התמכרויות למסכים ולפורנו, חרדות ובדידות: כך השפיעה שנת הקורונה על בני הנוער

תקופות הסגרים גבו מחיר כבד מהילדים, ובמיוחד משכבות ז'-י' שלמדו רוב השנה מהבית. הפסיכולוגים מדווחים על יותר מקרי דיכאון ואובדנות ומספרים כי המדינה לא דאגה להגדיל את המשאבים הנדרשים לסיוע. "הקורונה עשתה נזקים שאנחנו עוד לא יודעים לאמוד"

בווידאו: במחאה על אי חזרתם לבית הספר תלמידי כיתות ז'-י' לומדים בקניון (צילום: רוני כנפו)

"בדצמבר היה לי שבוע שלם שלא יצאתי מהבית ופחדתי להישאר לבד. אפילו ללא סיבה מסוימת. אימא שלי לא הלכה לעבודה ונשארה איתי. היו לי לחצים בחזה וחשבתי שיש לי משהו פיזי, התחלתי לחשוב על הדבר הכי נורא שיכול לקרות. אימא לקחה אותי למיון, שם אמרו לי שאין לי שום דבר וזה רק חרדות", כך מתארת מ', תלמידת כיתה י' מתל אביב את התקף החרדה הראשון אותו עברה השנה.

מ' לא לבד. תקופת הקורונה גבתה מחירים כבדים מהילדים בכל הגילים, ובמיוחד משכבות ז'-י' שבשנה האחרונה למדו בעיקר מהבית. 600 אלף תלמידי כיתות אלה היו בתחתית סדר העדיפויות של הממשלה, שקבעה כי יחזרו ללימודים רק בפעימה השלישית של פתיחת המשק, אחרי פתיחת הקניונים והמסחר. אך גם עכשיו, בשל הגבלות המתווה, הלימודים מתקיימים רק פעמיים בשבוע במשך שעתיים ביום בממוצע, והתלמידים ממשיכים לצבור נזקים שכנראה יבואו לידי ביטוי עוד זמן רב לאחר שתסתיים הקורונה.

עוד בוואלה!

תלמידי ז'-י' חוזרים ללימודים, אך ההגבלות לא יאפשרו להציל את השנה האבודה

לכתבה המלאה
גם עכשיו הלימודים מתקיימים רק פעמיים בשבוע. חזרת תלמידי החטיבות (צילום: ראובן קסטרו)

אחד השיקולים שמנחים את מקבלי ההחלטות היא שתלמידי חטיבות הביניים כבר לא צריכים להישאר בבית עם הוריהם, כי הם מבוגרים מספיק, ושהם לא לומדים עדיין לבגרויות כמו תלמידי כיתות י"א-י"ב. בפועל, הפסיכולוגים מדווחים על זינוק במספר הפניות למוקדים עירוניים - יותר מקרי חרדה, דיכאון ואובדנות בקרב בני הנוער, ומספרים כי למרות העומס שגבר, המדינה לא דאגה להגדיל את המשאבים הנדרשים להענקת סיוע ראוי לילדים.

שר החינוך יואב גלנט ער לקשיים. "אנחנו מזהים בשנה האחרונה תופעות מדאיגות שהולכות ומתפתחות אצל תלמידים - השמנה, עלייה חדה בהיקף השימוש באלכוהול וסמים, עלייה חדה בפניות לקבלת סיוע נפשי ודיווחי מצוקה, חרדות ובדידות", אמר לפני כחודש וחצי בישיבת הממשלה. "במיוחד אני חרד לתלמידי כיתות ה'-י' שכמעט ולא נכחו בבית הספר בשנה האחרונה".

בתחילת החודש, הציג בישיבה את "התכנית הלאומית לצמצום פערים", שאמורה להתחיל כבר לאחר פסח ולהסתיים בסוף שנת הלימודים הבאה. במשרד החינוך אמרו לוואלה! כי בימים אלה הם עובדים על סקר חדש שעוסק במיפוי הפערים הרגשיים.

