המחטף והעקיצה: מה הקשר בין הציוץ המביך של דנון להרחבת ההתנחלויות בקק"ל

המוסדות הלאומיים - קק"ל, הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית וקרן היסוד - נחשבים בדרך כלל לגופים מיושנים, ערכאיים ולא רלוונטיים לציבור הרחב. למרות שהם מגלגלים תקציבים של מאות מיליונים ותעשיית ג'ובים ענפה, הם מתנהלים לרוב באפרוריות יחסית הרחק מאור הזרקורים התקשורתי.

בבחירות האחרונות לקונגרס הציוני העולמי, שבוחר את בעלי התפקידים במוסדות ומתווי המדיניות והדרך, לא רבים מצאו עניין. אבל מה שקרה באוקטובר האחרון באותן בחירות מתחיל לתת את אותותיו, ועשוי להפוך לכאב ראש פוליטי-מדיני-יהודי לא קטן בירושלים. אחרי שהימין השיג מהפך אסטרטגי והצליח להשתלט על צמרת המוסדות הלאומיים, ובעיקר על עמדות המפתח בקק"ל, הם נערכים ליישום המטרה שלשמה יצאו לדרך: חיזוק ההתנחלויות ביהודה ושומרון.

כפי שנחשף אתמול בוואלה! NEWS, בשבוע הבא הנהלת קק"ל צפויה לדון בהצעת החלטה שתסדיר רשמית את הפעילות שלה ביו"ש ותאפשר לה לפעול להרחבת התנחלויות ולרכישת קרקעות בגדה המערבית. עד היום, המדיניות של קק"ל בנושא הייתה עמומה, מעורפלת וחשאית, ותקציבי עתק עברו מתחת לאף בצורה לא רשמית באמצעות חברות בת. יו"ר קק"ל החדש, אברהם דובדבני, פועל כעת לשינוי והסדרת המדיניות, ולראשונה, באופן רשמי, קק"ל תכריז על "פיתוח ההתיישבות ביהודה ושומרון בכל תחומי פעילותה".

הפרסום על השינוי במדיניות עורר זעם גדול בשמאל וצהלות ברכה בימין, חשש וביקורת בקרב הארגונים היהודים האמריקנים המיוצגים בקונגרס, וגם - עורר את תשומת הלב של ממשל ביידן, ששיגר מסר ברור שלא יקבל בברכה צעדים חד צדדיים. הטיימינג, שבוע אחרי החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לאפשר חקירה נגד ישראל, בין היתר בנושא ההתנחלויות, רגיש במיוחד.

זרעי ההחלטה נטמנו בקונגרס הציוני שהתכנס באוקטובר האחרון. קק"ל, הזרוע האמונה על רכישת והשבחת הקרקעות ליישובים יהודיים, נשלטה באופן היסטורי מאז קום המדינה בידי אנשי מפא"י ומפלגת העבודה על גלגוליה, להם היה רוב עם נציגי הזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים ביהדות ארצות הברית, שמיוצגים גם הם בקונגרס.

לקראת הבחירות האחרונות לקונגרס, בימין התארגנו מראש וסימנו מראש את המטרה. מאזן הכוחות השתנה מראש לטובה, אחרי שנכנסה לראשונה סיעה חרדית מארצות הברית, שדיללה את כוחם של הכוחות הפרוגרסיביים מאמריקה וייצרה לראשונה אפשרות של רוב ימני ברור.

קק"ל הייתה הקרם-דה-לה-קרם של ההישג הימני ושל קבוצת פעילי ליכוד מיו"ש בשם "מלוכדים", שיזמה ודחפה את הפוליטיקה מאחורי הקלעים, במטרה ברורה לצבוע את הקונגרס הציוני ואת קק"ל בצבע ימני מובהק כדי לקדם את הבנייה וההשקעה בהתנחלויות: לראשות קק"ל נבחר דובדבני, איש ימין אידיאולוגי ונציג המפד"ל ההיסטורית, שאמור לחלוק את הקדנציה עם מועמד הליכוד, יקיר המתנחלים ח"כ חיים כץ. גם להסתדרות הציונית נבחר יו"ר מהליכוד, יעקב חגואל, ואחד מראשי "מלוכדים", ישי מרלינג, מונה לראש החטיבה להתיישבות.

