הוויכוח המשפטי בישיבת הממשלה הלילה (שישי) סביב ההצעה להאריך את הסגר עד יום ראשון, נבע מסעיף שנוסף לחוק יסוד הממשלה עם הקמת הממשלה הנוכחית. למעשה, זהו הסעיף שנמצא בלב לבה של הממשלה הדו-ראשית.
ראש הממשלה בנימין נתניהו העלה בישיבה הלילה את הצעת משרד הבריאות להארכת הסגר עד ליום ראשון בחצות. שרי כחול לבן הצביעו נגד, אבל ההחלטה עברה בכל זאת משום שבגוש בתומך בנתניהו בממשלה יש יותר שרים. אלא שאז התערב היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, והזכיר לנוכחים את סעיף 13א(ד)(1) לחוק יסוד הממשלה.
"ממשלת החילופים" שלצורך הקמתה נעשו תיקונים נרחבים בחוק יסוד הממשלה, נועדה להיות ממשלה פריטטית. המשמעות היא שלכל אחד מהגושים - זה של הליכוד וזה של כחול לבן - יש זכות וטו על החלטות.
כדי לשמור על העיקרון הזה נקבע שמספר השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה נתניהו יהיה זהה למספר השרים בעלי זיקה לראש הממשלה החליפי, בני גנץ. אולם, לגבי מצב בו אין שוויון מספרי, כמו שאכן קורה, נקבע כי הממשלה "תקבע מנגנון הצבעה שלפיו כוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה בממשלה יהיה שווה לכוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה החלופי, או כללים לעניין אופן קבלת ההחלטות שיבטיחו יחס כאמור".
כלומר: הממשלה היתה אמורה לקבוע מנגנון שיבטיח את עיקרון הפריטטיות גם במקרה של חוסר שיוויון מספרי בין גוש הליכוד לגוש כחול-לבן בממשלה. אלא שכמו דברים רבים אחרים, היא נמנעה מלעשות זאת. עד כה העיקרון הזה כובד, אך הלילה ניסה נתניהו להעביר את הארכת הסגר באמצעות שימוש ברוב המספרי של שרי הליכוד.
השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה, טען כי כל עוד הממשלה לא קבעה מנגנון כפי שמורה לה חוק היסוד, אין כל תוקף לעקרון שנקבע בו. מנדלבליט, מנגד, סבר שפרשנות נכונה של החוק היא שעיקרון שנקבע בחוק היסוד עדיין תקף, גם אם לא נקבע מנגנון ליישומו, והחלטה לא תוכל לעבור כאשר אחד הגושים מתנגד לה פה אחד. לדברי היועמ"ש, העמדה הזו הועברה לנתניהו ולמזכיר הממשלה כבר באוגוסט, בשל הצעה אחרת שעמדה אז על הפרק.