זינוק במספר הפניות למוקדים עירוניים. תלמידי חטיבה בפרדס חנה (צילום: שלומי גבאי)

לעומת נערים רבים אחרים, מ' מעידה שהיא אדם "שמח ואופטימי", ומבינה את החשיבות שנמצאת במפגש אנושי, מחוץ למסך. "דווקא תמיד הייתי בגישה של 'אני לא מפחדת מהקורונה' והיה לי חשוב להיפגש עם החברים גם בסגרים. לא חששתי גם לעבור על הגבלת אלף המטרים מהבית רק כדי לפגוש חברים, לדבר איתם, לפגוש אנשים אמיתיים. לא רק ב'פייסטיים'", היא מספרת.

"אבל היו גם הרבה מאוד ימים במהלך השנה האחרונה שלא יצאתי מהבית", היא מיד מוסיפה. "בחיים לא חשבתי שזה ישפיע עליי ככה. התחילו לי המון מחשבות, סוג של חשיבת יתר, אפילו על דברים שלא קשורים לקורונה. יכול להיות שזה קרה בגלל שהרבה זמן לא יצאתי מהבית - זה עשה אותי חרדתית".

מ' התקשתה להסתגל ללמידה בזום. "אני נכנסת רק כדי שיכתבו שהתחברתי, כדי שלא יורידו לי בתעודה. אני לא באמת מקשיבה, לא מצליחה להתמקד. אני רוצה להגיע כמה שיותר ללימודים בבית הספר. זה עושה לי טוב, לחזור לשגרה הרגילה. אני בן אדם שמח ואני נורא אופטימית. ואני עדיין".

התמכרויות ואובדנות

גיא יקר, פסיכולוג חינוכי ושיקומי מומחה בעיריית תל אביב, מספר כי "הקורונה עשתה נזקים שאנחנו, הפסיכולוגים, עוד לא יודעים לאמוד אותם. אנחנו רואים שיש ילדים שמסתגרים בבתים, אנחנו רואים התמכרויות למסכים ולפורנו. המון שעות שהילדים מבלים מול המסך. אנחנו רואים עלייה בשיעורי החרדה, הדיכאון והאובדנות. כשבדקנו את הנתונים, מצאנו שבסגר הראשון הייתה עלייה מטורפת בכמות הפניות לשירות הפסיכולוגי - בחודש וחצי קיבלנו את אותו מספר פניות שאנחנו מקבלים בחצי שנה".

לדברי יקר, "הבעיה היא עם המצב הזה היא שהוא נמשך הרבה מאוד זמן. הילדים גם מתנתקים מהחברים שלהם, מהנורמליות, מהשפיות, וגם מהשגרה. בשנה האחרונה שגרת החיים של בני הנוער השתנתה לגמרי - הם ערים בלילה וישנים ביום. מדובר בשכבת גיל שאנחנו נוטים להגיד שתסתדר לבד ואנחנו נלך לעבוד, אבל גם בגילים האלה, הבקרה והנוכחות ההורית הן קריטיות. כשהילד ער בלילה וההורה לא נמצא בבית ביום, אז הילדים האלה גדלים כמו דור שאין לו הורים".

"ילדים מסתגרים בבתים, מתנתקים מחברים". מחאת הקניונים של תלמידי החטיבה (צילום: ראובן קסטרו)

א', בן 15 מתל אביב, תלמיד בכיתה י', יכול להזדהות עם דבריו של יקר. הוא קם כל יום בשתיים בצהריים ומתיישב לשחק במחשב, מדי פעם הוא נפגש עם כמה חברים בפארק ליד ביתו לקראת הערב, ובלילה הוא חוזר לשחק.

עד השנה האחרונה א' היה תלמיד מצטיין, אך הקורונה טרפה את הקלפים. הוא נהג להתחבר לשיעורים בזום מהמיטה, עם מצלמה כבויה, ולרוב היה נרדם במהלכם. לאחרונה היה לו מבחן חשוב במתמטיקה הקובע כמה יחידות לימוד ילמד לבגרות. האכזבה שחש אחריו לא הייתה מפתיעה.

יקר מזהיר בפני ההשלכות שעלולות להיות על המשך חייו של המתבגר. "בגילים האלה, הילדים בונים את הזהות שלהם וחלק מזה נעשה לצד החברים שלהם, וכל זה נמנע מהם. הם לא נמצאים במספיק אינטראקציות אישיות בשנה האחרונה, וברגע שהם מנותקים חברתית אז כל התהליכים האלה מתעכבים. הילדים נמצאים בעיקר עם עצמם, הם באיזושהי אשליה שהמסכים, המשחקים והטיק-טוק מחליפים אינטראקציה אנושית, וזה לא נכון".

