מלכה רם, חברת דגניה ב', הכניסה את העיתונאי יעקב ארז לתוך דירת שני החדרים הקטנה שנשמרה עבור ראש הממשלה לשעבר, לוי אשכול, גם לאחר שכבר עזב את המשק שהוא נמנה על מייסדיו. בארון היו נעלי בית ובכוננית קערית עם קוביות סוכר שהיה מחזיק בפיו כששתה תה. עיניה של רם היו רטובות מדמעות. "רק אתמול דיברתי איתו", סיפרה.
בשיחתם הטלפונית, שהתנהלה בעברית וביידיש, סיפר לה שהרדיו הסורי דיווח כי "מעונו הכפרי" בדגניה נפגע בירי הקטיושות על עמק הירדן. הדירה הקטנה של אשכול בדגניה ב' לא נפגעה, אך הקיבוץ ספג מטח קטיושות ואזור הצפון ידע באותם ימים מתח גדול כחלק מסבב התכתשות נוסף של ישראל ושכנותיה במהלך מלחמת ההתשה.
אשכול, שכיהן כראש הממשלה ושר הביטחון, והכין את מערכת הביטחון למלחמת ששת הימים, מת במפתיע בבוקר ה-26 בפברואר 1969. שלושה שבועות וחצי לפני כן לקה בלבו והתמוטט בעת שהיה במשרדו, אולם "לא רצה לגלות את סגור לבו הרופף", כתב יוסף חריף במעריב. הוא שב לעבודתו והסתיר את מצבו הבריאותי. יום לפני מותו, עוד ניהל סדר יום עמוס שכלל ישיבות ממושכות.
בעקבות מותו של אשכול מונה יגאל אלון לראש הממשלה בפועל. כחלק מתפקידיו הפוליטיים, שימש אלון כשר הקליטה וסגן ראש הממשלה. הוא התגורר במרחק של 20 קילומטרים בלבד מדירתו של אשכול בדגניה, והיה ממייסדי קיבוץ גינוסר ששוכן על יד שפת הכנרת. אך הוא לא היה המועמד היחידי לזכות בבכורה. מועמד נוסף לתפקיד ראש הממשלה היה שר הביטחון, משה דיין, שהיה גם הוא בן האזור ונולד בדגניה א'.
לקריאה נוספת בנושא
שניים מבניה של תנועת העבודה שהיו דמויות נערצות וסימלו את דור הצברים שנלחם על הקמת המדינה, השתייכו לפלגים שפרשו בעבר מתנועת האם מפא"י, ושבו לחיקה עם מפלגותיהם - במפלגת "אחדות העבודה" היה אלון ובמפלגת "רשימת פועלי ישראל" (רפ"י) היה דיין שהתאחדו לכדי גוש שהרכיב את המערך.
מאז שהיו צעירים שררה מתיחות בין השניים, לרוב סמויה מן העין, אך כזו שהיה קשה להסתיר אותה. כעת הם ניצבו זה מול זה במה שנראה כ"מאבק ירושה" ממנו חששו מאוד במערך. "זקני מפא"י", בהם גולדה מאיר, פנחס ספיר ונוספים, רצו למנוע את מלחמת הירושה, ואולי גם לא ראו באלון ודיין כמי שכבר בשלים לאחוז במושכות. בהצהרותיהם הבהירו דיין ואלון כי אינם להוטים למינויים לראשות הממשלה, אולם מאחורי הקלעים היה ברור כי קיימים שני מחנות. יוצאי רפ"י עשו שרירים והבהירו כי דיין הוא המועמד העדיף ביותר.
הם התגאו באהדה הציבורית הגדולה לה זכה דיין מאז מלחמת ששת הימים, ונהנו מהחתמה על עצומה של "התנועה למען דיין" שקראה למינויו. מנגד, יוצאי אחדות העבודה וכן חברי מפא"י תמכו באלון. "מדוע לא יגאל?" הדהדה השאלה בכנס של ראשי הקיבוץ המאוחד. יצחק בן אהרון הלך לדיין ושאל אותו "מה אכפת לך אם אלון יהיה ראש הממשלה ואתה תהיה שר הביטחון בממשלתו? זה יהיה שילוב אורגני, אתם תסחבו את העגלה ביחד".
