כל 55 שעות מתגלה גופת קשיש ערירי בישראל. בלי הקורונה המצב היה גרוע יותר

אחד מכל שלושה קשישים נחשב לבודד ואין כיום אף משרד ממשלתי שדואג להם באופן קבוע. באופן פרדוקסלי, המגיפה מסייעת לעלות את מצוקתם לסדר היום ולמקבלי ההחלטות, אולם הסיוע הממשלתי של "גמלת קורונה" יצר דילמה אכזרית עבור הקשישים

  • קשישים
דורון רז
אלמלא הקורונה, כנראה שמצוקת הקשישים הייתה עוד בשוליים. מחלקת קורונה (צילום: ראובן קסטרו)

אזרחי ישראל יעמדו בקרוב, בפעם הרביעית בתוך שנתיים, מול הקלפי. מערכת הבחירות הקרובה צפויה להיות שונה מקודמותיה; אם בעבר נדמה היה כי השיקולים המרכזיים למי להצביע היו היבטי ביטחון או יחסי חוץ, משבר הקורונה המתמשך הפנה זרקור לסוגיות חברתיות ונושאים נוספים שהיו עד כה "מאחורי הקלעים" - לרבות קשיי היומיום עמם מתמודדים יותר ממיליון האזרחים הקשישים במדינת ישראל.

אנו, חברות ועמותות הסיעוד, מעניקות מדי יום טיפול סיעודי לכ-250 אלף קשישים זכאי חוק הסיעוד החיים בביתם, באמצעות כמאה אלף מטפלים ומטפלות ישראלים ועוד כ-40 אלף מטפלים זרים. אנו נמצאים עם הקשישים בקשר הדוק, מעניקים טיפול פיזי ומנטלי, ורואים בעיניים כלות כיצד דור ההורים והסבים של כולנו מתמודד עם סיטואציה לא פשוטה, כאשר אזרחים רבים שעברו גיל פרישה מתקשים להתבגר בכבוד.

לאחרונה פורסמו נתוני זק"א, לפיהם בשנת 2020, טיפלו מתנדבי הארגון ב-157 אירועים קשים של קשישים ועריריים שנמצאו מוטלים בביתם במצב ריקבון, לעיתים אף ימים ושבועות לאחר מותם. הנתונים הקשים מצטרפים לדוח ממדי העוני והפערים החברתיים שפרסם המוסד לביטוח לאומי, שהציג, לראשונה זה שנים רבות, ירידה משמעותית ברמת החיים בישראל, כאשר קשישים רבים מתבססים על קצבאות ומענקים כדי להתקיים.

האם אלה החיים שאנו מאחלים לאוכלוסייה המבוגרת, שתרמה ונתנה כל כך הרבה לכולנו? האם אין למדינת ישראל אינטרס שאת השנים שנותרו להם יבלו קשישי ישראל ברווחה - ולא בחשש מתמיד מקו העוני?

חיסוני קורונה בבית הצנחן ברמת גן (צילום: ראובן קסטרו)

אלמלא וירוס הקורונה, כנראה מצוקת הקשישים הייתה ממשיכה לזכות בהתעלמות ממקבלי ההחלטות. אבל כאשר כולנו לא יכולנו לבקר את קרובינו המבוגרים, והיחידים שדאגו להם באופן יומיומי אלה המטפלים הסיעודיים שהוגדרו כ"עובדים חיוניים" ועבדו במסירות לילות כימים, פתאום זכתה אוכלוסיית הקשישים למקום בשיח הציבורי ולחיבוק חם - שלצערי, אינם מנת חלקה בימים שבשגרה מצד הציבור בישראל. הציבור הישראלי, כך נדמה, "נזכר" פתאום בסבים ובסבתות ובערך העצום שלהם לחברה.