"חלק ממה שעושה בית הספר והשגרה זה לעזור לילד להתפתח כמו שצריך. זה יושלם, אבל אנחנו לא יודעים להגיד מהם הנזקים, אנחנו יודעים להגיד שבאסונות בימים קודמים ראו את ההשפעות הנפשיות עוד ימים קדימה, כמו אחרי סופת קטרינה בארצות הברית", הוא מסביר.

"בגילאים האלה הילדים בונים את הזהות שלהם". תלמידי חטיבה ברעננה (צילום: ראובן קסטרו)

ליקר יש בטן מלאה על מקבלי ההחלטות וסדרי העדיפויות. "יש אשליה בציבור שחזרנו לשגרה", הוא אומר, "אבל בעצם הילדים של ז'-י' לא חזרו לשום שגרה. ובעצם הם לא לומדים, הם לומדים רק יום וחצי-יומיים בשבוע. אז המסעדות נפתחו, והברים נפתחו, אבל הילדים ממשיכים בקורונה וצוברים נזקים. ואלו לא נזקי הקורונה, אלו נזקים של מי שמחליט על סדרי העדיפויות".

לדבריו, למרות העלייה החדה במספר הפניות המדינה לא הקצתה תוספת משאבים לרשויות המקומיות על מנת לתגבר את המערך הפסיכולוגי. כפועל יוצא מזה, רק הרשויות החזקות, כמו תל אביב, יכולות להרשות לעצמן להפעיל שירות פסיכולוגי מתוגבר. "מפתח התקינה של הפסיכולוגים החינוכיים הוא אחד על כל אלף ילדים, כלומר היכולת שלי להגיע לכולם היא מאוד מוגבלת. בהינתן המצוקה של הפסיכולוגים החינוכיים עוד לפני הקורונה, עכשיו כבר הגענו לקצה גבול היכולת".

"יש אשליה בציבור שחזרנו לשגרה" (צילום: שלומי גבאי)

גם ריקי שומן, מנהלת שירות פסיכולוגי חינוכי בגבעתיים, מספרת על עלייה במספר הפניות. שומן מנהלת את שירות הקו הפתוח, אותו מפעילה העירייה כדי לעזור לתושבים להתגבר על הנזקים הנפשיים של השנה האחרונה. "חווינו עלייה בפניות ההורים בנושא סמכות הורית, קשה להיות נחמד כל הזמן עם הילדים כשהם בבית. אנחנו מזהים החמרה של מצבי דכדוך ודיכאון. קיבלנו לא מעט פניות בנושא היחסים בין אחים שנשארו בבית. עוצמת המתח עלתה, 'סיר הלחץ' גבה מחירים".

לדבריה, "יש הורים שמספרים שהילדים שלהם מסרבים להתחבר לזום, ויש כאלה שלא יוצאים כמעט מהחדר. יש לנו מקרים של ילדים שלא פגשו חברים כבר חצי שנה. הילד אומר שהוא כן פוגש חברים בלימודים בזום או במשחקי המחשב. הם משחקים כל היום בפורטנייט ומבחינתם יש להם חברים וירטואליים".

"ילדים עם חרדה חברתית הרגישו הקלה בתקופת הקורונה, היה להם לא רע. אבל זה ממש לא דבר טוב, הם לא התאמנו במה שהיה להם קשה קודם, הם נשארו בקונכייה שלהם במקום להתמודד. יש גם לא מעט ילדים שנכנסו ל'שמירת יתר', שלא היו מוכנים לצאת מהבית מחשש להידבק", היא אומרת.
עם זאת, שומן מוסיפה כי חשוב לשמור על "אופטימיות ותקווה להסתגלות מחודשת, שכמובן תיקח זמן, וצריך בינתיים לתמוך בהורים ובאנשי חינוך ובמשמעותיות שלהם במיוחד בימים אלו".