שני הצעירים שהצטלמו משני צדדיו של מייסד הפלמ"ח - "הזקן" יצחק שדה, ביום עליית ההתיישבות בקיבוץ חניתה ב-1938, התחרו זה בזה לאורך שנים. שנה קודם להקמת חומה ומגדל בחניתה, כשחזר מקורס מפקדי טנדרים שערך הצבא הבריטי לנוטרים יהודיים, אמר אלון לחבריו כי "בקורס היה בחור אחד בלתי נסבל שקלקל לי את כל הקורס". אותו בחור היה דיין.
בגיל 27 כבר מונה אלון למפקד הפלמ"ח, שבמלחמת העצמאות היה הכוח הצבאי המשמעותי ביותר של היישוב העברי. אולם לאחר המלחמה, בזמן שהיה בחו"ל, הדיח אותו דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון, מתפקידו כאלוף פיקוד דרום. דיין מונה במקומו למפקד הפיקוד. אלון שילם את מחיר השתייכותו למפ"ם, ונאלץ למצוא את עצמו מחוץ לצה"ל, בניגוד לדיין שבבוא הזמן נהיה רמטכ"ל.
ערב מלחמת ששת הימים, כשהחל להתעורר לחץ מתוך המטכ"ל ומקרב הציבור למנות שר ביטחון, היה אלון, אז שר העבודה, מועמד טבעי לתפקיד. אך מפלגות גח"ל והמפד"ל התנו את כניסתן לממשלת אחדות לאומית במינויו של דיין לתפקיד. במפא"י גם ראו בכך הזדמנות לפיוס עם מפלגת רפ"י של בן גוריון שדיין נמנה על חבריה. אלון נדחק בשנית הצידה.
כעת, כשהיה מרחק נגיעה ממינוי לראשות הממשלה, חששו אנשי אחדות העבודה כי אם לא כך יהיה, תחסם בפניו הדרך לעוד שנים ארוכות. מרדכי בראון, בספרו על דיין, כותב כי שר הביטחון ביקש מאלוף (במיל') יוסף גבע, מנכ"ל משרדו של אלון, כי ימסור לשר שלו שאין הוא שואף כלל להיות ראש הממשלה, ושאסור לאלון לחשוש מפניו. "אל תאמין לערמומי הזה", אמר אלון לגבע.
מיכה גולדמן, סגן שר החינוך לשעבר, טוען כי "שוב ושוב אלון שילם מחיר". גולדמן הוא בן המושבה כפר תבור בה גדל אלון וגם קרוב משפחתו. הוא רואה באלון "דמות מופת שעם ישראל פספס. היה בו שילוב של איש ביטחון ושל מדינאי. הוא ורבין הניחו את היסודות לתהליך השלום עם מצרים ואלון גם יזם פגישות סודיות עם חוסיין מלך ירדן".
"החבורה שהצניחה את דיין לתפקיד שר הביטחון טרפדה את בחירתו של אלון לראשות הממשלה אחרי אשכול באיומיה על פרישה מהמערך", טוען גולדמן. הוא מספר כי כעבור עשר שנים, כשדיין חלה בסרטן והחלים בביתו מניתוח קשה, ביקש ממנו אלון שיסיע אותו לביתו של דיין. "הם דיברו במשך שלוש שעות, אחרי שנים של נתק. יגאל אמר לי נכון שיש בינינו חילוקי דעות, אבל לא עוזבים לוחמים".
לבסוף, גולדה מאיר נהייתה מועמדת לראשות הממשלה מתוך פשרה, ואילו אלון ייזכר תמיד כמי שהיה ראש הממשלה למשך 19 ימים בלבד.
ביום הלווייתו של אשכול בוטלה התכנית לפורים והטלוויזיה הישראלית שידרה את ההלוויה. ביומו הראשון של אלון, נדרש ממנו להתפנות במיידית לענייני הביטחון הבוערים. בסיני, בקעת הירדן ורמת הגולן המשיכו התכתשויות מדממות במה שנקרא אחר כך "מלחמת ההתשה". סמוך לשעת מותו של אשכול נהרג חייל צה"ל, חיים האופטמן, בהיתקלות עם מחבלים סמוך לגשר עבדאללה שבבקעה. זמן קצר לאחר מכן נורו פגזי מרגמה לקוניטרה בה ישבו חיילי צה"ל ואחר הצהריים שוב ירה צלף מצרי מעבר לתעלת סואץ ופגע בחיילים, במה שהפך אחר כך לאירוע יום-יומי.
עיתונים מכל רחבי העולם עסקו במאבק הירושה בישראל, אבל נראה היה שאלון כבר הבין כי לא יזכה בראשות הממשלה, ובינתיים ההיתקלויות לאורך הגבולות נמשכו - ביום שבין מותו של אשכול לבין טקס ההלוויה שבו נפגע חייל צה"ל מירי צלף מצרי ובדרום הגולן, חיילי סיור של צה"ל הרגו שלושה מחבלים.
בינתיים, מעבר לגבול באותם ימים שר ההגנה הסורי, חאפז אל-אסד, בחר בדרך אחרת להתקרב לכס השלטון. הוא סיים מסע השתלטות על מנגנון מפלגת הבעת', בדרך לכיבוש כיסא הנשיאות כעבור שנה וחצי.
בירושלים המשטרה ושב"כ חשפו רשת טרור של החזית העממית שמנתה 40 חברים, ובין השאר ביצעה פיגוע בחנות שופרסל בירושלים בו נהרגו שני סטודנטים. בין העצורים נמנו כומר מרמאללה ורופא ממזרח ירושלים.
אירוע רדף אירוע
בקיבוץ "גבולות" שבנגב המערבי חבר הקיבוץ שנהג על טרקטור עלה על מוקש ונהרג במקום. טקסי זיכרון נערכו בסיום השבעה ללוי אשכול, והוכרז כי המועצה האזורית "חבל מעון" תקרא "אשכול". באילת השתתפו כ-8,000 תושבים בטקס לציון 20 שנה לכיבוש המקום, אך פוליטיקאים לא נראו באופק. אלון, שפיקד על חזית הדרום במלחמת העצמאות, נאלץ לבטל את בואו לאילת בשל אירועי זיכרון לאשכול.
חייל צה"ל שוב נורה ונהרג בידי חייל מצרי על גדת תעלת סואץ. "חיכינו היום שיבוא לחופשה", סיפרה אמו של החייל מאיר קופיטו. "הוא אמר לי תמיד שהכול בסדר". עיתון הדיילי טלגרף הלונדוני דיווח כי ישראל החלה בבניית קו ביצורים קבוע לאורך התעלה, שכולל בונקרים עמוקים מבטון ושוחות תותחים. לימים ייקרא המערך המבוצר "קו בר-לב".
לאלון היה רגע של נחת כשמשרד השיכון הודיע על תכנית להקמת הישוב "רמת שלום" למרגלות החרמון, 40 שנה לפני הקמת "רמת טראמפ". אלון מזוהה עם תכנית ההתיישבות בגולן, בבקעה ובגוש עציון כחלק מתכנית מדינית-ביטחונית כוללת שהגה לאחר מלחמת ששת הימים. התכנית שילבה מרכיבי ביטחון שיכללו רצועת ביטחון במזרח המדינה עם הגדרה עצמית לפלסטינים.
בקפיטריה באוניברסיטה העברית בירושלים התפוצץ מטען חבלה. כתוצאה מהפיצוץ 29 סטודנטים נפצעו באורח קל. רימון יד הושלך לתוך סניף בנק לאומי לישראל שנפתח במרכז רמאללה. בלוד נעצרו בני זוג שהודו כי שבוע קודם לכן הניחו מטען חבלה ליד השוק.