המהפך הימני היה מוטל בספק כמעט עד הרגע האחרון בגלל קרב פנימי סוער שהתחולל בליכוד סביב הבחירות לליכוד העולמי, הגוף שמייצג את המפלגה בקונגרס. המאבק בין ח"כ מיקי זוהר ליעקב חגואל על השליטה בארגון, שכולל גם תקציבים של מיליונים ותפקידים ותפנוקים למקורבים ונחשב למקפצה לצורכי פריימריז, כמעט וחצה את המפלגה לפילוג היסטורי. במשך שבועות, זוהר וחגואל ניהלו עם המפלגות האחרות בקונגרס מו"מ מקביל, וקואליציית הימין נראתה כמו חלום שרחוק מלהתממש.

בישורת האחרונה ממש, המלוכדים המתנחלים של הליכוד הצליחו להושיב את זוהר וחגואל בחדר אחד עם דובדבני וח"כ חיים כץ ולרדת מהעץ. ברגע שהושגה הסולחה ההיסטורית, נסללה הדרך למימוש הרוב הימני בקונגרס ואיוש מוקדי הכוח בקק"ל.

ובמיקרוקוסמוס ליחסי הכוחות בעולם הפוליטי המרכזי, במרכז-שמאל איבדו את מאחזי הכוח לימין בגלל משחקי כוח פנימיים. נעשו ניסיונות לנצל את הפיצול בליכוד כדי לגייס קואליציה סביב מועמד מוסכם לראשות קק"ל, אבל כמנהג השמאל, הם היו מפוצלים יותר: יש עתיד לא הסכימה לאף מועמד של בני גנץ, כחול לבן לא הסכימה לאף מועמד של יאיר לפיד, הרפורמים והקונסרבטיבים זיגזגו וכן הלאה; יו"ר קק"ל היוצא, דני עטר, היה היחיד שכמעט הצליח לסדר קואליציה להארכת כהונתו, למרות שמפלגת העבודה בפועל כבר אינה קיימת.

בסוף, הדיל הימני סגר על עטר את הגולל וסיים עשורים של שליטה מפא"יניקית בקק"ל, והשאיר את המרכז-שמאל בלי תפקידים משמעותיים, למעט ראשות ועדת הכספים, שניתנה ליש עתיד. בשמאל-מרכז ינסו כעת, יחד עם לחץ כבד מאמריקה, לבלום את שינוי המדיניות בקק"ל, אבל את הקרב האמיתי מול הימין והמתנחלים הם הפסידו כבר בחודש אוקטובר, כשבשם הפיצול הם נשארו מחוץ לליבת המוסדות הלאומיים.

דרישת שלום נוספת התקבלה השבוע בטוויטר מאחד מכוכבי הפוליטיקה של הקונגרס הציוני: השר והשגריר לשעבר דני דנון, שהביך את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת אומת ישראל הצייצנית כולה כשהתחנן לנשיא ארצות הברית להתקשר לראש ממשלת ישראל, הצליח להגיע לחדר התדרוכים היוקרתי של הבית הלבן, שהרגיע אתמול את קהל הישראלים המודאגים שהשיחה המיוחלת תתקיים בקרוב. רק שלמרות תוארו וניסיונו בניכר, הציוץ של דנון לא היה מפגן של דיפלומטיה דיגיטלית אלא יותר של פוליטיקה מאוד פנימית: עקיצה לנתניהו וניסיון להביך אותו בקהל הליכודי.

כדי לשחזר את הרקע לציוץ, צריך להריץ שוב לקונגרס הציוני שהתכנס באוקטובר. כי לפני שהוא שר ושגריר, דנון הוא קודם מי ששומר על השמנת של הליכוד העולמי ב-15 השנים האחרונות כמעט ברציפות. מאז שניצח לראשונה את המועמד של נתניהו (יובל שטייניץ, אגב) ב-2006, הוא ומקורבו יעקב חגואל, מהפרק הקודם, שלטו במוטת השליטה של הכוח, התקציבים והתפקידים של המפלגה במוסדות הלאומיים.

לקראת הבחירות האחרונות, צמרת הליכוד ניסתה לשים סוף לחגיגה של דנון ולקבל את חלקה בעוגה. זוהר, בגיבוי של נתניהו ותמיכה של יו"ר הכנסת, ח"כ יריב לוין, התמודד על תפקיד יו"ר הליכוד מול חגואל, שקיבל בירושה מדנון את ראשות הליכוד העולמי כשנסע לאו"ם. הבחירות איימו לפלג את הליכוד העולמי לשניים אבל סולחת הימין ההיסטורית הבטיחה בסופו של דבר לכל אחד את מה שרצה: חגואל קיבל את תפקיד יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית וקידם את מקורבו דובדבני לתפקיד יו"ר קק"ל, זוהר היה אמור להיות מועמד יחיד בבחירות ליו"ר הליכוד העולמי ולהגשים את מטרתו. היחיד שנשאר בלא כלום היה דנון.

דנון סיים בקיץ את כהונתו במסדרונות האו"ם ושב לישראל בשיא הקרב בין זוהר וחגואל. בשלב מסוים, במסגרת הניסיונות לגבש הסכמות ופשרות, סוכם שהוא יקבל מנתניהו מינוי לשגריר, בתמורה למשיכת ההתמודדות של חגואל על התפקיד. כפי שנחשף על ידי לא פחות מח"כ דוד ביטן, שבאמצע יולי צייץ נגד הליכוד שהגיע "לשפל חדש. נתניהו ומיקי זוהר לוחצים על יעקב חגואל לבגוד בחבריו בליכוד העולמי ובסוכנות וזאת תוך כדי התניית מינויו של דני דנון לכהונה נוספת של שגריר אלא אם יפעל על פי דרישתם". הציוץ של ביטן היה ויראלי קצת פחות מזה של דנון השבוע, אבל הספיק כדי לגרום לנתניהו לחזור בו ולהקפיא את קידום המינוי, עד היום.

דנון לא נשאר חייב. למרות הדיל המוסכם על חלוקת התפקידים, הוא ניצל את קשריו וכוחו במנגנון הליכוד העולמי ועשה מחטף בחירות בזק לתפקיד יו"ר הליכוד העולמי. זוהר, שלא הספיק להיערך, ניסה לבלום אותו עם צווי מניעה של בית הדין של הליכוד, אבל דנון פשוט התעלם, ונבחר לתפקיד שהובטח לו על אפו ועל חמתו, וגם של נתניהו, שעמד מאחוריו.

זה סיבך אותו בשורה של הליכים משפטיים פנימיים בשבועות האחרונים: זוהר גייס לצדו חברי מרכז ותיקים מקבוצת "מייסדי הליכוד", שדרשו להדיח את דנון מהתנועה ולהטיל עליו סנקציות בשל ביזוי הוראות בית הדין. כמה שעות לפני הציוץ ששבר את הרשת, השופטים הודיעו שהם מקבלים את התנצלותו של דנון והסירו מעליו את איום ההדחה מהתנועה. במסגרת הפשרה, הוא הסכים להתפטר מראשות הליכוד העולמי ולקיים בחירות חדשות לתפקיד בעוד שבועיים - אבל הוא וזוהר כבר הגיעו בינתיים להסכמות משל עצמם על חלוקת הכוח - ודנון אמור להיות המועמד היחיד ולשמור על מקומו. במובן הזה, הציוץ היה סוג של וי של ניצחון.

הציוץ הפך את דנון לשיחת היום, ובריאיון בגל"צ אתמול, הוא לא ממש חזר בו, אלא להיפך, אף הזמין את המאזינים להמשיך לעקוב אחריו בטוויטר, כמבטיח עוד הפתעות עתידיות. לא מן הנמנע, העריכו ליכודניקים בכירים, שהוא מחפש להעביר מסר לנתניהו שהוא עדיין מחכה למימוש ההתחייבויות הקודמות ולא מתכוון להיעלם מהרדאר.

זה היה השבוע שבו הקונגרס הציוני היה רלוונטי מתמיד; רק שבעוד המהלך הימני להשתלטות על המוסדות הלאומיים הסתיים בהישג גדול, המהלך הליכודי להזזת דנון ממוקדי הכוח - כשל בפומבי, לעיני כל העולם, בטוויטר.