הילדים בגילאי חטיבת הביניים הם הכי פגיעים

"תלמידי כיתות ז'-י' היו רשומים לכאורה לבית ספר, אבל אני לא בטוח כמה לימודים היו להם", אומר פרופסור רצף לוי מאוניברסיטת MIT. לוי מתגורר בארה"ב וכתב לאחרונה את חוות דעתו כמומחה לחינוך בעתירה לבג"ץ שהוגשה על ידי הנהגת ההורים הארצית בגין התנהלות המדינה בנוגע לתלמידי כיתות ז'-י' שלומדים בבית כבר שנה שלמה.

לוי מדבר על הנזקים הלימודיים שנגרמו לילדים בשנה האחרונה, ומביא כדוגמא את החופש הגדול. "אנחנו מכירים את התופעה הזאת, הסטודנטים שחוזרים מהחופש הגדול לא חוזרים לאותו מקום, הם נסוגים לאחור. לפי המחקרים, רמת הנסיגה היא פרופורציונלית לזמן ואפילו מעבר לכך. גם בארץ היום מבינים שיש אפילו פגיעה במיומנויות בסיסיות, כמו מיומנויות של קריאה וחשבון".

מלבד הפגיעה במיומנויות הלמידה, לוי מציין את הנזקים הפיזיים שנגרמו לילדים רבים בשנת הקורונה, ואחד מהם הוא השמנה. "אנחנו יודעים שבמהלך החופש הגדול הילדים עולים במשקל ולא יורדים חזרה למשקלם הקודם. ההשמנה היא גורם סיכון וחולי גם בקרב ילדים קטנים וגם בגילאים מבוגרים יותר. גם כתוצאה מתקופה זמנית של השמנה ניתן לקבל מחלות מטבוליות, ואחרות".

לוי מוסיף: "אני לא מדבר כבר על הרגלי שינה, הרגלי אכילה, דיכאונות. הילדים בגילאי חטיבת הביניים הם הכי פגיעים, כי הם מבינים יותר מה קורה להם, הקשרים החברתיים הם יותר חשובים, וגם המוח שלהם הרבה יותר ניתן להשפעה. אם איבדת חודש בשנה הזאת בתור ילד, זה לא משהו שניתן להחזיר אותו בקלות, כי המוח שלך מתעצב בתקופה הזאת, הילד מפתח את העצמאות שלו, הרגשית והחברתית".

"לחטיבת הביניים בישראל אין מטרות ברורות"

אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ לחינוך, רואה קשר הדוק בין תפיסת חטיבות הביניים על ידי משרד החינוך לתוצאות המדאיגות של מבחני פיז"ה הבינלאומיים. לדבריו, "לחטיבת הביניים בישראל אין מטרות ברורות ולכן היחס אליה הוא כאל הפסקה פעילה ארוכה בחצר אחורית ונזנחת. לא במקרה חטיבות הביניים היו האחרונות להיפתח אחרי סגרי הקורונה. לעומת זאת, מדינות רבות בעולם כבר הבינו מזמן שחטיבת הביניים הוא שלב קריטי בתהליך החינוכי, זה גיל שבו מתגבשת הזהות העצמית ונבנים היסודות לעתיד. לכן, לא בכדי החליט ה-OECD לקיים בסוף חטיבת הביניים את מבחני פיז"ה הבינלאומיים, שבודקים את מידת המוכנות של הדור הצעיר לעולם המודרני".

הורביץ גם מציע פתרונות. לדבריו, "ישראל יכולה וצריכה להפוך את חטיבת הביניים לשלב מרכזי". זאת, על ידי שדרוג תכניות הלימודים ותוך מתן אפשרות בחירה לתלמידים אילו מקצועות ללמוד לעומק. "זה תהליך שכבר התחיל מלמטה, אפילו בשנת הקורונה רשויות מקומיות ומנהלי בתי ספר בכל רחבי הארץ, פתחו עוד כיתות מצוינות שמאפשרות לתלמידות ותלמידים ללמוד ברמה גבוהה המשלבת תכנים רלבנטיים. הטכניון, מכון וייצמן ואוניברסיטת חיפה כתבו חומרי לימוד מיוחדים וחברות ההייטק פתחו את שעריהן. כשמשרד החינוך יוביל את המהלך ויקרא את כולם אל הדגל, הוא ימצא בשטח שותפות רחבה שמחכה כדי לתת כתף", הוא מסכם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully