התובעת במשפט נתניהו ניסתה להסביר מה באמת חשוב. דבריה נבלעו ברעש מבחוץ

הבוקר (שני) בבית המשפט המחוזי בירושלים, ניסתה התובעת הראשית בתיקי האלפים, ליאת בן ארי, להזכיר שלמרות הכול - בדיון בבית המשפט מה שחשוב הוא לא טיעונים רטוריים, ואפילו לא פופולריות - אלא החוק והראיות. היא פרסה בנאומה את הדרך בה התביעה רואה את התיק, וכיצד היא מתכוונת להוכיח אותו - על פי התנאים של עבירות השוחד והמרמה והפרת האמונים בחוק.

אחרי זמן ארוך שבו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שריו, מקורביו, עורכי דינו ותומכיו חוזרים על מונחים כמו "שתיים וחצי כתבות בוואלה!", או "אישום תקדימי על סיקור אוהד", הזכירה התובעת כי נתניהו לא עומד לדין על עצם הסיקור האוהד. אותו סיקור, כך על פי הפרקליטות, היה שווה המון לנתניהו, והוא גם היה מוכן לתת תמורתו המון. הקשר הזה, כמעט ואפשר היה לשכוח, הוא שעומד בלבם של תיק 4000 ותיק 2000.

המשפט נערך בקומה השלישית של בית המשפט, אך העיתונאים לא הורשו להגיע לשם משיקולי קורונה ואבטחה, וצפו במתרחש באמצעות שידור במעגל סגור לאולמות בקומה הראשונה. את נאומה של בן ארי כמעט לא ניתן היה לשמוע, שכן קולה נבלע בקולות המפגינים בעד ונגד נתניהו, שחדרו מבעד לחלונות.

בזמן שצוות התביעה נכנס לאולם, נושא בידיו ארגזי חומרים, מבחוץ הרעימו הרמקולים של המפגינים למען נתניהו את "מהפכה של שמחה" של עומר אדם וליאור נרקיס. יעברו עוד כמה שעות עד שראש הממשלה בקולו יאשים את הפרקליטות במתקפה חסרת בסיס בניסיון הפיכה אחר.

בשלב מסוים החליף את המוזיקה קולה של גלית דיסטל אטבריאן, ששוריינה במקום ה-10 ברשימת הליכוד לאחר שהיטיבה להגן בכל מצב על נתניהו בתקשורת. גם בתפקידה החדש היא סיפקה את אותה הסחורה. כך, בעוד בתוך האולם הבהירה התובעת בן ארי כי "כתב האישום מונה עובדות ברורות, ומייחס לנאשמים המנויים בו, ורק להם, ביצוע עבירות פליליות", הרעימה דיסטל-אטבריאן במערכת ההגברה שבחוץ: "מי שעומד היום למשפט זה לא ראש הממשלה. זה אני. זה אבא שלי".

אחרי דברי הפתיחה נתניהו עזב את המקום, ומעט לאחר מכן עזבו גם המפגינים. גם מערכת הסאונד השתפרה, ואת עדותו של מנכ"ל וואלה! לשעבר, אילן ישועה, כבר אפשר היה לשמוע כראוי באולמות העיתונאים. ישועה תיאר כיצד, לדבריו, אילצו אותו בעלי אתר וואלה! - שאול ואיריס אלוביץ' - להפוך את אתר החדשות לכלי בשירותו של ראש הממשלה ומשפחתו.

"נאמר לי במילים ברורות 'השבוע הוא צריך לחתום לי', או 'השבוע הוא צריך לאשר לי'", תיאר ישועה איך הסבירו בני הזוג אלוביץ' את הלחצים עליו להטות את הסיקור באתר כרצונם של בני הזוג. מי שטען שהתנהלות נתניהו מול וואלה! לא הייתה חריגה, יצטרך להתמודד עם אמירותיו של ישועה שהעיד: "כל גוף תקשורת מחדשותי מקבל כל הזמן פניות ממושאי הסיקור. היו כאלה, אבל לא בצורה כזו. מה שקיבלתי מכל הפוליטיקאים האחרים יחד ב-13 שנים של כהונה, זה אולי שבוע של בקשות שקיבלתי מראש הממשלה ואשתו. בלי השוואה".

עדותו של ישועה תמשיך מחר, אך בינתיים בערב התייצב ראש הממשלה מול המצלמות והשתלח שוב בפרקליטות. בדיוק כפי שעשה לפני עשרה חודשים, לאחר הדיון הראשון במשפט. הדבר העיקרי שהשתנה מאז הוא שנתניהו לא הצליח עד כה בשני המסלולים בהם קיווה לבטל את משפטו: במגרש הפוליטי הוא גרר את המדינה לעוד מערכת בחירות בתקווה לגבש קואליציית חסינות, ובבית המשפט נדחו שורת בקשות לביטול כתב האישום מטעמים כאלה ואחרים.

אם נתניהו מרגיש חופשי לחזור כמעט על אותו נאום, ארשה לעצמי לחזור על דברים שכתבתי אז, ורלוונטיים גם היום:

"בנימין נתניהו, כמעט וצריך להזכיר זאת, אינו מדינת ישראל. המדינה היא המוסדות, הסמלים, חוקים והנורמות שחייבים לקבל את אמון האזרחים כדי להתקיים. ודווקא את האמון החיוני הזה מנסה הנאשם נתניהו לרסק, כדי להחליש כביכול את הקייס נגדו. מה אמור לחשוב מחר אזרח שמוגש נגדו כתב אישום על ידי הפרקליטות 'תופרת התיקים'?

נכון, לנאשמים שמורה הזכות לתקוף. הם ניצבים מול מערכת חזקה מהם, שבידיה סמכויות דרקוניות. אלא שראש ממשלה לא יכול לחתור תחת הלגיטימציה של המערכות שמהוות את עמודי התווך של המשטר. זו בדיוק הסיבה שראש ממשלה לא צריך לכהן בעודו נאשם".