אם במקרה קוראים לכם פול או ג'ון וסייעתם לפני כמה עשרות שנים לבחור קצת מוזר להתגנב לטיסה ממלבורן ללונדון דרך תא המטען של המטוס - נא צרו איתו קשר כי הוא רוצה להזמין אתכם לבירה.
בריאן רובסון, בריטי בן 75, מחפש אחר חבריו הטובים שסייעו לו אי אז ב-1965 לארוז את עצמו בתוך ארגז עץ קטן המיועד לשליחה לארץ מולדתו. ה-BBC דיווח שאת סיפור המסע המטורף שלו הוא חושף בספר חדש שצפוי לצאת לאור מאוחר יותר החודש, כשהרגע המכונן בסיפורו היה כשגילה כי לא הועלה לטיסה ישירה בת 36 שעות - אלא לטיסת קונקשן שנמשך חמישה ימים בהם נאלץ לשרוד כשהוא מקופל בתוך תא קטן וחשוך.
בריאן רובסון מקארדיף, ווילס, היה בן 19 כששני חבריו האירים סייעו לו להיכנס לתוך ארגז קטן כדי שיוכל לשלוח את עצמו כמטען בטיסה ממלבורן ללונדון. הוא עבד אז בחברת הרכבות הוויקטוריאניות באוסטרליה, אך סיפר שהיה אומלל מאוד. הוא לא היה יכול לרכוש כרטיס טיסה הביתה מאחר שהתחייב במסגרת עבודתו לחיות שנתיים באוסטרליה. עלויות הטיסה שלו שולמו בידי ממשלת אוסטרליה ונאמר לו כי הוא צריך לשלם כ-800 ליש"ט כדי להחזיר את ההוצאות ולממן את דרכו הביתה. "המשכורת שלי הייתה כ-30 ליש"ט בחודש ולכן לא היה לי שום סיכוי שאצליח לגייס סכום כזה", הוא אמר לחדשות BBC.
לאחר 11 חודשים במלבורן הוא החליט שנמאס לו והעלה רעיון לשלוח את עצמו הביתה כמטען אווירי. הוא רכש ארגז עץ קטן ופנה לחבריו פול וג'ון, שעבדו גם הם בחברה ולמדו איתו יחד בבית הספר באירלנד, כדי שיסייעו לו להגשים את חלומו. לפול הייתה גישה למכונת כתיבה דרכה יוכל לבצע את עבודת הניירת הנדרשת למשלוח. בריאן סיפר שבהתחלה הם חשבו שהוא משוגע לגמרי ולקח לו שבוע לשכנע את פול להירתם למשימה, הוא אמר: "ג'ון השתכנע די מהר אבל פול לא הסכים לעשות את זה". רק לאחר שנשבע כי הוא לא יאמר מילה לאיש על מעורבותם בסיפור, הם סייעו לו להיכנס לתוך ארגז עץ בגודל של מקרר קטן ושלחו אותו בתור מחשב.
למסע המשוגע שלו הוא הביא כרית, פנס, מזוודה קטנה, ספר שירי ביטלס ושני בקבוקים - אחד למים ואחד לשתן. הוא גם צרך חומרים משלשלים במשך שלושה ימים לפני מסעו כדי לוודא שהוא לא יצטרך להתפנות בטיסה. הוא לא הצליח למתוח את רגליו ולא יכול היה להסתובב בתוך הארגז - אך האמין שהוא מסוגל לשרוד טיסה של 36 שעות, רק שאז הכל השתבש.
עוד ב"אסור לפספס":
"מצאתי את עצמי תקוע בארגז במשך חמישה ימים"
מסעו של בריאן רובסון היה קשה ומסוכן יותר מכפי שאי פעם יכול היה לדמיין. מהר מאוד הוא גילה שמה שאמור היה להיות טיסה ישירה של 36 שעות הפך לטיסת קונקשן בת 5 ימים. מתברר כי במטוס המקורי לא היה מקום, ולכן בריאן הארוז הועבר לטיסה איטית בהרבה שעברה דרך סידני ולוס אנג'לס.
