עם ריין-ברדט על הראיות - והוא נשבר. "עבר כל כך הרבה זמן, חשבתי שלעולם לא יגלו", הוא אמר למשטרה במהלך החקירה.
הוא סיפר לחוקרים שאשתו חזרה לאחוזה שלו מתישהו בראשית שנות ה-60 ואיימה לחשוף שהוא הומוסקסואל - דבר שנחשב לפשע באנגליה בזמנו - אם לא ייתן לה כסף. ויכוח אלים פרץ ביניהם. "משהו פשוט ביעבע בתוכי", הוסיף וסיפר אחר כך לבית המשפט שהוא תפס אותה, החל לטלטל אותה - ולא הבין שהוא למעשה הרג אותה עד שעצר. "הייתי מבועת ולא יכולתי לחשוב בבהירות. הדבר היחיד שעלה על דעתי היה להסתיר אותה". ריין-ברדט אמר כי הוא ביתר את גופתה בגרזן לפני שניסה לשרוף אותה. כשזה לא עבד, הוא לקח אותה לביצה הסמוכה והשליך אותה פנימה.
עוד ב"אסור לפספס"
לחוקרים לקח זמן להבין שלא מדובר בראשה של פרננדז. מקרה היעלמותה, שלא נפתר במשך 20 שנה, נראה לחוקרים סגור, אך החוקר הראשי, הבלש ג'ורג' אבוט, היה מוטרד ממשהו: אם זה אכן ראשה של פרננדז - היכן שאר הגופה?
הוא שלח את הגולגולת לניתוח נוסף באוניברסיטת אוקספורד ובשלב זה הם גילו באמצעות תיארוך פחמן-14 שהגולגולת מתוארכת לתקופה הרומית. "הגולגולת נשמרה בביצת הכבול במשך למעלה מ-1,600 שנה וברור שאין לה שום קשר למליכא", אמר התובע מרטין תומאס לבית המשפט, "אך האירוניה היא זו: גילויה הוביל ישירות למעצרו של הנאשם ולהודאתו המפורטת".
כשנודע לכך לריין-ברדט, הוא ניסה לחזור בו מהווידוי שלו, אך זה כבר היה מאוחר מדי. לקח למושבעים שלוש שעות בלבד למצוא אותו אשם ברצח.
גופתה של פרננדז לא נמצאה עד עצם היום הזה.