בית הדין העביר פעוטות לאביהן הדיפלומט האלים - לאחר שאמן חטפה אותן לחו"ל

בית משפט בחו"ל ובית הדין הרבני בתל אביב קבעו כי שתי פעוטות יועברו למשמורת של אביהן - וזאת אף שאותו אב הורשע בשנים האחרונות בהכאת בתו הגדולה. הסיבה היא שהאם, שאינה ישראלית, עזבה את ישראל עם הבנות לארץ מוצאה. בכך הפרה את פסק הדין של בית הדין הרבני, ומבחינה משפטית חטפה את הבנות. זאת, אף שישראל סירבה להעניק לה אשרת שהייה.

מיכל נישאה לפני כמה שנים לדוד (השמות בדויים, ופרטיהם המזהים של המעורבים הוסתרו כדי לא לחשוף זהות של קטינים המעורבים בעניין), שכיהן אז כדיפלומט מטעם ישראל במדינה מערבית. לשניהם היו ילדים מנישואיהם הקודמים.

שנה לאחר החתונה, בתו מנישואיו הראשונים של דוד התלוננה שהוא מכה אותה. הוא נאלץ לחזור לישראל, וכאן הוגש נגדו כתב אישום חמור. הוא הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפת קטין על ידי אחראי, ותקיפת קטין בידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בין היתר הודה כי "נהג להכות את בתו, לעתים באמצעות חגורה".

כאשר דוד חזר לישראל, מיכל כבר הייתה בהיריון עם שתי בנותיהן המשותפות. עוד לפני כן עלו בין בני הזוג שאלות בנוגע להוכחת יהדותה של מיכל, וימים לפני שהגיעה ארצה בעקבותיו, היא כתבה לו במסרון (במקור באנגלית): "בעלי, אהובי, אני מגיעה ביום ראשון. תגיד לי אם אני צריכה לדאוג להסעה או שתוכל לפגוש אותי בשדה התעופה. אנחנו מגיעים ב-12:20".

דוד: "אני לא בעלך. את לא אשתי. אנחנו לא נשואים"
מיכל: "התגרשת ממני?"
דוד: "לא היו נישואים מעולם. את לא יהודייה"
מיכל: "אני כן, דוד! אתה אומר שלא תהיה בלידה של התינוקות שלנו?"
דוד: "זו הייתה הקביעה ההלכתית של הרב"
מיכל: "דוד, אתה אומר לי שלא תהיה איתי בלידה של הבנות שלנו?"
דוד: "זה נכון".

בהמשך השיחה טענה מיכל כי אותו רב קבע שלא ניתן לקבוע בוודאות אם היא יהודייה או לא. דוד, מצדו, הבהיר שהם פרודים זה כמה חודשים ולכן היא אינה יכולה לטעון למגורים משותפים איתו, וכן כי הדירה בה הם היו אמורים להתגורר יחד מושכרת על שם אמו, ולכן מיכל אינה יכולה לטעון שהיא גרה איתו בארץ. מיכל הגיעה בכל זאת לישראל ולאחר זמן קצר ילדה כאן את שתי בנותיהן המשותפות.

בשנת 2017 קיבל בית הדין הרבני בתל אביב הסכם אליו הגיעו מיכל ודוד כי "הצדדים הגיעו להסכמה לפיה, מבלי להודות בטענות, המשיבה (מיכל) תפנה לגיור והצדדים יתגרשו בגט לחומרא, אשר לא יהיה בו משום הכרה ביהדותה, וכפועל יוצא מכך - בתוקף הנישואין". עוד נקבע בהסכם בין הצדדים, שנערך בכתב יד והוכר על ידי בית הדין, כי מיכל תקבל את המשמורת על שתי הבנות, אך דוד יוכל לראות אותן פעמיים בשבוע לשלוש שעות, וכי הן תתגוררנה בישראל.

מיכל הגישה בקשה לקבלת אשרה שתאפשר לה להמשיך לשהות בישראל בזמן הליך הגיור, אך משרד הפנים דחה את הבקשה, והורה לה לעזוב את ישראל בתוך 14 ימים. היא לא ערערה, וטסה בחזרה לחו"ל עם שתי בנותיה הקטנות. כדי להוציא לתאומות דרכון ללא הסכמת האב, היא הצהירה בפני השגרירות של מדינת מוצאה כי אין כל צו או פסק דין בנוגע אליהן, שעשוי למנוע מהן לצאת מהארץ. זה לא היה נכון.

מיד לאחר שמיכל והבנות עזבו, פנה דוד לבית הדין והגיש בקשה על פי "אמנת האג". מדובר באמנה בינלאומית שישראל חתומה עליה ועוסקת בהיבטים האזרחיים של חטיפת ילד על ידי אחד מהוריו. בית הדין הרבני הסמיך בתגובה את דוד לחתום לבדו על כל מסמך הקשור לתאומות בישראל, וביטל את חיובו במזונות. בנוסף הוציא בית הדין צו שהורה לכל רשות לפעול להחזיר את הבנות לידי האב, "בהיות המעשה של האם בבחינת חטיפת ילדים, לפי אמנת האג".

באוגוסט האחרון הגיש דוד בקשה בעניין גם לבית המשפט במדינתה של מיכל, ולפני כחודש הורה השופט להעביר את התאומות לחזקתו של דוד. הוא חזר איתן לישראל, וכיום מתגורר איתן בארץ. במסגרת ההליך המשפטי אף התברר כי בשנה שעברה התלוננה מיכל כי ילדיה הבגירים - אחים למחצה של התאומות הקטנות - פגעו בהן מינית. שירותי הרווחה שללו את רוב הטענות, ולגבי אחרות הגיעו למסקנה כי לא ניתן לאמת אותן.

בינתיים, במישור המשפטי, הסכסוך בין מיכל ודוד לא הסתיים. לאחרונה, מגובה בצו של בית הדין הרבני, הוא החל למנוע מהתאומות לדבר עם אמן, לאחר שאחד ממקורביה פרסם חלק משיחת הווידאו ביניהן כדי לתמוך בפרויקט גיוס הכספים שלה, לצורך מימון הוצאותיה המשפטיות. במקביל, מיכל הגישה לבית המשפט בארץ מוצאה בקשה לערוך את המשפט מחדש. לדבריה, עורכת הדין שלה התפטרה יום לפני הדיון במשפט הקודם, ורק אז נודע לה כי לא הגישה אף אחד מהמסמכים שביקשה ממנה להגיש לבית המשפט. בית המשפט טרם החליט בבקשה.