הוא מספר כי הטיסה הייתה קשה מנשוא: "תא המטען במטוס היה קפוא ולוהט בו זמנית. התקשתי לנשום. זה היה נורא". מהר מאוד בריאן הבין כי רק בגלל שכתוב על הארגז "הצד הזה למעלה", זה לא אומר שלמישהו באמת יהיה אכפת. כשהמטוס נחת בפעם הראשונה בסידני, צוות הטיסה הפך את הארגז ובריאן נותר עומד על ראשו במשך 22 שעות, כשהוא סובל מכאבי תופת לא יתוארים שלוו במספר התעלפויות. הוא לא ויתר. אחרי כמעט יממה הוא מצא את עצמו שוב באוויר, הפעם סבור שהוא עושה את דרכו ללונדון - אך מצא את עצמו לבסוף במחסן ציוד בלוס אנג'לס.
"מצאתי את עצמי תקוע בארגז במשך חמישה ימים וסיימתי במחסן ציוד. חשבתי שאני בלונדון", הוא משחזר, "יכולתי להזיז את היד כדי להגיע לפנס שלי, אבל האצבעות שלי היו נוקשות מאוד, אז שמטתי את הפנס. פתאום שמעתי קולות שאמרו: 'מה קורה שם?' שמעתי שני גברים שלא דיברו במבטא בריטי. היה להם מבטא אמריקאי. אחד מהם הביט דרך חריץ קטן בארגז וקלטנו זה את זה עין בעין. הוא קפץ קילומטר לאחור ואמר: 'יש שם גופה'. שניהם ברחו. כעבור שעה, פרצה מהומה ענקית במקום. ה-FBI, ה-CIA, שירותי האבטחה בשדה התעופה, אמבולנסים. כולם הגיעו לשם".
צפו בו משחזר את המסע
כשפתחו את הארגז הם מצאו את בריאן חיוור וקפוא. הם העבירו אותו לטיפול בבית חולים מקומי שם התאושש אט אט והחזיר לעצמו את יכולת השימוש בגפיו. הוא נותר מאושפז בבית החולים למשך חמישה ימים ונחקר בידי ה-FBI לפני ששוחרר - כשנמצא כי הוא אינו מרגל ואינו מהווה איום.
חבר הפרלמנט האוסטרלי, דן מק'ינון, דרש לנקוט בצעדים משפטיים נגד "הצעיר חסר התועלת", כפי שכינה אותו, אולם שר ההגירה דאז, לסלי בורי, קבע כי לא יינקטו נגדו בשום צעדים. הרשויות האמריקאיות החליטו שלא הגישו כתב אישום נגדו ובמקום זאת הוא נשלח בטיסה מסחרית רגילה ללונדון - כשהפעם הוא קיבל מושב נוח ללא עלות.
בריאן רובסון היום
כשהגיע ללונדון הוא שיקם את חייו, בנה קריירה והקים משפחה. הספר המגולל את הרפתקת חייו, "The Crate Escape" (משחק מילים המשלב את שם הסרט המפורסם, "Great Escape", והאמצעי דרכו נשלח בטיסה) ייצא לאור בסוף אפריל, כשסרט גם נמצא כעת בתהליכי עבודה ראשונים.
במבט לאחור בריאן לא מאמין שהוא עשה מעשה כל כך חסר היגיון. "זו הייתה טיפשות. אם הילדים שלי היו מנסים את זה, הייתי הורג אותם", הוא אמר, "אבל אלה היו זמנים אחרים". כפי שכבר ציינו, הוא ישמח לפגוש שוב עם חבריו הותיקים שסייעו לו אז. לדבריו, הוא כתב להם מוויילס בשובו מההרפתקה הגדולה, אך לא שמע מהם דבר. "אם אפגוש אותם שוב, הייתי רוצה לומר להם שאני מצטער שעירבתי אותם בזה ושהתגעגעתי אליהם כשחזרתי הביתה", הוא סיכם, "הייתי רוצה להזמין אותם למשקה".