האהדה, נחמדה כשלעצמה, מסייעת להציף את הבעיות - אך כמובן שאינה גורמת לפתרונן. הנה, למשל, נתוני זק"א - המבליטים את בעיית הבדידות שמטרידה ופוגעת מאוד בבני הגיל השלישי. כ-30% מאוכלוסיית הקשישים בישראל מוגדרים כבודדים. מאז שנכנסה לתוקף הרפורמה בתחום הסיעוד בנובמבר 2018, קשישים זכאי חוק הסיעוד שבוחרים לקבל כסף מזומן מהמדינה במקום טיפול פיזי, המתבטא בשעות טיפול של מטפלים סיעודיים ועובדים סוציאליים, הופכים לא אחת לבודדים. כיצד?

גמלת הקורונה יוצרת בעיה

חלק מהקשישים הסיעודיים בישראל, מהם גם בודדים, בוחרים לקחת כסף במקום שעות טיפול, שהמדינה הגיעה למסקנה כי לאור מצבם הבריאותי מגיעות להם. הקשישים עושים בכסף שימוש לצרכים אחרים ולמעשה מוותרים על שעות הטיפול, והכסף לא הולך למטרות לשמן נחקק החוק. במצב כזה, אין מי שרואה אותם, דואג להם, מקשיב ומתעניין במצבם. על הקשישים הללו אין למעשה שום בקרה או פיקוח מטעם המדינה.

זה התעצם מאז פרוץ משבר הקורונה, כאשר הביטוח הלאומי יצר את "גמלת קורונה" שאפשרה גם לקשישים סיעודיים שחששו שמטפלים ייכנסו לביתם לקחת כסף במקום טיפול פיזי, דבר שהגדיל למעשה את הבדידות ואת חוסר הטיפול בקשישים. כאשר הקשישים נטולי המטפלים לא יכלו לצאת מפתח ביתם, וכך נותרו לבדם, הוכחה שוב נכונות הקלישאה כי "כסף לא יכול להחליף בני אדם".

בימים האחרונים, החליט מנכ"ל הביטוח הלאומי, מאיר שפיגלר, כי החל ב-31 במרץ תבוטל "גמלת הקורונה", אך מעת לעת ישנם גורמים בקרב מקבלי ההחלטות שמנסים להרחיב את מתן הגמלה הכספית - ומתעלמים מהבעיות שהדבר יוצר. מעט לפני בחירות - לא מאוחר לקחת צעד אחורה, לתקן את הרפורמה ולצמצם את הגמלה הכספית כך שכל הקשישים יזכו לטיפול פיזי הולם.

וירוס הקורונה מספק למקבלי ההחלטות בישראל חומר למחשבה והזדמנות לשפר את היחס לו ראויים דור המייסדים. מדהים להיווכח כי למרות שהקשישים בישראל מהווים כ-12% מהאוכלוסייה, אין כיום אף משרד ממשלתי שדואג להם באופן קבוע. אפילו "המשרד לאזרחים ותיקים", שפעל במשך תקופה כמשרד ממשלתי עצמאי, שינה את שמו ל"משרד לשוויון חברתי" ומחלק את זמנו ומשאביו בין הקשישים לעניינים חשובים רבים נוספים. פרט ליוזמות רנדומליות, כמו למשל הקמת הוועדה לבניית תכנית אב לאומית בנושא הזקנה בראשות ח"כ טלי פלוסקוב (הליכוד), קשישי ישראל אינם זוכים ליחס הראוי.

לקראת מערכת הבחירות הקרובה, הגיע הזמן שהציבור ידרוש תשובות מהמפלגות ויכריח את נבחריו להתייחס לנושא. הגיעה העת לדאוג להורינו, סבינו וקרובינו הוותיקים. לתת את הקול למי שיפעל למען הקשישים. גם המפלגות, מצידן, צריכות להציב את הנושא הזה גבוה בסדר העדיפויות שלהן. זוהי הזדמנות בלתי-חוזרת לתת מעט בחזרה למי שבמשך כל חייהם נתנו לנו כל כך הרבה. זה הזמן לאפשר חיי כבוד ורווחה להורינו וסבינו.

דורון רז הוא יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully