לפני יומיים חזינו ביום קשה, אולי האכזרי ביותר לבנימין נתניהו ראש הממשלה הזמני של מדינת ישראל
בהחלט, לראות ראש ממשלה בישראל יושב על ספסל הנאשמים, הוא לא יום קל לאיש, אך מנגד הוא יום חג לדמוקרטיה הישראלית, כי אין איש שונה בפני החוק.
בימי הבחירות הסוערים שאלתי את אחד מהמנהיגים החרדים, מדוע כל הזמן אתם תומכים בראש הממשלה בנימין נתניהו? תשובתו הייתה כדלקמן: "לא נוטשים חבר ולא ספינה שטובעת". התמיכה שלנו בביבי, לא רק כי הוא קרוב אלינו אידאולוגית, אלא האידאולוגיה היהודית מחייבת אותנו לתמוך בו, לחזק אותו ולעודד אותו".
לדבריו, "בנימין נתניהו מנהיג בעל זכויות רבות ועל זה אין חולק, אך גם בפוליטיקה אנחנו מחויבים בהכרת הטוב. ולתמוך בו אפילו שלעיתים הדבר קשה, כן. כי זהו אבן היסוד של 'בין אדם לחבריו ודרך ארץ קדמה לתורה'", וסיים את דבריו, "במה ששנוי עליך לחבריך לא תעשה", אנחנו כחרדים, יודעים היטב כמה קשה לעמוד מול מכונות הסתה משומנות היטב, אותנו מחרימים אישי ציבור ומפלגות. הציבור החרדי בתחושה מתמדת כי כל העת, הסממן היהודי במדינת ישראל נאבקת יום יום על קיומה, חרף העובדה כי חלקים בעם רואים בנתניהו מנהיג מורם מעם, וחלק רואים בו כאויב העם. בציבור החרדי לא נוטשים חבר ולא ספינה שטובעת ומשאירים אותה לבד.
לא אעסוק בכתב האישום, ולא אעסוק האם ראוי, או נכון כי ראש ממשלה תחת עננה כבדה של חשדות ראוי, או יכול טכנית לנהל מדינה. ולא האם זו העת, אולי לנצל את העיתוי הנכון ולתת לנתניהו בעיטה אל מחוץ לחומות בלפור.
בדבריו אמש של בנימין נתניהו ניתן היה לחוש בגרונו את הכאב בו הוא שרוי, כי נעשה בו לינץ' אכזרי ב"כיכר העיר", לינץ' שלא נעשה לאיש זולת בנימין נתניהו, לא. זה לא המשפט מה שהעיק עליו אמש, אלא בעיקר היה זה, כי אמש נפרצו כל החומות, והתחרות באוויר מי יכה יותר חזק בראש הממשלה, יזכה לחשיפה ורייטינג.
לקריאה נוספת:
זה החל בנאום הפתיחה המתוקשר של התובעת הראשית נגד הנאשם. מי ששמע את הנאום, טוען כי היה נראה יותר כנאום ניצחון, ולא כנאום פתיחת שלב הוכחות רגיל. עיתונאים וגופי התקשורת אשר הטיחו באיש שלל אמירות פוגעניות ומזלזלות, אשר ברובן המכריע אינן קשורות למצבו המשפטי, ולמציאות. לזה נתניהו התרגל ולכן זה לא מה ששבר אמש את נתניהו.
אלא מה כן? לא רחוק מבית המשפט, התקיים לו בבית נשיא מדינת ישראל "סעודת מנצחים" עם מיקרופונים פתוחים, כאשר כולם - וללא יוצא מהכלל חלק נכבד מחבריו הטובים לאורך שנים - מנתחים את הבשר החי, מי בעדו ומי נגדו. כולל נשיא מדינת ישראל שניצח ופיקד על מלאכת הנאומים, כאשר לעיתים היה נחזה לכאורה כי הנשיא חורג אף מסמכויותיו.
למתבונן מן הצד, שעלה זה עתה מארץ אחרת, בוודאי היה נראה לו, כי נשיא מדינת ישראל הוא ואין בלתו, גם היושב בכובעו כנשיא "בית משפט העליון", שיושב זה עתה ממש, בראש הרכב המורחב של שופטי בית המשפט העליון, שדן זה עכשיו, בתיק נתניהו כערכאת ערעור נוספת ומכריעה את גורלו, כפסק דין חלוט. לסיטואציה כזו, וליום קשוח שכזה, נתניהו לא יכול היה לדמיין.
"בין אדם לחבריו יש גם בפוליטיקה"
ניסיתי למצוא נקודת אור ביום זה ומצאתי. לטעמי נקודת אור קטנה, זה לראות דווקא את הנציגים עם הכיפות על הראש מכל הזרמים, ספרדים, אשכנזים, חסידים, ודתיים לאומים. וכולם בעצם אמרו פה אחד, "לא ניתן לפגוע באיש אתיר זכויות זה", יש לנו מחויבויות מוסרית על פי ההלכה היהודית לכבוד האדם, "בין אדם לחבריו יש גם בפוליטיקה".
ניתן היה לראות ולשמוע בשידור חי, את הקושיות הקשות, שהקשה נשיא המדינה אל מול ראשי הסיעות למצוא חלופות לממשלה בראשות נתניהו, אך ככל שהדרך קשה יותר, כך ההתעקשות של ראשי הסיעות החרדיות הולכות ומעצמות, כאהבה שאינה תלויה בדבר. ולכן הסיכוי שהציבור החרדי יעזוב את נתניהו בצורה כזו פוגענית ומשפילה הוא חסר סיכוי. ולכן אך טבעי הדבר כי נתניהו והחרדים במקשה אחת - גם במחיר של בחירות נוספות.
"לא נוטשים חבר ולא ספינה שטובעת". מילים אלו קיבלו בבית נשיא המדינה את המשמעות ביתר שאת כי הציבור החרדי נאמן לבוחריו.
הכותב עו"ד גדליהו בן שמעון, סנגור פלילי וסגן ראש עיריית בני ברק