כל יום הפך ליום קרב, ו-9 במרץ היה יום קשה במיוחד. לאחר ימים ארוכים של ירי צלפים, שרר באותו בוקר שקט מוזר לאורך התעלה. את השקט הפרה טיסת ארבעה מטוסי מיג מצריים. בקרב האווירי שהתפתח הופל מיג 21. זה היה רק קדימון להמשך היום. אחר הצהריים פתחו המצרים בירי כבד של פגזים לאורך כל התעלה. החיילים מוריס מימוני, ויקטור ארמה ואליאס בר ששת, נהרגו בהפגזה.
עם רדת החשיכה הגיבה ישראל בירי מסיבי על בתי זיקוק מצריים בעיר סואץ שבערו במשך כמה ימים. רמטכ"ל צבא מצרים, עבדול מונעם ריאד, נהרג כתוצאה מההפגזות הישראליות. המצרים דיווחו גם על אזרחים רבים שנפגעו. זה היה סוף שבוע שבו שני רכבי צבא עלו על מוקשים בסיני. בבקעה ובערבה היו שלוש היתקלויות בין חיילי צה"ל למחבלים, שבעקבותיהן נהרגו שלושה מחבלים.
כעבור יום נהרג ליד התעלה חייל נוסף. היה זה הטייס אודי בן ארי, שמטוסו נפגע מטיל מצרי. על קיבוץ מלכיה שבגבול עם לבנון נורו שבעה פגזי מרגמה, וסמוך למושבה יבנאל נפלו פגזים שנורו מירדן. הממשלה נאלצה במקביל להתמודד עם שיבושים שנוצרו במהלך עבודתם של עובדי חברת החשמל ואיימה בהוצאת צווי ריתוק. גם עובדי נמל חיפה דרשו שיפור בתנאיהם והחלו להאט את קצב עבודתם.
יום נוסף עבר, וב-11 במרץ נהרג החייל אריה אבדר כתוצאה מההפגזה המצרית. אלון איים כי ישראל טרם מיצתה את כוחה ותכה ביעדים רגישים במצרים.
במרדף אחר מחבלים באזור הג'יפתליק בבקעה נהרגו שני קצינים וחיילים, במקרה שנחשב עד היום כסמל למוסר הלוחם הישראלי. חנן סמסון, מוותיקי יחידה 101, יוסף קפלן ובועז ששון נורו מאש מחבלים שהתחבאו בתוך מערה מאחורי אישה שהניקה את תינוקה.
סוכנות הידיעות אי-פי דיווחה על המצאה סודית של מהנדסים ישראלים שמשמשת לביצוריה לאורך התעלה, ובממשלה החליטו לדון היכן יקברו את עצמות מורדי המצדה שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות.
דרכו האחרונה
יומיים לפני שגולדה מאיר תחליף את אלון ותמונה לראשות הממשלה, יצאו מטוסי חיל האויר להתקפות על שלושה בסיסי מחבלים בירדן. על קיבוץ ברעם שבגבול הלבנון נורו שש פצצות מרגמה.
ביומו האחרון של אלון בתפקיד, לחמו החיילים בדו קרב ארטילרי בעמק הירדן. קטיושות נפלו פעם נוספת בקיבוצו של אשכול, דגניה ב'. בינתיים בעזה השליכה צעירה שני רימונים על זחל"ם של צה"ל, וכתוצאה מכך שלושה חיילים נפצעו באורח קל. מטוסי חיל האוויר תקפו יום שני ברציפות מחנות מחבלים בירדן.
ב-17 במרץ הושבעה ממשלתה של גולדה מאיר. חיים צדוק, מבכירי מפא"י, שיבח את אלון על ניהול הממשלה. באוקטובר נערכו בחירות לכנסת השביעית, במסגרתן אלון מונה לשר החינוך ולסגנה של מאיר. לאחר מחדל מלחמת יום כיפור התממש החשש שהביעו תומכיו אחרי מותו של אשכול. אלון אכן נדחק מהמרוץ לראשות המפלגה, ובקדמת הבמה התייצבו פקודו בפלמ"ח יצחק רבין ושמעון פרס.
בתחילת 1980, ביקש אלון לשוב ולהתמודד על ראשות מפלגת העבודה כמועמד הראשי לראשות הממשלה. חודש אחר כך, ב-29 בפברואר, מת מדום לב כשהוא רק בן 61.